חייו של נוויל

אל תשכחו להגיבבב

חודשיים אחר כך הארי רון והרמיוני הבריחו דרקון למגדל הגבוה של הטירה, מאלפוי שמע על זה ואמר לי לבוא. מקגונגל תפסה אותנו, הורידה נקודות, וחילקה עונשים, אוףף! למה הארי ורון חייבים להסתבך תמיד? הם מורידים נקודות לכולם ועכשיו גם אני הסתבכתי.

לאחר עוד כמה חודשים:
הארי ורון התלחששו כל היום, הרגשתי שהולך לקרות משהו. זה עיצבן אותי, נזהרתי ובדקתי איפה הם כל הזמן. בלילה התיישבתי על הכורסה במועדון, כמעט נרדמתי ואז ראיתי את הרמיוני הארי ורון יוצאים בשקט לכיוון האישה השמנה. קמתי ונעמדתי מולה, ''אני לא אתן לכם לצאת, אני לא רוצה שתורידו עוד נקודות לגריפינדור!'' צעקתי. ''זה ממש חשוב, אין לנו ברירה'' הם אמרו לי, הם ביקשו שאני אזוז, הם ממש רצו ללכת, אבל לא נתתי להם. לאחר כמה דקות של תחנונים הרמיוני הוציאה את השרביט שלה, ''אני מצטערת נוויל, אבל אנחנו חייבים'' היא אמרה לי, ואז קיללה אותי. נפלתי על הרצפה, כל כך כעסתי, רציתי לצעוק, להרביץ, אבל לא יכולתי לזוז. ''למה היא עשתה לי את זה?'' חשבתי לעצמי ודמעות זלגו מעיני, ראשי כאב מעוצמת הנפילה. לאחר זמן מה, אולי כמה דקות, אולי שעות, אין לי מושג כמה זמן שכבתי ככה, נרדמתי/התעלפתי, אני לא יודע.
התעוררתי במרפאה, נוכחתי לגלות שעברו רק שלוש שעות מאז שהם הפילו אותי והלכו, מדאם פומפרי נתנה לי שוקולד, בדקה את גופי ואמרה שאני יכול ללכת. קמתי מהמיטה והלכתי לישון בחדר, הייתי ממש עייף.
אתם בטח יודעים שבבוקר (של היום האחרון ללימודים), פשטו שמועות רבות על מה הרמיוני הארי ורון עשו בלילה. אחר כך ביקרתי אותם במרפאה והם סיפרו לי הכל, את הגירסה האמיתית והמקורית.
גריפינדור זכתה בגביע הבתים לאחר שבע שניםםם!
ואני קיבלתי 10 נקודות שבזכותם גריפינדור ניצחה! זו הייתה הרגשה נפלאה.

ירדתי מהרכבת נפרדתי מהארי רון והרמיוני, והלכתי לסבתא שלקחה אותי הביתה..

וכך נגמרה לה שנה ראשונה בהוגוורטס הטירה הקסומה,
בנתיים אנחנו נפרדים
אבל אל חשש בקרוב שוב נפגשים,
ותזכרו שמחרתיים יעלה הפרק הראשון של שנה מספר שתיים!
אז חכו בקוצר רוח תירשמו ותגיבו, סליחה אם לכם השנה קצת חפרתי, או שאולי בטעות על משהו דילגתי, אבל את האירועים כולם מכירים, ועד עכשיו אולי הפרקים היו קצת משעממים, אז אל חשש העלילה תתקדם יותר מהר מעכשיו,
להתראות בנתיים וניפגש מחרתיים.

הפרק הקודם		הפרק הבא