עשרה בקבוקים של אמת

חדר הנחיצות קיבל את פניו של הארי באווירה מתוחה במיוחד.

"הגיע הזמן,” רון נעמד במקומו וניגש אל הארי. “כבר חשבנו שהלכת לישון.”

"נו?” הרמיוני נעמדה גם היא. “מה דמבלדור אמר, הארי?”

"הצלחת בכלל לומר לו משהו?” שאלה פנסי. “מקודם, דראקו הוא...”

"מה קרה?” הארי הסתכל על דראקו. הוא שכב על הספה. קראב וגויל ישבו על השטיח מתחתיו ופנסי עמדה מעליו בעוד ידה כאילו מתלבטת אם ללטף את שערו של דראקו או לא.

“מה קרה?” שאל הארי שוב. ההכרה נחתה עליו לפתע. “גם אתה הרגשת את ה - “

"האם הרגשתי?” שאל דראקו בקול שקט. הוא התיישב באיטיות ונעמד. “האם הרגשתי, פוטר? כמעט התפגרתי פה!”

"זה היה דיי מפחיד,”הוסיפה לבנדר ברעד.

"מה זה היה פוטר?” דראקו צעד אל הארי באיום. מה ניסית לומר לדמבדלור?”

"ניסיתי לומר לדמבלדור שאתה מנסה לרצוח אותו!” צעק הארי.

מאלפוי נעצר באמצע הילוכו כאילו פגע בו אגרוף בבטן.

"ו...?” אמרה הרמיוני בקול מהוסס.

"ו – מה?”

"ומה קרה, הארי?” היא שאלה טיפונת בכעס. “ראינו מה קרה למאלפוי? זה מה שקרה לך? מה הצלחת לומר?”

"מה שקרה לו קרה גם לי,” אמר הארי לאט. “דמבלדור עשה משהו, מלמל לחש עם השרביט וכך הוא גרם לזה להיפסק. הוא אמר שאם הייתי מסיים את המשפט אז הקללה של הנדר הייתה הורגת אותי - " הארי מיהר לתקן את עצמו " - את שתינו.”

"אז אתה לא הצלחת לסיים את המשפט?” מלמל דראקו בלחש. “זאת אומרת – דמבלדור לא יודע ש...”

"הווו, דמבדלור יודע ועוד איך,” הארי צנח בחבטה על הפוף שמאחוריו. “אני חושב שהוא כבר יודע על זה הרבה זמן. הוא אמר לי להגיד שהכל בסדר והמצב בשליטה.”

"המצב בשליטה?” רון גיחך. “אתה בטוח שהוא הבין את מה שניסית לומר?”

"כן, אני בטוח רון,” הארי נאנח בקוצר רוח. “בכל אופן הוא גם הבין פחות או יותר מה אנחנו עושים פה. הוא יודע על הנדר. הוא אמר לי שלדעתו עשרה סיבובים יספיקו, מה שנותן לנו עוד שישה סיבובים בסך הכל, אז כדאי שנפסיק לדבר ונסיים כבר את המשחק המקולל הזה.”

"השעה כבר כמעט תשע,” הרמיוני הביטה בדאגה בשעון שהיה תלוי על הקיר למולה. “אני לא חושבת ש - "

" - הארי צודק,” קטעה אותה ג'יני. “בואו נגמור כבר עם זה.”

"הרמיוני, מחר חופש,” רון התקרב אליו והניח את ידו על כתפה. הארי שוב ציין לעצמו שהם נראים קרובים אחד לשניה מתמיד. “אנחנו יכולים להשיאר כאן עד איזו שעה שאנחנו רוצים,” טען רון.

פניה של הרמיוני היו מלאות בדאגה אך היא נשמעה נשימה עמוקה וקולה חזר להיות מעשי. “בסדר, בואו נחזור למעגל? מי צריך עכשיו לסובב את הבקבוק? אני גם חושבת שכדאי שניקח עוד ווריטסרום, ניראה לי שההשפעה שלו הולכת לפוג.”

הם חזרו איש איש למקומו ובסבב מהיר שתו מספר לגימות נוספות של ווריטסרום.

"תורי עכשיו לסובב,” אמרה לבנדר לאחר שכולם התמקמו במקומתיהם והכוסיות של הווריטסרום סולקו מהמעגל. היא הושיטה את ידה לבקבוק וסובבה אותו. הבקבוק הסתובב ונעצר. הפקק שלו מצביע על זאביני והקצה השני על רון.

עיניו החומות של רון נצצו בזדוניות. “הוו כמה חיכיתי לרגע הזה,” הוא שפשף את ידיו זו בזה בהתרגשות. “הנקמה המתוקה.”

הארי פלט יפחת צחוק שאותה הצליח להסוות בקושי כשיעול.

"מה?” נעלב רון.

"כלום,” מיהר הארי לומר. “פשוט הזכרת לי מישהו.”

"את מי?”

"את סנייפ,” פלט הארי.

רון היה נראה כמי שלא היה בטוח אם הוא רוצה לצחוק או לתת להארי אגרוף. פניו התעוותו לבסוף למעין חיוך עקום וזאת הייתה תגובתו היחידה. “אז מה אתה מעדיף, אדון בלייזי? אמת או חובה?”

"חובה,” השיב זאביני.

"מעולה,” רון חייך לעצמו בשביעות רצון. “אז תקשיב לי טוב. תלך עכשיו לחדר המועדון של גריפינדור, הסיסמא היא נצנוצי הנצנץ. כשתיכנס לחדר המועדון אתה תעלה לחדר השינה של הבנים. שם על המיטה שלי, אתה תמצא גלימה. גלימה של גריפינדור. אני רוצה שתלבש אותה. אני רוצה שתלבש רק אותה. תחזור אלינו כשאתה לבוש בה. אתה חייב להישאר איתה עד מחר בבוקר, עד סוף הארוחה.”

"אין מצב, וויזלי,” זאביני הביט ברון במבט מתפלץ.

"אוח בחיאת, בלייז,” התעצבן מאלפוי. “פשוט תעשה את זה. יצאת בזול.”

"אתה יכול לבחור באמת,” אמר רון באדישות. “אבל זה יהיה הרבה יותר מביך.”

זאביני נעמד ונאנח אנחה מוגזמת. “הסיסמא היא נצנוצי נצנץ? איזו מין סיסמא היא?”

"אל תתחיל לדבר על סיסמאות,” גער בו הארי. “כי שלכם בכלל, שיא הגאונות. 'דם טהור' אף אחד בחיים לא היה מנחש שזאת הסיסמא לחדר המועדון של סלית'רין. זה ממש מקורי.”

פניו של זאביני עטו הבעה דומה לזו שרון עטה מיקודם אך דראקו הניח יד מרסנת על כתפו. “פשוט תלך וזהו.”

"אתה יודע איפה חדר המועדון נמצא?” שאלה הרמיוני.

"פחח, ברור שכן,” גיחך זאביני. “מספר הפעמים שמאלפוי גרר אותי לשם...” לידו, מאלפוי החוויר והסמיק חליפות. זאביני תפס את טעותו ומיהר להתרחק מהישג ידו של מאלפוי.

"למה שדראקו יגרר אותך לשם?” שאל הארי את זאביני אך עיניו היו ממוקדות בדראקו שהתעלם ממנו בצורה מרשימה.

"בגללך,” ענה זאביני בלי שום יכולת שליטה על המילים שיוצאות מפיו. “מאיזשהי סיבה הוא אהב לצפות בך חוזר מאימוני הקווי - “

" - פשוט תעוף מפה!” קטע אותו מאלפוי בקול רם. פניו עטו גוון ורדרד ועיניו ברקו.

זאביני שלח במאלפוי מבט משולב בהתנצלות, שעשוע ופחד ומיהר לצאת מהחדר.

"אז ככה,” משום מה הארי חש בסיפוק בתחושה עילאית של אושר. הוא שילב את ידיו מאחורי ראשו והביט בדראקו בקורת רוח. “אתה אוהב לראות אותי חוזר מהקווידיץ'? הוא שאל בחיוך בחיוך מנצנץ. “מדוע דראקו? מדוע ולמה?"

"כי...” גם דראקו נראה כאילו הוא רוצה לתת להארי אגרוף. יותר מידיי אנשים חלקו את הרצון הזה הערב. “כי... נו – אתה פשוט נראה ממש טוב כשאתה חוזר מהאימון,” הוא מלמל בקול כמעט בלתי נשמע. כמעט.

"הווו,” שרקה לבנדר.

"אני לא בטוח שאני רוצה לשמוע את זה,” רטן רון.

"שתוק!” אמרו הארי ודראקו פה אחד.

"אם ככה פוטר,” אמר דראקו בפנים עדיין ורודות. “האם גם אתה חושב שאני נראה טוב אחרי אימון קווידיץ?”

רון סתם את אוזניו. “לה, לה, לה, אני לא שומע כלום! אני פשוט חרש עכשיו!”

הארי נתן לרון מרפק. “כן,” הוא ענה לדראקו וחש את החום מטפס במעלה צווארו.

"אוח אני לא יכולה עם שניכם כבר,” קראה לבנדר לפתע. “אתם רוצים להיות ביחד? כן או לא?”

"כ..כן,” גמגם הארי. הוא הביט בדראקו.

"ב..ברור,” פלט דראקו בפנים מאומצות.

"אז מה הבעיה שלכם?” ירתה לבנדר. “בבקשה לכו מחר אל עץ האשור, תחנכו את הזוגיות שלכם מתחתיו כמו כל זוג אחד נורמלי בהוגוורטס ו... וזהו. רק תחסכו מכולנו את כל הברברת חסרת התכלית הזו.”

"למעשה,” אמר מאלפוי לאיטו. “אנחנו כבר חנכנו אותה.”

"את רואה?” קרא רון בניצחון להרמיוני. “אמרתי לך שהם התנשקו שם.”

"אבל זה בכלל לא פשוט,” המשיך דראקו בכעס. נחוש בדעתו להתעלם מרון. “אם שכחת, בראון, אני אוכל מוות, ו... טוב כנראה שכולם פה יודעים את זה, אדון האופל מפקד עלי באופן ישיר. אני לא יכול פ.. פשוט...”

"אז למה אתה לא עוזב?” שאלה ג'יני.

"מה?” דעתו של דראקו הוסחה. הוא הביט בג'יני מבולבל. “על מה את מדברת?”

"א..אתה רוצה את התשובה המלאה או המקוצרת?”

"המלאה,” השיב דראקו.

"טוב, אז ככה,” ג'יני כחכחה בגרונה. "זה נראה לכולם פה דיי ברור שאתה והארי מאוהבים זה בזה. אם אתה באמת רוצה להיות איתו, למה אתה לא עוזב את האוכלי מוות?”

"א..אני לא יודע איך.”

"זה אומר שאתה רוצה לעזוב?” שאל הארי בשקט.

מאלפוי הנהן הנהון קטנטן בראשו אך אף אחד מלבד הארי לא שם לב לכך מכיוון שבאותו רגע בדיוק דלת חדר הנחיצות נפתחה וזאביני נכנס לחדר, מרוח מכף רגל ועד ראש בדיו מהולה בבוץ, לפחות זה מה שהארי ניחש.

"נצנוצי פיות?” נהם זאביני על רון. משפריץ לכל עבר את העיסה העכורה. “האישה השמנה התחילה לצרוח עלי שאני מסיג גבול! ואם לא דיי בזה פיבס הגיע פתאום ו...”

"א..אה שכחתי,” אמר רון בקול רם, כשהוא מנסה לגבור על צווחות הצחוק של חבריו. “הסיסמא הוחלפה אתמול. אופס.”

הפרק הקודם		הפרק הבא