נערה ג'ינג'ית

כמה שבועות לאחר מכן, אני והחברות שלי היינו בדרך לחדר המועדון לאחר שיעור מתיש של לחשים, כשלפתע ראינו התקהלות ליד התמונה של האישה השמנה.

"סליחה, אפשר לעבור?" שאלה אריקה. נדחקנו בין הילדים וראינו את התמונה חתוכה, כאילו מישהו עם ציפורניים מאוד ארוכות נגע בתמונה. האישה השמנה לא

הייתה  שם. "תנו לעבור!! תפנו לי דרך, אני מדריך ראשי!!" שמעתי את קולו של פרסי מאחורי. אחריו הופיעו גם דמבלדור, פילץ' ומקגונגל. "פילץ', תוכל לחפש אותה?"

שאלה  מקגונגל. "לא צריך, תראו!" קרא ילד בשנה השביעית. כולם הפנו את מבטיהם לנקודה שאליה הצביע. ושם היא הייתה; האישה השמנה, מסתתרת מאחורי קרנף

מצויר. "גברתי, תוכלי לספר לנו מה קרה לך?" שאל דמבלדור. "הוא... הוא עשה לי את זה!" קראה האישה בפחד. "מי?" שאלה מקגונגל. "סיריוס בלק!" צעקה האישה

השמנה.  "כל התלמידים מתבקשים לרדת לאולם הגדול! מינרווה, תבקשי משאר ראשי הבתים להביא גם את התלמידים שלהם לאולם הגדול." אמר דמבלדור. היינו

צריכים לישון שם. הרבה מאוד שקי שינה הונחו על הרצפה. אני והחברות שלי מצאנו פינה בין כל התלמידים. ראיתי את האחים שלי, את כולם, גם את רון. ליד רון שכבו

הארי והרמיוני. "כיבוי אורות תוך חמש דקות!" קרא פרסי. אחרי חמש דקות, החברה שלו, פנלופה, גם היא מדריכה ראשית, צעקה על מי שלא שכב בשק השינה שלו,

מתכונן לישון. החברות שלי נרדמו די מהר, אבל אני הייתי ערנית מידי. ראיתי שגם הארי עדיין ער. לפתע דמבלדור ומקגונגל נכנסו לאולם. הם דיברו בלחש, אבל

שמעתי חלק ממה שהם אמרו. "סיריוס בלק באמת חדר לטירה?" שאלה מקגונגל. "חוששני שכן, מינרווה." אמר דמבלדור. את השאר לא הצלחתי לשמוע. בבוקר

הוחלט שכל התלמידים ילכו יחד בקבוצות ולא ביחידים, ושבמעברים בין שיעור לשיעור, המורים של השיעור הקודם צריכים ללוות אותנו. במעבר משיעור שינוי צורה

לשיעור תורת הצמחים, מקגונגל ליוותה אותנו. ראיתי את סנייפ מלווה את הכיתה של הארי ושל רון. הם דיברו עם הרמיוני ולפתע יצאו מגוש התלמידים של הכיתה

שלהם, הסתתרו ואז יצאו לכיוון הבקתה של האגריד. רציתי לצעוק להם שזה מסוכן, אבל הם כבר התרחקו. חוץ מזה, מקגונגל הייתה ממש קרובה אלי, ולא רציתי

שהיא תעניש אותם. הבטתי אל שאר התלמידים, ואל מקגונגל, ושמחתי שאף אחד לא ראה אותם. "אריקה, תפסיקי כבר לשחק עם הדודא שלך!" קראתי לעברה

כשהיינו בחממות. הדודאים השנה היו מאוד חמודים, בניגוד למה שהם היו בשנה שעברה, כפי שרון סיפר לי. "אבל הוא כזה מתוקי!" אמרה אריקה וליטפה לדודא שלה

את הראש. "מיס בלו, את צריכה לשים את הדודא בעציץ החדש! לא ללטף אותו!" קראה הפרופסור ספראוט. "סליחה פרופסור." הסמיקה אריקה והניחה את הדודא

שהחזיקה בעציץ. בערב כבר יכולנו לחזור לחדרי המועדון שלנו. "רון, אתה עושה את השיעורים שלך לא נכון!" קראה הרמיוני. הם ישבו בחדר המועדון, ויחד עם הארי

עשו שיעורי בית בשיעור כלשהו. אני ואריקה היינו מרוכזות במשחק השח- מט שנערך בין אמילי לקייטי. טוב, אריקה הייתה מרוכזת במשחק. אני הקשבתי לשיחה בין

הארי, רון והרמיוני. "אם הם כל כך לא טובים, למה שלא תעשי אותם בעצמך?!" התלונן רון. "כי אלו לא שיעורי הבית שלי!" קראה הרמיוני. "אני בכלל לא מבין איך את

מצליחה לעשות את כל שיעורי הבית, את מקבלת שיעורי בית של חמישה שיעורים באותו יום." מלמל רון. "כי אני תלמידה טובה, רון." אמרה הרמיוני. "גם תלמידים

טובים לא יכולים להיות בשניים או שלושה מקומות באותו זמן." המשיך רון. נו, ברור שלא, מה הוא טיפש? למה הוא אומר לה את זה מלכתחילה? "אני לא נמצאת בשני

מקומות באותו זמן." אמרה הרמיוני. "כן, ראית את מערכת השעות שלך בזמן האחרון? מחר לדוגמה, בשיעור הראשון יש לך גם כשפומטיקה וגם לחשים עתיקים." אמר

רון. "עזוב רון." אמרה הרמיוני וארזה את דבריה. "לאן?" שאל הארי. הוא דיבר בפעם הראשונה מאז התחיל הוויכוח בין שני חבריו. "לחדר השינה. אני עייפה." אמרה

הרמיוני והלכה. לפעמים אני חושבת שמתאים לרון ולהרמיוני להיות זוג. הם רבים כמו אחד; רבים ומשלימים, רבים ומשלימים. כל הזמן. רון בטח יהרוג אותי אם אני

אגיד לו את זה. "ג'יני, מה קרה?" שאלה קייטי. "מה?" שאלתי. "על מה את מגחכת?" שאלה קייטי. "הו, כלום." הסמקתי. הבטתי ברון ובהארי, שבינתיים חזרו לשיעורי

הבית שלהם. בלילה, רגע לפני שנכנסתי למיטה, הבטתי בחלון החדר שלנו. היה חשוך, אבל אור הירח האיר מעט את המדשאות. לפתע ראיתי משהו זז בגבול היער

האסור. ניסיתי לראות יותר טוב בכך שהתכופפתי, אבל מה שזה לא היה, זה כבר נעלם. "ג'יני, את הולכת לישון?" שאלה אמילי. הבנות כבר שכבו במיטה. "הו, כן.

סליחה." אמרתי ונכנסתי למיטה שלי. אמילי כיבתה את מנורת הלילה. "לילה טוב." בירכנו אחת את השנייה.         

הפרק הקודם