הכל דבש

אני ממש מצטערת שלקח לי כמה שנים כדי להמשיך את הפיק.
~ליאל~

"איפה רון?" שאלתי, רועדת.
אף אחד לא ענה. כולם מצמצו כמו מטומטמים.
רון. צרבת בערה בגרוני.
"איפה רון!!!" שאגתי.
רצתי אל הארי ותפסתי בחוזקה את כתפיו.
"הארי, איפה רון?!" שאלתי אותו, מנענעת בחוזקה את כתפיו.
"אני לא-"
"הארי, לך למשרד הקסמים, תעשה משהו! אתה עובד שם! אתה הילאי! קדימה, הארי!!!" אמרתי בקול ברור.
הארי אחז בידה של הרמיוני והתעתק. ג'יני רצה לעברי.
אבל אני ראיתי אדום. הדבר היחיד שרציתי לראות היה את רון, הטוהר שבחיי...
"לונה, להירגע!" פקדה עליי ג'יני, אף על פי שגם היא לא נראתה רגועה במיוחד.
"לונה, תנשמי עמוק, את רועדת ואת לבנה לגמרי!"
התמוטטתי.

---

ידיי היו קשורות בברזל לעמוד, פי אטום וסגור עם חתיכת מתכת.ניסתי למצוא דרך להימלט, לצאת מכאן, ולחזור ללונה...
לונה.
זה העונש הגדול של חיי. להיות בלי לונה.
"תביאו לי את לונה!!!" צרחתי.
צחקוק אפל נשמע בין אריחי המרתף הקר והחשוך.
"אתה אוהב את לוני שלך, מה?"
"כן!" שאגתי. "תביא לי את לונה, חתיכת-"
"קרושיו."
התפתלתי בכאב. צרחתי.
אור נוצץ הגיע אליי מפינת החדר.
נערה בת שבע עשרהף לכל היותר, הלכה, פנייה היפים שקועים במעיין סקרנות גלויה, ועיניה הירוקות בהקו.
לא הבנתי מאיפה הירוק כל כך מוכר לו. גם שיערה הכתום בהק, ארוך...
"לא," לחשתי, המום מכדי לדבר. "לא יכול להיות..."
לא.
זאת לא יכולה להיות סם'!

הפרק הקודם