בודדה

לפני שאני מתחילה אני רוצה לומר טנקס לכל הרשומים החדשים, ולהוסיף על זה משהו:

שמתי לב שהפאנפיק היה במומלצים לא יודעת כמה זמן, אז יותר נחשפו אליו, אז אשמח אם סתם תספרו עליו לאנשים מהפורטל.

בטח שמתם לב שאני לא מעלה פרקים כל כך מהר, אבל אם אני אדע שיש הרבה שאוהבים ורוצים שאמשיך זה ידרבן אותי להגביר קצב☺

בקיצור אני מקווה שהבנתם ומתחילה.

נ"מ עמליה

למזלה הרב של הראל- היא נכנסה לבידוד בדיוק יומים לפני הלמידה מרחוק, מה שאומר שהיא הפסידה רק יום אחד לימודים.

בדיוק נגמר עכשיו שיעור לשון עם המחנכת נאווה, והיא רצתה להתחיל לעשות את המשימה באופק. ואז שמה לב שהיא רעבה.

"טלאוווווווווור!"

"כן, מה, רעבה?" היא ענתה בשיעמום.

"איך ידעת?"

"אולי כי כבר 10 ועדיין לא דחפת כלום לפה חוץ ממשחת שיניים חריפה ומגעילה וקצת שערות חותכות של מברשת ומיים שבכלל לא בלעת?"

"האמת שבלעתי קצת. אבל יש משהו לאכול למטה?"

"כן, כמעט גמרתי הכל. את יורדת?" אמה* צחקקה, והראל התקדמה לכיוון המדרגות. אבל במקום למדרגות היא פנתה לצד השני- לחדר של טלאור, ולקחה את הטלפון שלה (של טלאור) כדי לבדוק מי התקשר. זאת הסיבה שהיא קראה לה מלכחתכילה. **

היא ירדה, ושאלה את טלאור למה היא לא קראה לה שהתחילה.

"לא קראתי לך? את רצינית? אסור לך לשים אזניות, תאמיני לי..."

אמה צחקה והוסיפה: "אפילו השכנים שאלו מה קרה. לא היית צריכה לנעול את הדלת של החדר, היא הייתה פשוט עומדת מאחורייך והיית רואה".

"ולמה את לא עשית כלום?" הראל שאלה.

"טלאור לא נתנה לי." היא ענתה ופנתה לטלאור- "איפה שמת את השרביט שלי באמת?"

"אצלך בכיס" היא ענתה וצחקה. "אפילו לא לקחתי אותה"

"אופס, נכון" עכשיו אמה עוד יותר צחקה, "למה השרביטים שלנו כאלה דומים?"

"כי זה מה שהתאים לכן" הראל ענתה ונסחפה לצחוק. "טוב.. מה יש לנו כאן.. עוף מתוק! יששש!!" היא חזרה לעניין.

"נ-כווון!" ענו אמה וטלאור ביחד. הראל נזכה שפעם זה היה אבא במקום טלאור, אבל ניערה את המחשבות וחזרה להתרכז באוכל.

* קוראים לה אמה והיא אמא של טלאור והראל, כי אמה זה השם הראשון שעלה לי לראש.

** ככה כותבים את זה?

אאם

תבים וזה..

 סליחה שהפרק יחסית קצר, הוא אמור להיות בערך משולש או מרובע מזה אבל החלק השני לא קשור בעליל..

בבי!

הפרק הקודם		הפרק הבא