לילי וג'יימס

הפרק שלי מוקדש ל 3691413, עמית שגב ושי-לי 12 

שמגיבות לי כל הזמן- תודה רבה

מקווה שתהנו:

השנה הגיעה לסיומה ואני חוזרת לביתי המוגלגי.   אף פעם לא חשבתי מה אני אעשה בלי גרייס, בלי סיריוס, בלי רמוס, בלי כל החברים שלי, איך אני אוכל לדעת מה קורה בעולם הקוסמים?   אבל הכל התברר לי יום לפני שחוזרים לבתים בארוחת הערב ארוחת סוף השנה דמבלדור נאם והסביר על מישהו שקוראים לו הלורד וולדמורט ושהוא קוסם אפל אבל רב עוצמה שרצח מלא אנשים גם קוסמים וגם מוגלגים, זה ממש הפחיד אותי הוא שנא מוגלגים ושנא קוסמים שהוריהם הם מוגלגים או חצויי דם ובגלל זה אני ממש פחדתי הייתי בת מוגלגים פחדתי שהוא יהרוג אותי.    זה היה מלחיץ כולם התלחשו והיה מתח באולם הגדול אבל פתאום דמבלדור הרים את ידיו וכולם השתתקו והוא המשיך לדבר: "הלורד וולדמורט עלה לשלטון בערך לפני שנה או אולי טיפה יותר אבל הסירו דאגה מליבכם יש אנשים מומחים שמגנים עליכם"   בסוף הארוחה אחרי שכולם הלכו אל חדרי השינה אני הלכתי לכיוון המשרד של דמבלדור, לאחר 2 דקות של הליכה הגעתי אל המפלץ והוא שאל אותי: "סיסמא?" "אני לא יודעת, אבל אני חייבת לדבר עם דמבלדור, זה דחוף!"  "בסדר, תעלי" "תודה רבה" אמרתי ואז עליתי כשהגעתי לחדר דפקתי על הדלת ושמעתי קול רגוע ונעים שאומר: "יבוא"  נכנסתי והתפעלתי מגודל החדר וממה שיש שם אבל לאחר חצי דקה ניגשתי אל השולחן שבו דמבלדור ישב ואז הוא אמר: "שבי בבקשה" התיישבתי ואז הוא המשיך ושאל: "אז מה מביא אותך אליי בשעה כזאת מאוחרת?"  "אני בת מוגלגים" עניתי ואז המשכתי להסביר "אמרת שההוא- שאסור- להגיד- את- שמו שונא בני מוגלגים וזה די מפחיד אותי, אני לא רוצה שהוא יהרוג את המשפחה שלי, אני רוצה להגן עליי ועל משפחתי אבל אנחנו גם חיים באזור מוגלגי, אז מה עליי לעשות?"  דמבלדור ענה בשלווה גמורה "אל תדאגי אני אטפל בזה, אבל עכשיו חזרי לישון, את צריכה לנוח"

למחרת בבוקר מתי שקמתי ראיתי את התנשמת שלי עם מכתב עם סרט סגול פתחתי אותו במהירות וראיתי שזה מדמבלדור במכתב הוא כתב:

לילי אוואנס היקרה

דיברתי אתמול עם משרד הקסמים לגבי מה שאמרת לי והגענו להחלטה 

היום בשעה 13:00 תבואי אלי למשרד

בברכה פרופסור דמבלדור

נ"ב: אני אוהב סוכריות חמוצות

קראתי את המכתב פעמיים ושמתי אותו בתיק, אחרי זה הלכתי מהר להתלבש, ירדתי במדרגות לחדר המועדון וכמובן שלא היה שם אף אחד כי כולם היו בארוחת הבוקר טסתי מהר דרך החור שבתמונה רצתי במורד המדרגות עד שהגעתי אל האולם הגדול ושם הארוחה כבר החלה.  הארוחות האלה כל כך טעימות, חבל שאין לי אותם בבית אני אתגעגע אליהן מאוד חשבתי לעצמי אבל אז ראיתי שעכשיו כבר 12:15 ועוד לא ארגנתי את כל הדברים לקחתי לי עוד קינוח אחרון וטסתי במעלה המדרגות לכיוון החור שבתמונה, אמרתי את הסיסמא, נכנסתי וטסתי לחדרי כדי לארגן את כל הדברים.

לאחר חצי שעה שנדמתה כמו שעות ארוכות סיימתי לארגן את הכול ואז ראיתי שכבר 12:45  וטסתי בחזרה ל חדר המועדון, דרך החור שבתמונה והגעתי אל המפלץ וכרגיל הוא שאל: "סיסמא?"  "אממ, דמבלדור ביקש ממני לבוא" אמרתי בתקווה שהוא יקבל את זה והוא רק אמר:  "אין סיסמא אין כניסה"  התחלתי לחשוב מה יכולה להיות הסיסמא עד שהבנתי "יש לי שאלה"  "כן?" שאל המפלץ  "איך אני אמומרה לדעת את הסיסמא?"  "פרופסור דמבלדור בדרך כלל כותב אותה במכתבים" הוא אמר אבל לא הוסיף מילה "אוקי" אמרתי והתחלתי לחשוב ואז הבנתי "הסיסמא היא סוכריות חמוצות"  "סיסמא נכונה, את יכולה לעלות" טוב זה כבר היה 12:57 הגעתי ודפקתי בדלת אבל אף אחד לא ענה שוב דפקתי אבל אף אחד לא ענה זה היה כבר 12:59 ואז 13:00 דפקתי שוב ושמעתי קול שלו ונעים שאומר: "יבוא" נכנסתי אבל הפעם לא נעצרתי בכניסה והתפעלתי הפעם הלכתי ישירות לדמבלדור "שבי בבקשה" התיישבתי "אדוני, אז מה עושים?"  "יש כישוף שקוראים לו פידליוס זה בעצם שאת מוגנת ויש לך שומר סוד ואם השומר סוד הזה לא יגיד כלום את תשארי מוגנת"   "ומי יהיה שומר הסוד שלי ושל המשפחה שלי?"  "מי את רוצה שיהיה?" שאל דמבלדור בנועם  "אני לא יודעת, אבל צריך מישהו אחראי מאוד"  "את צודקת, אבל מי את רוצה שיהיה?"  "אמממ, אולי את.. אתה?"  שאלתי די בגמגום    "בשמחה, אם את רוצה שזה יהיה אני, אז למה לא?"     "היום את לא תחזרי לביתך עם שאר התלמידים את תחזרי איתי, טוב?" "בסדר" 

הפרק הקודם		הפרק הבא