הארי והקונדסאים

חלק שלישי: הארי וג'יימס פוטר ונסיך האש

פרק מספר 1: דואר ינשופים מנשפים

דראקו מאלפוי לא היה ילד רגיל.
הוא קינא עד מוות באויב הכי גדול שלו, שבמקרה היה הילד הנערץ ביותר בעולם הקוסמים - כי הרג שלא במודע את הבוס של אבא שלו.
דראקו העריץ בסתר את בן הדוד השנוא עליו, והעריך את האומץ והדעות שלו, שהיו מנוגדות לכל מה שלמד וידע אי פעם. ואם ההורים שלו היו יודעים משהו מזה הוא לא היה נשאר בבית  עוד הרבה זמן.

אלה היו אותם הורים שבאשמתם הוא היה במיטה כרגע - הם הכריחו לעשות שיעורי בית אתמול עד אמצע הלילה. לא שהוא לא יכל לעשות אותם מוקדם יותר, אבל ההורים שלו היו בעבודה באותו זמן, ולא היה מי שיכריח אותו לעבוד. בכל זאת, זה היה חופש.

הוא התהפך לצד השני וניסה להמשיך לישון.

החדר דמם, והתריסים הירוקים המוגפים הסתירו את קרני השמש העיקשות שניסו לחדור פנימה, בעוד אחת שובבה הצליחה לעבור בחריץ ופגעה ישר בעינו של דראקו. הוא התהפך שוב בכעס.

לפתע, הדלת הירוקה נפתחה בקצה השני של החדר בצורה השקטה ביותר האפשרית.

"דובי צא." דראקו משך את השמיכה הירוקה למעל לעיניו.

"סליחה," נשמע קול חלוש והדלת נסגרה.
רק רגע.

זה לא היה גמדון הבית שלהם - את דובי שיחרר הילד שנשאר בחיים. הוא לא איתם כבר מתחילת החופש, ודראקו עדיין זכר את הערב בו זה קרה - אבא כעס נורא. היה כיף.

וחוץ מזה, הוא לא הכיר את הקול הזה.

הוא הרים את ראשו, ולהפתעתו ניצבה שם נערה נבוכה עם מטאטא ביד. הוא חשב שהיא יצאה קודם.

"התעוררת?" הקלה נשמעה בקולה הגבוה של הנערה.

"למרבה הצער, כן." דראקו מצמץ בעצבנות. הוא היה צרוד. "צאי עכשיו." הוא הגיע למסקנה שזו גמדונת הבית החדשה שלהם, רק בלי החלק של ה'גמדונת'.

"אה, אני אמורה לדאוג שאתה קם," היא שוב הייתה נבוכה. "אבא שלך…"

"מה השעה?"

"תשע…"

אם כך, אבא בעבודה. הוא נזכר שהוא תכנן לגמור היום את שיעורי הבית - ולא בגלל ההורים שלו, אלא בגלל שהמורה הכי מפחידה בבית הספר, שקראו לה פרופסור מקגונגל, פשוט תרצח אותו אם לא יגמור אותם.

הוא התיישב. "צאי."

"אה…"

הוא תקע בה מבט מצמית, והיא קדה - כמה מיושן - ויצאה. בעצם, גם דובי היה קד.

לאחר כשעה וחצי, דראקו יצא כמו חדש מהחדר, עם גלימה שחורה - ירקרקה מהודרת, כיאה. הוא גלש על מעקה המדרגות למטבח - אבא היה מקלל אותו במקום, אבל אבא בעבודה. הוא התיישב, אפילו לא מעיף מבט בגמדונת - סליחה, נערה, שקילפה תפוחי אדמה בכלי מוזר. נו באמת, אין לה שרביט? ואולי באמת היא סקיבית? איכס, לא, אין סיכוי. מעודד, הוא התיישב לאכול.

לאחר שגמר לאיטו את הפרוסה השלישית, הוא הרים מבט וראה את הנערונת שולחת את ידה למדף הגבוה, שם היו קערות זכוכית. גבוה מידי. הקערה עמדה להחליק…

היישר על ראשה של הנערה. 

נו, שוין. 

אבל רגע, אם היא תיפול על ראשה של הנערה היא תתנפץ. 

ואז? ואז רוב השברים יתעופפו מהנערה ומטה, בכיוון ההפוך מהארון.

שם ישב דראקו.

אהההההההההההההההההההההההההה!

את אלה הוא חשב בשבריר השנייה שבה הקערה החליקה והשמיעה קול צורם על הארון. וברגע שהקערה הייתה באוויר, מוחו נכנס לפעולה נמרצת. זה הלך בערך ככה:

אההה! שלא ייפול, שלא ייפול, אני לא רוצה שיהיה לי כואב, שלא ייפול!

והקערה נחה חזרה במקום.

שניה, מה?

הנערה הסתובבה, מתנשמת, וחייכה חיוך קטנטן לדראקו. "תודה," היא התנשפה חלושות.

אז… דראקו עשה קסם בטעות?

אוי לא, אבא יהרוג אותו. טוב, אבא בעבודה.

אבל עכשיו הנערה חושבת שהוא ניסה להציל אותה. הצילוווווו!

ינשוף חום עשה את דרכו בשמיים פתוחים לעבר טירה בסגנון ימי הביניים. הוא עבר לו דרך ענן, נרטב, התייבש ברוח הקרירה, צלל לעבר מדשאה ירוקה, ונכנס דרך חלון פתוח היישר למטבח מפואר.

וזה מה שראו עיניו:

ילד בלונדיני בוהה באימה בילדה שחרחורת גבוהה שהתנשפה בעודה מאדימה בגוון בהיר של אדום. לרגע הוא קפא באוויר, ואז נזכר למה הוא שם והפיל מכתב על פרצופו של הילד. הילד התעשת ותפס את המכתב ופתח אותו. עיניו התרחבו כשגילה שמזהירים אותו פן יסלקו אותו מהוגוורטס.

"...כמובן אתה מתגורר בבית עם הוריך, אך מאחר ששניהם כרגע בעבודה אין ספק שעברת על חוקי הקוסמים הנזכרים לעיל.
אנו מאחלים לך חופשה נעימה!

בברכה,

מפלדה הופקירק

הלשכה לטיפול בהפרת חוקי השימוש בקסמים

משרד הקסמים"

הילד השתעל.

ולאחר רגע נכנס דרך החלון עוד ינשוף. "יצחק!" נשף הינשוף (כי ינשופים נושפים). "יעקב!" נשף לו חברו בחזרה, ומיהר לשמוט פתק על פרצופו המסכן של דראקו.

יעקב הינשוף הציץ מעל ראשו של דראקו, לראות מה כתוב בפתק.

"דראקו, אל דאגה, אני מטפל בעניינים.
אף אחד לא יסלק אותך מהוגוורטס.
רק שים לב בפעם הבאה, כי יש גבול לכסף שאני מוכן להוציא על שטויות.

אביך האוהב."

טוב, בכל זאת יש טעם באבא כזה.

שני הינשופים נשפו שוב ויצאו להם מהחלון חזרה למשרד הקסמים, מנשפים זה עם זה כל הדרך.

הפרק הקודם		הפרק הבא