סיפורה של נערה

למחרת קמתי מוקדם מהרגיל.ג'יני,קלואי,אוליביה וסוזן עוד ישנו.אפילו השמש עוד לא יצאה,אבל היה קצת אור.הצצתי בשעון הקיר.השעה הייתה ארבע וחצי בבוקר.מוקדם.
שפשפתי את עיניי.קמתי מהמיטה,הסטתי את הוילון מעל המיטה של סוזן.
ירדתי לחדר המועדון.להפתעתי הארי ישב שם,עם בגדי היום-יום,משחק בשרביטו.
"היי,הארי,"הקול שלי היה צרוד.הוא הרים את ראשו."היי,בר.איך ישנת?"
"בסדר.למה אתה ער?"
"למה את ערה?"הוא חייך.התיישבתי על הכורסא מולו."סתם.ישנתי מספיק,"איזה תירוץ."למה אתה ער?"
"רון נוחר,נוויל לא מפסיק למלמל מתוך שינה...איך אני אמשיך לישון?אז כבר התחלתי את הבוקר,"הוא הסביר.שיחקתי עם אחד החוטים שנפרמו בכותונת שלי.
"הארי,אולי אתה מכיר קסם שמדליק אש?אני קופאת פה,"אמרתי וחיבקתי את הברכיים."לומדים את זה רק בשנה השישית,"הוא אמר.חבל.
באמת קפאתי.באח היו רק גחלים,והדבר היחיד שעשה אור זה היה האור הקלוש בחוץ והשרביט המואר של הארי.
"איך עושים אור בשרביט?"כאילו שלא ידעתי.
"ככה,"הוא אמר.הוא כיבה את האור,ואז הדליק שוב-"לומוס,"הוא אמר בקול צלול.
עשיתי פרצוף הערכה."מגניב,"אמרתי."אני גם יודע לעשות מזרקת מים,"הוא אמר.גם אני ידעתי.הלחש הוא 'אגואמנטי'.
מצאתי איזה קערה ואמרתי לו שיעשה.
"אגואמנטי,"הוא אמר,ומתוך השרביט יצא שפריץ קטן של מים שמילא את הקערה.שתיתי מהמים.המים היו קרים וצלולים."טוב,"אמרתי.
ככה הוא הראה לי את רוב הקסמים שהוא מכיר,עד שהשעה הייתה שבע בבוקר,הוא כבר הספיק להראות לי איך הופכים מקל לנר.הוא אמר שהוא למד את זה בשנה הראשונה שלו.
"טוב,אני חושבת שאלך להתלבש,"אמרתי ועליתי לחדרי הבנות.הבנות כבר התעוררו."היי!איפה היית?"אוליביה שאלה אותי."אין פתק,מיטה ריקה-איפה היית?"ג'יני שאלה אותי.
"הייתי בחדר המועדון,"אמרתי בזמן שלבשתי את הגלימה."הארי היה שם,לא יודעת למה.הוא אמר שרון נוחר,ונוויל ממלמל מתוך שינה-מי זה נוויל בכלל?"שאלתי.
"נוויל זה הילד שכל הזמן מאבד את הקרפד שלו,"אמרה קלואי בזמן שליטפה את החתול שלה,פודינג.
"הוא גם מצטיין רק בתורת הצמחים,"אמרה ג'יני.כאילו שלא ידעתי."אני לא אתפלא עם הוא יעבור רק בזה בבחינו הבגרות,שיהיו לנו בשנה החמישית,"אמרה סוזן ונעלה את נעלייה.
רציתי להגיד להם שהוא יעבור גם בהתגוננות מפני כוחות שאופל,ובשינוי צורה-אבל שתקתי כמו דג.

אני וג'יני ירדנו לארוחת בוקר עם סוזן,אוליביה וקלואי.אני וג'יני התיישבנו ליד הארי,רון והרמיוני."בוקר טוב,"אמרתי.ראיתי את לונה.נפנפתי לה,היא נפנפה חזרה.
"בוקר טוב,"אמר רון בעגמומיות.
"מה קרה?"שאלתי."הוא נורא עייף.אתמול הוא הקיא את נשמתו אחרי האוכל.נראה לי שהוא אכל קצת יותר מדי,"אמר הארי ופרע את שערו של רון."מה,הקאת?"שאלה ג'יני את רון.רון הנהן.עכשיו ראיתי כמה שהפנים שלו חיוורות.אפילו הנמשים.
"לא נורא,"אמרתי."איפה הרמיוני?"
"נחשי ניחוש מושכל,"אמר הארי,והכניס טוסט לפיו.
"בספרייה?"
"כן,"אמר רון,ושיחק עם החביתה שלו.ואז הרמיוני הגיעה כשתיק הגב שלה כמעט נקרא מכל הספרים."בוקר טוב..."היא אמרה והניחה את התיק לידה."בוקר טוב,"אנו לה כולם.פרופסור מקגנוגל הגיע ובידייה מערכת השעות לכל תלמיד גריפנדורי.
היא פנתה אליי ראשונה."העלמה הירש,הנה מערכת השעות שלך,"היא אמרה והושיט לי את מערכת השעות.היום יש לי שיעור שיקויים.עם סנייפ.גם לג'יני.היום הולך להיות לי שיקויים,שעתיים לחשים,תורת הצמחים,שינויי צורה,ותולדות הקסם.נפלא.
ג'יני התחילה להתלונן שיש לה שיקויים היום."למה.למה שיקויים.למה דמבלדור לא מפטר אותו..."ידעתי שהיא מדברת על סנייפ.אבל אני בעצם לא אמורה בכלל לדעת מי זה.
"מי זה סנייפ?הבנתי שהוא מורה לשיקויים.אבל למה הוא כל כך נורא?"
"הוא לא סובל את תלמידי גריפנדור.עם אני מוציא מילה מהפה שלי-זה יעלה לי ביוקר,"אמר רון ושתה כוס תה."אבל עם זה הארי-המצב גרוע ממה שאת חושבת.או הרמיוני.ואולי גם את,כי את בת מוגלגים.הוא פעם היה אוכל מוות.חסידיו של את-יודעת-מי,"הסבירה ג'יני.כשהיא אמרה את-יודעת-מי,עשיתי פרצוף שלמישהי שנבהלה כהוגן."אבל...הוא כבר לא עובד איתו,נכון?הוא כבר לא עובד עם אתם-יודעים-מי,נכון?"עשיתי פני חוששת.
"זה משדמבלדור חושב,"אמר הארי ושלח מבט ארסי לכיוונו של דמבלדור,שישב וצחק עם פרופסור וקטור."אוי,לא נראה לי שכדאי להסתבך עם פרופסור סנייפ..."הנדתי בראשי.
וחשבתי לעצמי:גם לדמבלדור לא כדאי להסתבך עם פרופסור סנייפ היקר."הארי!סנייפ באמת לא עובד יותר עם אתה-יודע-מי!חוץ מזה את-יודעת-מי איבד את כוחו בשנה שעברה,כשהארי מנע ממנו להשיג את אבן החכמים.אבל הוא בעצם חי בגופו של פרופסור קווירל.הארי גרם להיעלמותו של את-יודעת-מי כשהיה בן שנה,כשהוא רצח את הוריו.שנה שעברה היה נדמה כאילו סנייפ רוצה לפגוע בהארי,אבל הוא בעצם ניסה להגן עליו מפני קווירל!הוא ממש הציל את חייו!"הרמיוני הסבירה.הארי ורון גלגלו עיניים."אני הייתי קורא לו גיבור אמיתי לולא דמבלדור לא היה אומר לו לעשות את זה,עם הוא היה עושה את זה בגלל שהוא רוצה להגן עליי."אמר הארי.פתאום נשמע הצלצול."ביי!"קראתי להארי,רון והרמיוני שפנו לשיעור שינויי צורה.אני וג'יני פנינו בעצב למרתפים.נכנסנו.
זה היה החדר הקודר ביותר שראיתי כל ימי חיי-כולל החדר המתנה בשדה התעופה בלונדון.זה נראה כאילו המקום עושה טובה למישהו.היו שם רק לוח,שולחן וכיסא למורה,קדרה למורה,ארון,ושולחנות לתלמידים.זהו.
אני וג'יני ישבנו באחד השולחנות.ראיתי עוד כמה תלמידי גריפנדור שישבו בשולחנות הזוגיים.ואז ראיתי תלמידי שנה ראשונה מסלית'רין.נפלא.יש לנו שיעור עם הסלית'רנים והמורה הוא סנייפ.פשוט נפלא.נהדר.
"ג'יני,אנחנו לומדים עם הסלית'רנים,"לחשתי ביאוש לג'יני.ג'יני הביטה על ילד סלית'רני אחד,ואז-"אוי ואבוי...אנחנו לא בשיעור,אלא בתא עינויים,"היא נאנחה.
"דממה."
פרופסור סנייפ נכנס לחדר.הוא כלל לא היה צריך להגיד דממה.רק כשפתח את הדלת כל התלמידים נאלמו דום.הוא סרק כל פרצוף מבוהל של גריפנדורי,ופרצוץ מאושר של סלית'רני.ואז הוא הניח את תיקו,נשען על ידיו שנשענו השולחן,ואמר בקול קר וצלול:"ברוכים הבאים לשיעור שיקויים.השנה תלמדו להכין שיקויים בסיסיים,כגון שיקוי הרדמה ושיקוי התנפחות.אני יכול ללמד אתכם איך מוזגים את התהילה לבקבוק,איך לפקק את מוות,ואיך לבשל ניצחון-אלא עם כן אתם סתומים מוחלטי שלא יודעים כלום.אובכן,היום נלמד להכין שיקוי בסיסי וקל-אולי קשה בשבילכם-או שמו ויזיליון.מי יודע למה הוא גורם?"סנייפ הזה מפחיד.
אף אחד לא הרים אצבע.
"שיקוי הויזיליון גורם להצטננות קשה ואבעבועות דרקון.המון אנשים טיפשים משתמשים בשיקוי הזה כדי לא ללכת למקומות שלא רוצים ללכת אליהם.כוח השיקוי נגמר אחרי 24 שעות בדיוק.נא לעבוד בזוגות.המרכיבים הם:"הוא הצביע עם שרביטו על הלוח ועל הלוח היו ההוראות.הכתב שלו היה כמו כתב של בת.נקי,מסודר.אני וג'יני התחלנו לעבוד.עם הוא אמר שזה שיקוי קל-הוא טעה בגדול.אבל לו יש כמובן ניסיון...
השיקוי היה ממש קשה והיינו צריכים לסובב את הכף בסיבובים מדויקים וכמות מדויקת של מרכיבים.זה ממש עיצבן.הוא אפילו ביקש שאת הקוביות של החרפושית נמדוד ושהם ייהו 2 סנטימטרים.אפילו את העלם של הנענע הוא ביקש שנקצוץ באורך סנטימטר.הוא ממש מרגיז,הסנייפ הטמבל הזה.השיקוי היה אמור להיות בצבע אדום כמו דם בסוף-השיקוי שלי ושל ג'יני יצא בצבע בורדו."אוו,זה בטח בגלל שאבני הירח היו קטנות מדי,"ג'יני חיקתה את קולו של סנייפ בסוף השיעור,אחרי שיצאנו.סנייפ הוריד 10 נקודות לגריפנדור.5 לי ולג'יני,ו5 לשני בנים מסכנים.הבנו בסוף שאלה טומי לביוס ואדוארד טונקרלי.
הלכנו לשיעור לחשים.נכנסנו.זה מקום הרבה יותר נחמד ומקושט מאשר המרתף של סנייפ.הקירות היו בצבע ירוק בהיר,והלוח היה מקושט במסגרת ציורים של כל מיני שרביטים."בוקר טוב,"אמר פרופסור פליטיק בחביבות.אין ספק-הוא היה ההפך הגמור מסנייפ.
ואז ראינו את לונה.היא עברה לשבת לידנו.
אנחנו לומדים לחשים עם רייבנקלו!
"היי לונה,איזה שיעור היה לך עכשיו?"שאלתי אותה."היה לי תורת הצמחים עם הפלפאף.אסור לי לגלות מה עשינו..."היא צחקקה.
"טוב,היום אנחנו נלמד לעשות לומוס-הלחש שמדליק אור בשרביט.הנה,תראו:לומוס,"פרופסור פליטיק והדליק את שרביטו.חלק פלטו 'וואו'.אותי זה קצת שיעמם."אני רוצה שתנסו.שימו לב:בעשרה ניסיונות הראשונים זה יהיה קשה,אבל רק בפעם האחת עשרה תצליחו לעשות אור מלא.התחילו,"אמר והתיישב על ערימת הספרים שעמד עלייה.החזקתי את השרביט ואמרתי "לומוס,"היה קצת אור.
בפעם השנייה בסך הכל הצלחתי לעשות אור שלם.פרופסור פליטיק העניק לגריפנדור 15 נקודות-אני הראשונה שהצליחה לעשות את זה בפעם השנייה-"וזה כולל את העלמה גריינג'ר,"הוא אמר.אני?יותר מהרמיוני?"מה,שנה שעברה היא ניסתה יותר פעמים ממני?"
"כן,העלמה הירש,כן!היא הצליחה רק אחרי חמש ניסיונות-סלחי לי,אני חייב ללכת לעזור!"הוא הלך לשער התלמידים.
ג'יני ולונה הסתכלו עליי בפליאה.
אני עשיתי פחות ניסויים מהרמיוני?זה כבר שיא בפני עצמו.

היום עבר בנעימים.בארוחת הצהריים סיפרתי להארי,רון והרמיוני על השיא שקבעתי בשיעור לחשים."וואו!הצלחת רק בפעם השנייה?אני רק בפעם החמישית!"אמרה הרמיוני והסתכלה עליי בהלם.הארי ורון הסתכלו עליי ביריאה."סוף סוף מישהי שמתחרה בהרמיוני!"
"רון,זה רק לומוס!"אמרתי."זה קטן עליכם,"אמרתי ואכלתי את הספגטי שלי.
ג'יני תפחה לי על הגב."זה קטן בשבילם-עלינו זה בול על המידה!"כולם צחקו.
בארוחת הערב סיפרנו מה עבר עלינו כל היום,ואני וג'יני סיפרנו שאחד התלמידים בגריפנדור נרדם בתולדות הקסם על הכתף של אחותו התאומה.הארי ורון אמרו שזה לא בעיהלהירדם בשיעור של בינס,אבל הרמיוני הנידה בראשה."אני לא מבינה מה כל כך משעמם בשיעור הזה.זה העבר של הקוסמים!שלנו,יותר נכון!"
"הרמיוני,את לא מבינה שזה מעניין רק אותך?"רון אמר בייאוש וחזר לאכול את העוגה שלו בשקט.

באותו לילה אני,סוזן,ג'יני,אוליביה וקלואי רצינו לעשות לילה לבן.בסוף לא שרדנו.
נרדמנו.חלמתי את אותו החלום שחלמתי ברכבת...
"בר?בר?את שומעת?בר?בר!"ג'יני צעקה,או סוזן.פתחתי עיניים.שוב אותו פרח משונה של ראשים.גם הרמיוני הייתה מבין עליי הכותרת."אותו חלום?"היא שאלה.
"מה,היא חלמה את החלום כבר?"שאלה אוליביה."כן,היא חלמה את זה ברכבת בדרך לפה..."אמר ג'יני ונתנה לי מגבת,שאנגב את פרצופי מהזיעה.
"מה החלום?"שאלה קלואי.סיפרתי להם על החלום בקול רועד.הם הבינו אותי.
בסוף נרדמנו כולנו.הרמיוני הלכה לחדרה אחרי שכולנו נרדמנו.
בסוף חלמתי על חלום אחר...

תגובות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא