פרסי ג'קסון בערים האבודות*גמור*

סופי

"נעלם? את בטוחה שהוא נעלם?" שאל פיץ בפעם השמינית.

"כן" ענתה סופי "אני ממש בטוחה".

"בטוחה?" שאל פיץ וכולם נאנחו, נראה שפיץ לא הבין מה רוצים ממנו כי הוא פנה שוב אל סופי "אז איך לדעתך הוא נעלם? אולי הוא הלך לאיבוד?".

קיף תקע בו מבט של 'אני לא מאמין שבאמת אמרת את מה שאמרת הרגע' "אה, אחי, ישבנו ממש פה אין סיכוי שהוא לא ראה אותנו, כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לצאת משם-" הוא הצביע על השירותים ולפתע פיו נפער, סופי הסתכלה לכיוון שהוא מסתכל ופיה נפער גם, פרסי יצא מהשירותים והלך לכיוונם.

"טוב אז לאן הולכים עכשיו?" הוא קרא אליהם והם הביטו בו במבטים המומים.

"מה?" הוא שאל נראה שהוא חש לא בנוח עם כל המבטים האלה.

"אתה לא היית שם" אמרה לו סופי והוא החזיר לה מבט מבולבל.

"לא הייתי איפה?".

"בשירותים!, אנחנו חיכינו רבע שעה שתצא וזה לא קרה אז נכנסתי לראות איפה אתה ולא היית שם!".

"מזתומרת ברור שהייתי בשירותים, ראיתם אותי יוצא משם?".

כולם עשו לא עם הראש.

"יופי אז העניין סגור" הוא חייך וסופי נעצה בו מבט חשדני, משהו בכל העליצות הזאת שלו היה נראה לה מעט מזויף.

פרסי הסתכל על גריידי שהחזיר לו מבט.

סופי הייתה מוכנה להישבע שהמבט של פרסי היה נראה כאילו הוא אומר לגריידי 'אני אסביר לך אחר כך' וזה שיגע את סופי.

זה היה ברור שפרסי מסתיר משהו, חוץ מהגזע שלו כמובן.

סופי הייתה סופית מותשת מיום הקניות הזה והקטע עם ההיעלמות של פרסי עכשיו בילבל אותה לגמרי ולכן היא אמרה "טוב, נראה לי שסיימנו כאן להיום, נכון?".

היא שלחה אל גריידי מבט מתחנן והוא הבין מיד "כן, סיימנו, מה שלא הספקנו לקנות אדליין תלך לקנות מחר ו-".

לפתע גריידי שם לב שמתקשרים אליו עם המקשר הוא הוציא אותו מהכיס הלך הצידה, דיבר כמה מילים בלחישות וחזר אליהם.

"מי זה היה?" שאל דקס.

"זה היה אולדן ,ואני חייב להגיע בדחיפות לאוורגלן" ...

פרסי

כשהם חזרו להייבנפלד כל אחד מבני החבורה התפזר לביתו וגריידי רץ לאוורגלן כדי לשמוע את ההודעה הסופר חשובה מאולדן.

פרסי כבר פגש את אולדן, הוא היה האלף שהגיע אל מחנה החצויים כדי להחליט עם כירון לגבי ההסכם שלום הזה, הוא נראה בחור טוב, פרסי קיווה שלא קרה לו או לאף אחד אחר שום דבר.

גריידי חזר בזמן הקינוח של ארוחת הערב וסופי ישר התנפלה עליו.

"נו? מה הוא אמר?" "סופי שאלה.

"הוא אמר" פתח גריידי "שהניסתרים פרצו לאחד הארכיונים של המועצה".

סופי ואדליין הזעיפו פנים, אבל פרסי לא הבין.

"מי אלו הניסתרים?" פרסי שאל.

סופי הביטה בו במבט מעט חסר סבלנות "אתה זוכר שסיפרתי לך על האלפים הרעים האלה?".

"אלה שחטפו אותך, כן".

"זה הם".

"אה" ענה פרסי (תשובה מתוחכמת ושנונה).

סופי פנתה חזרה ישר לגריידי "והם גנבו משהו?".

"לא בטוח, לבינתיים משערים שכן נראה שאולי כמה מפות".

פרסי שחזר לאכול את העוגה המדהימה שלו הרים את ראשו בחדות, הם אמרו הרגע מפות?

סופי התעלמה מהתנועה הפתאומית והמשיכה לתשאל את גריידי "של מה המפות האלה, ואיך יודעים שמי שפרצו היו הניסתרים?".

"התשובה על השאלה הראשונה חסויה, ואנחנו יודעים שאלה היו הניסתרים כי הם השאירו אחריהם כרגיל טביעות רגל מלאות עפר".

זהו, פרסי לא היה יכול לסבול את הצירוף מיקרים ההזוי הזה ועשה את הדבר הראשון שעלה בראשו שזה כמובן היה להיחנק מהפרוסת עוגה שהוא הרגע הכניס לפה.

'אוי לא' הוא חשב לעצמו בעוד הוא משתעל את נישמתו 'אחרי כל מה שעברתי, למות מהפרוסת עוגה הכי טעימה שאכלתי בחיי יהיה פשוט מטומטם' אז למזלו הוא הצליח להישתעל את העוגה החוצה.

"פרסי" קרא אליו גריידי, ופרסי הרים אליו עיניים דומעות.

"אתה בסדר?, שמעת מה אמרתי?".

"אני בסדר, ולא, לא שמעתי תחזור על זה?".

"אמרתי"אמר גריידי ועצר בשביל הרושם.

"אמרתי שאני צריך את עזרתך"...

תודה על כל התגובות! זה ממש מעודד להמשיך☺

הפרק הקודם		הפרק הבא