אלפים וקוסמים

כתבתי את הפרק כמעט עד הסוף ואז... הוא נמחק לי :( אז... מה אתן עושות כאן?! עופו לקרוא את הפרק!

נ"מ הארי

"סי-סיריוס זה אתה?" שאלתי בהלם, "אה.. כן! הצגתי את עצמי! מי אתה קופי ג'יימס?" שאל מיני-סיריוס. "שלום לך, אני אסביר לך את הכל אם אתה, אדון פוטר והעלמה פוסטר תבואו למשרדי." אמר דמבלדור בסמכותיות, "אז למה אנחנו מחכים? בואו נלך!" אמר מיני-סיריוס. "אני אוהב את הבחור הזה!" אמר קיף והתחיל לדבר עם מיני-סיריוס. "ואז העז אמרה לברמן "מההה קורה?" אמר מיני-סיריוס לקיף ושניהם התחילו להתפקע מצחוק. "בנים.." אמרה סופי להרמיוני וגילגלה עיניים. בסוף דמבלדור הצליח למשוך את מיני-סיריוס והתחלנו לדבר. "אז.. מי אתם?" שאל מיני-סיריוס בעצבניות. "אלבוס דמבלדור" אמר דמבלדור. "סופי פוסטר" אמרה סופי. "הארי פוטר, בנו של ג'יימס פוטר ולילי אוונס." אמרתי בלי לחשוב, למה אמרתי את זה? "רגע, ג'יימס פוטר שלמד בהוגוורטס???" שאל מיני-סיריוס בהלם. "כן. עכשיו איך אתה הגעת אלינו?" שאל דמבלדור את מיני-סיריוס אבל לא לפני ששלח לי מבט נוקב. "רציתי לראות איך יילך לקרניים (ה.מ - מבחינתי הם אנימגוסים ויודעים על רמוס עכשיו. ושג'יימס מאוהב בלילי.) עם אוונס אז גנבתי מחולל זמן מדמבל-" אמר מיני-סיריוס עד שדמבלדור השתעל וקטע אותו. "זאת אומרת ביקשתי יפה ממקגונגל מחולל זמן והיא הביאה לי אז לחצתי על שתיים אבל זה העביר אותי לכאן ואז ראיתי את מיני ג'יימס מתנשק נשיקה ארו-" המשיך, אבל נעצתי בו מבט נוקב. "התכוונתי אומר היי לילדה עם השיער הכהה" אמר אבל סופי קטעה אותו עוד פעם. "ביאנה, זו ביאנה ואקר" לחשה. "כן, היא. ואז אתה הופעת ולבלונדיני יש חוש הומור מעולה!" גמר מיני-סיריוס. "טוב, סופי, האם תהיי מוכנה להראות לאדון בלק הצעיר את הוגוורטס?" שאל דמבלדור, "אבל אני כבר מכיר את הוג-" אמר מיני-סיריוס ואז הוא הבין, "או, כן תראי לי!" אמר מיני-סיריוס וניסה לקחת את זרועה של סופי אבל היא דחפה אותו.

"הארי, *אנחה* אתה חושב שסיריוס מהעבר צריך להיפגש עם סיריוס העתידי כלומר סיריוס שלנו, המבוגר?" שאל דמבלדור בכובד ראש. "אני לא יודע" הודיתי. "אני דווקא חושב שהם צריכים להיפגש, אנחנו צריכים גם לגלות לו את האמת. זו אולי ההזדמנות האחרונה שלי לראות את ההורים שלי!" אמרתי, "אני יכול לחזור עם סיריוס לזמן שלו? לחודש? רק לראות את ההורים שלי פעם אחרונה?" התחננתי, אם הוא יסכים אז זאת תהיה הפעם הראשונה שיש לי הורים שחיים. "אני אחשוב על זה" השיב בכובד ראש. יצאתי ממשרדו בשמחה, יש סיכוי! "מיני ג'יימס! דמבלדור אמר שאתה רוצה להראות לי משהו!" צעק אליי מיני-סיריוס, אני שונא את הכינוי מיני ג'יימס. "בוא אחריי!" אמרתי בשמחה מזויפת. הלכתי ליד שטיח הקיר 3 פעמים "החדר עם סיריוס, החדר עם סיריוס, החדר עם סיריוס" לחשתי. דלת הופיעה. "וואו!" קרא מיני-סיריוס בהלם. "תיכנס" אמרתי.

(ה.מ - כשאני כותבת סיריוס זה סיריוס הבוגר מהזמן של הארי, כשאני כותבת מיני-סיריוס זה סיריוס מהעבר. תיהנו!)

סיריוס ישב על כורסת קטיפה וקרא עיתון ליד אח, הקירות היו כהים והרצפה הייתה רצפת פרקט, בחדר היו 2 ספות אחת בצבע ירוק והשנייה שחורה שלידן כורסה בצבע כחול עמוק, שולחן קטן עם 4 כיסאות היה בצד שמאל ובמרכז החדר היו כמה פופים, בצד ימין היה מטבחון קטן וליד האח הייתה מראה, נראה שסיריוס דאג להכל, על השולחן הייתה סעודה. "בואו לספות" אמר סיריוס אבל הוא העמיק את קולו. התיישבנו על הספות, סיריוס על הספה השחורה, סופי ומיני-סיריוס על הספה הירוקה ואני על הכורסא. עד עכשיו סיריוס הסתיר את פניו באמצעות עיתון אבל כשהתיישבנו הוא הוריד אותו. "היי *מיני-מי" אמר. "אתה אני?" שאל מיני-סיריוס. "כן, הנבואה מתחילה" אמר סיריוס. "קוללל" אמר מיני-סיריוס. "אני הבן של ג'יימס ולילי." אמרתי. "מה???" שאל מיני-סיריוס, הנהנתי. מיני-סיריוס התמתח וניסה לחבק את סופי אבל היא התחמקה. 'תציל אותי! הוא משגע אותי!' שידרה אליי סופי בטלפתיה. 'תני לא! הוא בהלם! דיברתי עם קיף והוא מסכים.' חשבתי בידיעה שהיא יכולה לקרוא את המחשבות שלי, טלפתיה זה שימושי. מיני-סיריוס ניסה עוד פעם לחבק את סופי אבל הפעם היא לא התחמקה. הסברנו לו את הכל. "אז קדימה! בואו נחזור לזמן שלי!" קרא מיני-סיריוס בסוף. "צריך לדבר על זה עם דמבלדור." השיב סיריוס.

חזרנו לחדר הנחיצות, כל השאר כבר הלכו אלה רק אני ומיני-סיריוס, סופי הלכה למעונות. דפיקה נשמעה בדלת ואז צעדים נשמעו הכנתי את השרביט וכשראיתי צל מתקרב התכוננתי, כל האינסטינקטים שלי פעלו, הייתי דרוך. עוד צעד נשמע והפולש עצר. "אינקרצרוס איגניס!" צעקתי, מזל שהרמיוני לימדה אותי את זה. חבלים לבנים ארוכים עם קצוות אדומים יצאו משרביטי בסלסול, הפולש התקדם וראיתי שזו סופי, החבלים מתקדמים ואי אפשר לעצור אותם כבר, הם ייכבלו ויישרפו אותה. החבלים קלטו אותה, הם עפו אליה והתחילו לנסות לכבול אותה, רגע לפני שהגיעו אליה נערה בערך בגילי עם שיער שחור-חום גלי ארוך, עור שזוף ועיניים חומות כהות יצאה מהצללים, היא סובבה את שתי ידיה במהירות שייצרו עיגול ולבסוף הצמידה את שני פרקי ידיה, ידיה נראו כמו האות L באנגלית. החבלים עפו לכיווני, "אוי לא!" צעקתי בפחד, אבל אי אפשר לבטל את הקסם הזה עד שהחבלים כובלים מישהו. הנערה המסתורית זינקה באוויר ונחתה מולי, היא הושיטה את ידה קדימה כאילו היא עושה עצור, החבלים המשיכו לכיוונה והיא תפסה אותם, ברגע שאצבעותיה נגעו בחבלים הם הפכו לעפר והתפוררו תחת מגעה. "זהו" אמרה במבטא עדין ושיפשפה את ידיה אחת בשנייה, כאילו יש עליהן משהו.

"מי את?" שאלתי בהלם. היא הרגע הצילה אותנו מלחש שאי אפשר לעצור. "פורטיס" ענתה וקולה התנגן כמו הרוח. "וואו" אמר מיני-סיריוס בהלם. "אני סופי, זה הארי וזה סיריוס" אמרה סופי, עדיין בהלם משהנערה הצילה אותה.

"את צריכה לבוא איתי לדמבלדור" אמרתי וניסיתי שקולי יהיה סמכותי, לא הצלחתי, נשמעתי כאילו אני מבקש שתבוא איתי, לעזאזל. "אני לא צריכה לעשות כלום. אם כבר אתם צריכים להודות לי." אמרה והאזור סביבה הואר, לא שמתי לב שהוא חשוך. עכשיו יכלתי לראות אותה בבירור. היא הייתה גבוהה ממני אבל זה לא נראה כאילו אכפת לה, היא לבשה מכנסיים שחורים ארוכים, נעלי ספורט שחורות עם גולגלות בצבע כסף עדין, חולצה שחורה גדולה שבמרכזה הייתה גולגולת בצבע אפור. אוקיי, שחור זה הצבע שלה. "תודה" אמרתי וקדתי. "אל תקוד לי! אני לא אלה!" פקדה. "הארי! שכחתי לספר לך! דמבלדור הסכים שנחזור לשם! הוא רק אמר שמיני-סיריוס צריך לבחור מי יבוא איתו." אמרה סופי בהתרגשות. מיני-סיריוס וסופי התחילו לדבר והתמקדתי בפורטיס עוד פעם, שמתי לב שנעלי הספורט שלה נראות צבאיות עם דוקרנים כסופים בצדדים, על צווארה היו כמה שרשראות: אחת של אש המחץ, אחת של ירח כסוף ואחת של חרב. בזמן

שמיני-סיריוס וסופי דיברו שמתי לב שיש לה נדן שבתוכו חרב, והיא מסובבת פגיון. על גבה הבהב משהו, קשת ואשפת חצים. מוזר. "במה אתה בוהה?" שאלה בקול מאיים. "כלום" עניתי והצטרפתי אל סופי ומיני-סיריוס. "החלטתי מי אני רוצה שיבואו איתי" אמר וקיוויתי שאני אחד מהם, "אני רוצה שסופי, קיף, פורטיס והארי יבואו איתי!" הכריז בחגיגיות. "טוב, אז למה אנחנו מחכים? בואו נחזור בזמן!" אמרה פורטיס ובאה אליינו סיריוס לחץ על המקשים הנכונים וחזרנו בזמן...

נ"מ דמבלדור

המסך הבהב ובמד התמלא חמישית. "איזה כוח זה?!" שאלתי, "הגרימה, אדוני!" ענה מאלום. "בקרוב התוכנית תתחיל..." לחשתי לעצמי והתקדמתי למשרדי. הגעתי אליו. הנבואה מתחילה להגשים את עצמה. אני צריך להתקשר אל בעלת בריתי.צלצלתי אליה. שנייה עברה, עוד אחת, "שלום?" נשמע קול נשי, "שלום דלה, עגבניות רקובות" אמרתי וציחקקתי ברשעות. התוכנית מתחילה...

העליתי היום! עדיין לא חצות! טיק טק, טיק טק, עכשיו אתן רוצות שאני אפסיק לשבוע להעלות ובשבוע הזה אני אכתוב 5 פרקים או להמשיך ככה? תגידו בתגובות. שכחתי! 3 תגובות - המשך!!

נ.ב תגיבו מהר! הנבואה מתחילה להגשים את עצמה...

הפרק הקודם		הפרק הבא