גלקסיות בהתנגשות

"אז יש לך עליך קסם זיכרון והוא לא אובליוויאטה?” קראה אן בפעם החמישית. “זה מוזר... אין עוד קסם זיכרון... איך יכול להיות שהוטל עליך קסם שכביכול הוא לא קיים?”

"את שואלת אותי?” אמרתי בעצבים.

ישבנו בחדר המועדון של גריפינדור. תיכננתי לספר להם את זה במידשאות בחוץ אבל הגשם החזק שדפק על החלונות הטירה כמו ברד שינה לי את התוכניות.

"החלומות המוזרים האלה שחלמת,” אמר ניק. “אז הם קרו באמת?”

"אני כמעט בטוחה בזה,” אמרתי.

ניק גרד בצווארו והבעה מוטרדת התפשטה על פניו... הוא מלמל משהו שהיה נשמע כמו "שתי שמשות...”

המבט של אן נעשה לפתע מזוגג ולחייה הוורידו. “אן, מה - ? התחלתי לשאול אבל ניק משך לי בשרוול והפנה את תשומת ליבי לנער גבוה שבדיוק נכנס לחדר המועדון, מלווה בחבריו.

"הווו,” שרקתי. “לפחות יש לך טעם טוב,” לחשתי לאן המוסמקת. היא חבטה בי ולראשונה לא היה לה משהו לומר. אני וניק חייכנו מאוזן לאוזן.

"זה מזכיר לי,” אמר ניק. “שאת החלטת שאת יוצאת איתו ביציאה הבאה להוגסמיד, היא בדיוק בעוד שבוע, איך תוכלי לצאת איתו בלי להזמין אותו קודם?”

"ניק!” סיננה אן, אדומה לגמרי. “שלא תעז!”

"הוא לא יעז,” אמרתי. אן הביטה בי בחיוך של תודה. “כי אני יעשה את זה במקומו.” אמרתי והחיוך נמחק מפניה באחת. “היי, בריאן,” קראתי. הנער הגבוה עם השיער הכהה סובב את ראשו. “אני חושבת שאן רוצה לומר לך משהו,” אמרתי והתעלמתי מהמשיכות החזקות בכתף מצידה של אן.

החברים של בריאן החליפו חיוכים ונתנו לבריאן מרפקים. להפתעתי בריאן הסמיק מעט והתקרב אלינו.

"היא גם ביקשה שאנחנו נתן לכם פרטיות,” אמר ניק בקול רם וניכר היה שהוא שמח להחזיר לאן על כל הפעמים שהיא קראה לו ניק הנקניק בקולי קולות. “שיחה נעימה,” הוא איחל בעליצות לשני המתבגרים המובכים עד מוות ואני והוא קמנו ממקומנו מבליעים את הצחוק שאיים להתפרץ מאיתנו.

ברגע שעברנו את החור שמאחורי התמונה והיא נסגרה בעקבותינו באיטיות, הרשנו לעצמינו לפרוץ בצחוק פרוע. שמחתי ממש על ההסחת דעת הזאת והוצאתי את כל הלחצים שהייתי שרויה בהם.

וכך מצא אותנו ג'יימס, שוכבים על הרצפה ומחזיקים את הבטן שכבר החלה לכאוב.

"אני חושב שפספסתי משהו,” אמר ג'יימס והחל לצחוק רק מלראות אותנו.

"אן,” פלטתי מתנשפת. “היא.. אנחנו אממ... סידרנו לה דייט...”

"וזה כל כך מצחיק?” שאל ג'יימס בהרמת גבה.

"היית צריך לראות את הפרצוף שלה,” השתנק ניק. “זה משהו שלא רואים כל יום.” ושוב אני וניק פרצנו בצחוק. ג'יימס הצטרף אלינו כעבור כמה רגעים – אני חושבת שהמראה שלי ושל ניק שרועים על הרצפה (ניק שכח לגמרי שהוא אמור להתנהג כמו מדריך.) היה מחזה דיי משעשע.

לפתע ניק הפסיק לצחוק ונעמד על מקומו. קמתי אחריו מבולבלת.

אלבוס והנער החיוור הופיעו מגרם המדרגות הם מיהרו לעלות ממנו אל הקומה שלנו כי הוא כבר החל לזוז שוב.

"מה קרה סקרופיו?” שאל ניק.

הנער החיוור שהבנתי ששמו הוא סקרופיו מאלפוי (איזה נער חיוור ששמו סקרופיו והוא בסתלית'רין אני יכולה להכיר?) סימן בראשו תנועה מבוהלת לעברי ולעבר ג'יימס.

"הוו אני מבין,” מלמל ניק ואני וג'יימס הבטנו בו מבולבלים. “חייב ללכת,” הוא פלט לעברינו ומיהר לרדת בגרם מדרגות הראשון שהגיע, מלווה באלבוס וסקרופיו משני צדדיו.

"ואיפה אתה היית?” שאלתי את ג'יימס וניערתי את הגלימה.

"בינשופיה,” ענה ג'יימס. “שלחתי מכתב לאבא שלי,” הוא אמר ונראה לפתע מתעניין מאד בתמונה של השלדים שניצבה ליד האוזן השמאלית שלי. הם כל הזמן זזו והשמיעו קולות מצמררים. “א..אני סיפרתי לו עליך,” הוא אמר ממש מהר. “על כל הקטע של החלומות,” הוא מיהר להוסיף. “חשבתי שאם יש מישהו שיכול להסביר חלומות מוזרים זה הוא...”

"כן,” אמרתי.זה ממש חשוב לו. חשבתי בסומק שהתפשט לי בלחיים.

"אוקי, שני אוהבים,” קולה של האישה השמנה מאחורי הקפיץ את שתינו. “אתם מוכנים בבקשה לתת לי את הסיסמא או שאני אמשיך להקשיב לשיחה של שניכם עד הערב? תנשק אותה וזהו...”

הפעם חשתי שלחיי בוערות ובזווית עיני ראיתי שגם ג'יימס הסמיק. העובדה הזאת גרמה ללב שלי לפעום עוד יותר בפראות ולתחושה מוזרה להתפשט לי בבטן. העברתי את מבטי לרצפה, מייחלת שהיא פשוט תבלע אותי בשלמותה.

"נצנוצי דרקונים,” מלמל ג'יימס בקול כל כך שקט עד שחששתי שהאישה השמנה לא שמעה אותו. באותו רגע התחשק לי לקרוע את הדיוקן שלה לחתיכות קטנות...

האישה השמנה פלטה נחרת בוז והדיוקן שלה זז בחריקה, חושף מאחוריו את החור העגול.

אני וג'יימס מיהרנו להיכנס לתוכו. מעדיפים שלא להביט זה בזה.

"א..אני עייפה ממש,” גמגמתי ברגע שנכנסנו לחדר המועדון ומיהרתי לעלות לחדר השינה של הבנות.

נחירת כעס קידמה את פני. פנים כועסות, מוקפות בשיער חום שכרגע היה טיפונת מנופח הביטו בי. אוי לא. אן.

לרגע שקלתי לרדת בחזרה למועדון. עדיף כבר את ג'יימס כרגע על פני אן הזועמת והשואפת לנקמה. אך זה היה מאוחר מידיי. היא שמה לב אלי.

לרגע חששתי שאני וניק הגזמנו הפעם. “היי,” אמרתי בחשש.

"היי,” השיבה לי אן וסובבה את גבה.

"עד כמה גרוע זה היה?” שאלתי, מנסה להישמע כמה שיותר משתתפת בצער.

"גרוע?” אן נעמדה והסתובבה למולי. “ולמה את חושבת שזה היה גרוע?”

"כי.. אממ... את יושבת לך פה לבד בחושך בדיוק אחרי שהזמנת את הנער שאת דלוקה עליו לדייט?” פלטתי בלי לחשוב.

"פחח... נראה לך שהזמנתי אותו?” קראה אן.

"אבל – חשבתי ש - “

"נתתי לו להזמין אותי,” היא אמרה והניחה את ידיה על מותניה והביטה בי בזעזוע. “ככה אמור להתנהג בחור ג'נטלמן,” היא הסבירה לי כאילו אני ילדה קטנה. "ורק שתדעי - “ קולה נהפך לגבוה. “הוא אמר לי בסוף השיחה שהוא התכוון להזמין אותי רק שהוא אממ... פח – התבייש לגשת אלי.” את סוף המשפט היא אמרה ממש מהר ואז התיישבה בחזרה.

"טוב את חייבת להודות,” אמרתי והתשייבתי בקצה השני של המיטה שלה. “שזה בזכותי ובזכות ניק.”

"ממש לא!” קראה אן. כמובן, הסיכוי שאן תודה למישהו בכנות שווה לסיכוי ש... זה פשוט חסר סיכוי. “הרגע אמרתי לך שהוא התכוון לגשת אלי היום.”

"כן אבל הוא פח – התבייש,” אמרתי.

היא התעלמה ממני.

בהחלט הבנתי למה וממה בריאן פחד. ניק סיפר לי שבזמנו אן הצמיחה לנער מסכן גזרים מהאוזניים כי הוא ביקש ממנה לצאת איתו ביום האהבה. כששאלתי את אן היא רק השיבה לי במשיכת כתפיים מתנצלת ומלמלה משהו שהיה נשמע כמו "הגודל של האף שלו...”

אן הסתפקה להביט בי בבוז ואז ירדה בחזרה למועדון בהפגנתיות.

גלגלתי את עיניי ולמרות שהשעה עדיין הייתה מוקדמת החלפתי לפיג'מה ושקעתי בין המצעים החמימים בעוד הרעמים מהדהדים ברקע. עייפות השתלטה עלי ולאחר כמה דקות נרדמתי.

הפעם השינה הייתה רגועה וחלמתי חלום אחד ורגוע. נער אחד הופיע לי בחלום. היה לו שיער שחור ופרוע ועיניים חומות וגדולות.

הפרק הקודם		הפרק הבא