הארי פוטר והאדם-זאב

היי כולם! למרבה המזל שלי ושלכם, היום הצלחתי להיכנס לאתר של הפאנפיק המקורי!!!

עכשיו הוא שוב עושה בעיות אבל לפחות העתקתי למחשב שלי את כל שאר הפרקים אז אל דאגה...

תודה לכל מי שהתפלל!

הארי הביט סביב בעליית הגג, המקום היחיד שעדיין לא היה בו. הוא התחיל להסתכל על כל הקופסאות שם, לראות מה יש שם. הוא מצא תיבה שכותרתה 'קרניים'. עיניו התרחבו, והוא לקח את הקופסה לחדרו והתיישב על מיטתו, בוהה בה זמן מה. הוא לאט לאט הוציא הכל מהקופסה. הוא מצא יומן ישן והסתיר אותו מתחת לכרית שלו, כי הוא רצה לקרוא אותו כשכולם ישנים. היו גם תצלומים. המון המון תצלומים. הארי עבר באיטיות על כולם. הם היו תצלומים של קרניים וסיריוס, של כל הקונדסאים, וכמה של שנים מאוחרות יותר, חלקם עם לילי איתם. אפילו היו כמה תמונות איתו. נשימתו של הארי נתקעה בגרונו כשהוא הביט בכולם. הוא ישב שם זמן מה, בדממה, בוהה בהם. בוהה במה שהיה יכול להיות, הקונדסאים נדבקים זה לזה, הוריו לא מתים, מחובקים על ידי אנשים שאוהבים אותם.

הארי הבחין שעיניו מתחילות לטפטף. מצמץ בפראות, הוא ערם את התמונות ועמד להמשיך לחטט בתוך הקופסה כשהוא עצר. עילעל בהם שוב ומצא את מבוקשו. כמה תמונות איתו בתוכן, אחת עם כל הקונדסאים, וצרור תמונות של אמא ואבא שלו. הוא הניח את אלה בצד, וניגש לאסוף את התמונות האחרות ולהחזיר אותן לארגז. הוא נקטע על ידי סיריוס שפתח את הדלת.

"היי מה אתה-" הוא קפא כשראה את התמונות על המיטה.

"איפה מצאת את אלה?" הוא אמר בהתלהבות ברגע שהתעשת.

"בקופסה." אמר הארי. סיריוס גלגל את עיניו וחייך.

"כן, אבל איזו קופסה?"

"אה," הוא אמר כשהארי הצביע על הקופסה היחידה בחדר, זו שהכריזה 'קרניים'.

"זה היה בעליית הגג." הוא ענה לשאלתו הבלתי נשאלת של סיריוס.

"אתה יודע מה יש כאן?" שאל הארי.

"לא," הוא היסס כשהארי שלף יומן אחר.

"רגע, אני יכול לראות את זה?" שאל סיריוס.

"בטח, למה?"

"אני חושב ש," הוא השתהה כשדפדף בו, "כן, זה ספר האנימאגיה שכתבנו בו. עכשיו אתה יכול להשתמש בו!"

"אז הספר הזה יעזור לי להיות אנימאגוס?"

"כן! היי אתה יודע מה? אנחנו צריכים לשכנע את ירחוני להיות גם!"

"וואו כן! לגמרי!"

"אה," אמר רך-כף, "אני צריך ללכת לספר לירחוני שמצאת את הספר. אני אחזור מיד!" הוא עזב עם הספר והשאיר את הארי לאסוף את שאר התמונות. אבל לפני שהכניס אותם לקופסה, הוא השתהה והכניס את כולם למגירה. הוא רצה לדעת את הסיפור שמאחורי כל התמונות.

סיריוס עלה לעליית הגג. "ירחוני!" הוא קרא. "הארי מצא את הספר!" רמוס הופיע מאחורי ערימת קופסאות.

"הארי מצא את זה? איפה זה היה?"

"בארגז שהוא לקח לחדר שלו."

"באמת? איזה- " הוא עצר כשראה את המקום בו הייתה קודם הקופסה המסומנת 'קרניים'. הוא חייך.

"נהדר, מצאנו את הספר, עכשיו מה?"

סיריוס גלגל את עיניו, "קראנו את זה, מה עוד?"

"זה כל כך מורכב!" קרא לאחר שעיין בו.

"היי, אם אנחנו עשינו את זה כשהיינו בני 15, אתה והארי יכולים לעשות את זה. ויהיה קל יותר עם מישהו שיודע לעשות את זה."

"רך-כף, הארי עדיין בן 8, בעצם-" הוא נעצר ונראה חרד.

"מה?" שאל סיריוס.

"זה כמעט יום הולדתו." לחש רמוס. סיריוס קפא, סופר בראשו.

"יואו. מה אנחנו הולכים לעשות?"

"טוב, אנחנו יכולים לעשות אחד מאותם דברים שהייתם עושים במסיבות, אממ, אולי אצל הוויזלים, הארי היה אצלם וחיבב אותם, וצריכים להיות יותר משלושה אנשים במסיבה. וגם,” הוא עצר וחייך. "אני יודע מה המתנה המושלמת."

"מה זה?"

"אם אני אגיד לך, זה יהרוס את ההפתעה."

"אבל זה יום ההולדת של הארי, לא שלי." הוא ייבב.

"אני אגיד לך מתי אני אקבל את זה אבל תעזור בזה." סיריוס נאנח.

"טוב, אתה לא מתכוון להגיד לי נכון?"

"לא. עדיין לא."

"יותר מאוחר?"

"כן מאוחר יותר. למעשה, אני אגיד לך מתי נגיע לשם. אבל אתה משלם על זה."

"בטח. אווו, זה מטאטא? " שאל בהתרגשות.

"לא, לא ממני."

"אז אני אביא לו אחד בעצמי!" אמר בניצחון. "רעיון נהדר ירחוני!"

תהנו❤❤❤

הפרק הקודם		הפרק הבא