העץ הבודד

תמיד ראיתי אותם יחד. הנערה בעלת השיער השחור החלק, והנער הגבוה, שהיה כלכך מבוקש בקרב הבנות.

הם אהבו אחד את השני, אך אי אפשר להגיד שאני אהבתי אותם. שניהם היו יהירים בעייני, ולכן, אני חייב להודות, שהתאימו בצורה מושלמת. 

הם אף פעם לא ישבו מתחת לגזעי, אבל הייתי רואה אותם ליד האגם, בקצה מרוחק של המדשאות. לא היה קשה לפספס אותם, הזוג האהוב על בית הספר כולו. 

אך אז הגיע שנתו השישית של הנער בהוגוורטס. טורניר הקוסמים המשולש חזר, והוא הכניס לגביע את שמו. 

בפגישות המעטות שהיו לשניים במהלך השנה הזו, על שפת האגם, קלטתי את הנערה הדואגת והרגשנית, ואת הנער, המרגיע אותה, אך נראה כאילו יותר ניסה להרגיע את עצמו. 

ומסתבר שהדאגה זו היתה במקום. טורניר הקוסמים הסתיים. הנער מת. נרצח. 

והיא, היא סוף-סוף התחילה לשבת בצילי, בוכה, מתייפחת. ליבה נשבר, וכך גם שלי. 

כי לא משנה את כמה תיעבתי את השניים, כאהבת נעורים יפה כזו נגמרת, אי אפשר שלא לבכות.

~~~~~~~~~~~~~

היי. 

מה קורההה? לא דיברנו הרבה זמןןן! אבל אני פה עדיין!

זה היה הפרק של הפעם, מקווה שאהבתם. 

לא יודעת מה איתכם, אני לא אוהבת לא את סדריק, ולא את צ'ו. 

אבל בכל זאת, הרגשתי שזה מתבקש!

חולה עליכםםם

יום אדיררר

הפרק הקודם