בת מוגלגים

למחרת בארוחת הבוקר, הכריז דמבלדור: "היום יתקיימו בחינות לקווידיץ', להלן השעות של כל אחד מהבתים: תלמידי רייבנקלו ייבחנו בשעה 9:00 תלמידי הפלפאף ייבחנו בשעה 10:00 תלמידי סלית'רין ייבחנו בשעה 11:00 ותלמידי גריפינדור בשעה 12:00. כולנו מקווים לראותכם במגרש הקווידיץ'. מי שאין לו מטאטא אנחנו, הסגל נחלק לו." נשמעו מחיאות כפיים. "תודה, תודה לכולם" אמר דמבלדור. "מה זה קווידיץ'?" שאלה ג'נה את אמה לאחר הארוחה. "קווידיץ' זה ענף הספורט הידוע ביותר בעולם הקוסמים" הסבירה ג'נה. "בואי, נלך לדמבלדור, הוא ימצא משהו שיסביר לך מה החוקים, אולי תרצי להשתתף" הסבירה אמה. "אוקיי" אמרה ג'נה, והן הלכו לכיוון דמבלדור, בחשש מה. "אה... פרופסור דמבלדור?" פתחה ג'נה. "כן?" שאל דמבלדור. "אני... אני... אני אשמח מאוד אם... תמצא משהו ילמד אותי את החוקים של הקווידיץ'" אמרה ג'נה. "בשמחה" אמר דמבלדור. "מקגונגל" פנה למקגונגל, שישבה לצידו בשולחן הסגל. "כן, דמבלדור?". "תקראי בבקשה לקפטן בקבוצת הקווידיץ' של רייבנקלו". מקגונגל הלכה לכיוון שולחן רייבנקלו,  והביאה איתה נערה כבת שש- עשרה, גבוהה ורזה. היא נראית נחמדה  חשבה לעצמה ג'נה. "זאת  שירלי ג'ונסון, היא הקפטן של רייבנקלו, והיא תצא איתך עכשיו למגרש ותלמד אותך את חוקי המשחק" אמרה מקגונגל. "שלום" אמרה שירלי לג'נה. "היי" ענתה ג'נה בחשש מה. "בואי, קווידיץ' זה משחק נפלא!" אמרה שירלי, ולקחה את ג'נה בידה למגרש הקווידיץ'.  "זהו מגרש הקוודיץ'" אמרה שירלי. "יואאאאאוו" אמרה ג'נה, זה באמת היה מחזה מרהיב: עמודים גבוהים עם דגלי הבתים, וסלים מוזרים (כך זה נראה לג'נה).
"מה זה הסלים האלה?" שאלה ג'נה. "מה זה סלים?" שאלה שירלי בעניין רב. "סלים זה... נו טוב... כמו אלה רק שיש להם רשת, והמשחק שמשחקים איתם זה אחד מענפי הספורט בעולם המוגלגים." הסבירה ג'נה. "טוב, לאלה אין שם, אבל אלייהם קולעים הרודפים של כל קבוצה עם כדור הקואפל; כדור הקואפל הוא כדור אדום" אמרה שירלי בעוד היא מוציאה כדור אדום מתיבת כדורים, "והוא נראה כך" אמרה והראתה לג'נה את הכדור האדום. "אפשר להחזיק?" שאלה ג'נה. "בטח שאפשר!" שמחה שירלי על ההתעניינות הגדולה שהראתה ג'נה. היא נתנה לה את הכדור האדום והגדול, וג'נה החזיקה. "הוא די קל..." אמרה. "נכון, בשביל שהשחקנים לא יפלו מהמטאטא כאשר הם מחזיקים אותו" אמרה שירלי. "אפשר לעבור לכדור הבא?" שאלה ג'נה, צמאה למידע. "שני הכדורים הבאים שלנו הם המרביצנים" אמרה שירלי. "אני לא אוציא אותם, כי הם קצת מסוכנים". "המרביצנים הם הכדורים השחורים האלה, שמנסים להשתחרר" אמרה שירלי והצביעה על שני כדורים בתיבה שנאבקו בשרשראות הברזל שכבלו אותם אליה. "הם באמת נראים קטלנים מאוד" אמרה ג'נה. "ואלה המחבטים" אמרה שירלי, והוציאה מין מחבטי בייסבול. "התפקיד שלהם הוא להדוף את המרביצנים מחברי הקבוצה, החובטים הם אלו שמשחקים איתם". שירלי נתנה לג'נה מחבט אחד. ג'נה נסתה לחבוט בו באוויר. "הוא גם בסדר גמור" אמרה. "אני שמחה שהוא נוח לך, בתור תלמידת שנה ראשונה, את בטח עשית הרבה כושר לפני הוגוורטס" אמרה שירלי, בעודה מחייכת אל ג'נה. "קצת..." השיבה ג'נה בצניעות. "טוב, בואי נמשיך לכדור הבא" אמרה שירלי, והוציאה כדור זהוב וקטן. "זהו הסניץ', מאוד קשה לראותו, בגלל שהוא כה קטן" אמרה שירלי. "איך קוראים לשחקן שמנסה למצוא אותו?" שאלה ג'נה. "מחפש, ברגש שהמחפש מוצא את הסניץ', המשחק נגמר, והקבוצה שהמחפש שלה תפס את הסניז' מקבלת עווד מאה וחמישי נקודות, כך שברוב המקרים הקבוצה הזו מנצחת" אמרה שירלי.
"משחק מסובך..." הירהרה ג'נה בקול. "את צודקת, אבל לומדים" אמרה שירלי, ששמעה את הירהורייה. "את רוצה לנסות לשחק בכל אחד מהתפקידים, לראות איזה הכי נוח לך ולהיבחן אליו?" שאלה שירלי. "כן, אשמח מאוד". "את רוצה לנסות קודם את תפקיד הרודפת?, אני אהיה השומרת, אנסה לחסום לך את הכדורים" אמרה שירלי. "בסדר" אמרה ג'נה. "אבל אין לי מטאטא" הוסיפה. "הינה" אמרה שירלי, והביאה לג'נה מטאטא של בית הספר. "איך רוכבים?" שאלה ג'נה. "על על המטאטא כך שהמקל יהיה בין רגליין, שימי את הידיים, ובעטי חזק בקרקע" הסבירה שירלי. ג'נה צייתה להוראות. היא הרגישה לאט לאט איך גופה מתרומם באוויר הבוקר. "איזה כיף!" אמרה, כאשר הייתה לגמרי באוויר. "תפסי!" אמרה שירלי, וזרקה מלמטה את הקואפל. ג'נה תפסה. שירלי התרוממה על המטאטא שלה לכיוונה של ג'נה. "בואי, נתחיל" אמרה שירלי. היא הלכה לכיוון העמודים הגבוהים, וג'נה נסתה לקלוע בפעם הראשונה. היא הצליחה, אבל בכל הפעמים האחרות שירלי חסמה אותה. "אני חושבת שהתפקיד הזה לא מתאים לך" אמרה שירלי ברוך. "כן, את צודקת" אמרה ג'נה. "חובטת ושומרת אל תנסי להיות, זה תפקיד של תלמידי שנה שנייה ומעלה" אמררה שירלי. "טוב" אמרה ג'נה. "אני יכולה עכשיו לנסות להיות מחפשת?, זה הדבר האחרון שנשאר" אמרה ג'נה. "בטח" אמרה שירלי. היא הוציאה את הסניץ', ואמרה: "יש לו כנפיים, והוא מהיר כמו חץ, אז אל תפקפקי בו בגלל גודלו". "בסדר גמור, שירלי, לא אפקפק בו, אני מבטיחה" אמרה ג'נה וחייכה. "אני משחררת, תתרוממי" הודיעה שירלי. ג'נה התרוממה לאוויר על המטאטא, ושירלי שיחררה את הסניץ'. ג'נה עשתה סיבובים מסביב למגרש, ופתאום נחו עייניה על עיגול מוזהב באוויר. "הינה זה!" קראה, וטסה לכיוון הסניץ'. היא תפסה אותו, למרות מהירותו, וירדה אל שירלי, למטה. "הצלחתי!" אמרה, בעוד הסניץ' מפרפר בידה. "כל הכבוד!" אמרה שירלי. "את באמת מצויינת. את רוצה להיבחן למחפשת?" שאלה. "כן, אני חושבת" אמרה ג'נה. "מצויין" אמרה שירלי. "בואי, נחזור להוגוורטס" הוסיפה, ולקחה את ג'נה בידה לכיוון הטירה. "את המטאטא תשאירי לי" אמרה שירלי. ג'נה נתנה לה את המטאטא, והלכה לחדר המועדון של רייבנקלו. היא נכנסה, והתיישבה ליד האח הבוערת לצידה של אמה. "איך היה?" שאלה אמה. "מצויין, אני אבחן למחפשת" אמרה ג'נה. "יופי, כל הכבוד!" אמרה אמה. "תודה" אמרה ג'נה. "עוד שעה הבחינות לקווידיץ'. בואי, תנוחי קצת" אמרה אמה. ג'נה נשכבה על הכורסה בנוחות, ונרדמה כעבור רגע. היא היתה עייפה מאוד.

הפרק הקודם		הפרק הבא