חוסר ביטחון,אהבה וסודות.

אני מזכירה: הפרק הזה הוא שנה אחרי לעומת הפרק הקודם.
את הפרק הזה אני מקדישה לכל קוראי הפיק, הנאמנים שלי!
הוויזלים,- VALLE-, LAURI-, orelbenyair- zoharzoharzohar -*בידל הפייטן* -!$STAV -האנהמונטנההשווה- הרמיוני0123- sasson.a
 yula wand-ומפייר [סליחה-ששכחתי-אותך...]
וליאל גונן
תגידו לי אם שכחתי מישהו!
*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-**-*-*-**-*-*-**-*-*-*-*-*-*-**-*-*-*-*-*-**-*-**-*-**-
 
{ה 1 לספטמבר}
[הלנה]
 
"הלנה! הלנה! קומי את תאחרי!"
מאז שעברתי לגור עם אוליבר, אה - סליחה , אבא, הוא דואג כאילו הוא אמא.
"אוקיי! אני כבר קמה!!!" צעקתי, וחזרתי לישון.
ופתאום מייק הופיע שם - כנראה התעתק - צופר בידו.
ואז הוא צפר לי באוזן, והעיר אותי לגמרי.
"אייי!מייק!" צעקתי, ואטמתי את אוזני. "מה אתה עושה?!"
הוא הפסיק עם הצופר. הוא זרק אותו לקצה השני של החדר.
קמתי ונתתי לו חיבוק.
הוא ניסה לנשק אותי, אבל מלמלתי באי - רצון, "רק קמתי...ריח רע..."
הלכתי לחדר האמבטיה הוורוד קטן שלי - שעברתי לגור עם אבא שגר בבית הרבה יותר גדול משל אמא, קיבלתי חדר אמבטיה
משלי - וצחצחתי שינים.
שגמרתי לרחוץ את פניי הסתכלתי במראה וחשבתי, היום זה היום, אני הולכת ללמוד בהוגורטס.
***
{אחרי חודש}
 
[הלנה]
"הלי!את באה לאכול?" צעקה באוזניי חברתי הטובה ביותר - לילי פוטר.
הכינוי שלי היה בשבילה לולי, והשם הארוך יותר זה לוליפופ. והיא קראה לי הלי, או לני .
"כן!" קראתי ממרומי המדרגות. ירדתי לעברה, והלכנו לאיטנו לעבר האולם הגדול, מפטפטות להנאתנו.
התיישבנו לארוחת הצהריים. רפרפתי מבט על השולחן: היום הטבחים הכינו בסגנון פסטות.
ישבתי ליד לולי בשולחן בית גריפנדור, ובחרתי בפסטה עם רוטב פטריות.
אני ולולי אכלנו להנאתנו, עד ש-
"הלנה?"
קפצתי. מייק הופיע מאחורי גבי.
השנה זאת שנתי החמישית בהוגוורטס, [הרי השלמתי ביחד עם מייק את פאר 4 השנים] בעוד מייק עושה את שנתו השישית.
"הלנה, אני צריך אותך לרגע - "
אמר ואז הביט בי, והוסיף, "אה,את אוכלת? אהה... לא משנה, אחר-כך..."
אבל להיות עם מייק נראה לי יותר כייף מאשר לנבור בקערת הפסטה הזו. במילא אני לא רעבה.
"סליחה לולי, אפגוש אותך במועדון."
מייק לקח אותי למדשאות. ישבנו תחת עץ רענן.
הוא הציע לי צפרדע שוקולד אבל סירבתי בנימוס.
"אז...?" שאלתי, בהרגשה שאף אחד לא יפתח את השיחה הזו בלי יוזמה.
"רציתי לדבר איתך על משהו חשוב." אמר בקול שקט ושיחק עם הצפרדע שוקולד.
מה? הוא הולך להיפרד ממני?

חסר לו!
הוא נשם שלוש פעמים עמוקות, ואז אמר, "כולם מחכים. כל מסדר עוף החול המחודש, צריך את התשובה שלך." הוא אמר בנשימה אחת, ומיקד את מבטו בצפרדע.
 
*-*-
 
[מייק]
 
"מה?" היא שאלה מבולבלת.
מה, כבר היא שכחה?
"הנבואה." אמרתי קצרות.
פתאום היא פרצה בבכי.
"איך אני יכולה להחליט?למה אני? אוווף!" היא יבבה.
"נמאס לי! אני לא רוצה להיות שולטת, ולא להשכין שלום." אמרה.
חיבקתי אותה. זה באמת קשה. ליטפתי את כתפייה בגמלוניות.
"זה לא כזה נורא." אמרתי לה. "אני, למשל, גאה בך. ובטוח שתבחרי בדרך הנכונה."
"מהי הדרך הנכונה, מייק? מה אתה היית עושה?" היא היא הרימה את ראשה מכתפי, ועיניה נצצו מדמעות.
שתקתי.
ברור שהייתי בוחר בטוב, אבל לא רציתי להגיד לה מה לעשות.
הנבואה אסרה על כך.
עיני הדבש שלה הביטו בי, שואלות.
נשקתי לה על הלחי, מנסה להסיט את השיחה לנתיב בטוח יותר.
פתאום היא חייכה חיוך ערמומי. "זה מה שיש לך?" שאלה בחיוך ממזרי, הדמעות עוד זורמות על לחיה.
היא תפסה אותי ונישקה אותי חזק על השפתיים.

היא עזבה אותי לשנייה והסתכלה לעיניי.
חייכתי אליה.
כמה שהיא לא צפויה.
היא התעודדה. "טוב, מייק. אתן לך תשובה מחר."
פתאום דרק, ילד שנה שלישית מסלית'רין עבר שם ואמר:"הנה ילדת הנבואה! חה! אולי את רוצה שנביא לך כדור בדולח, שתנבאי לכל אחד מאיתנו נבואה?!"
הוא הלך משם, צוחק כולו, אחרי שהוצאתי את שרביטי באיום.
היא בכתה שוב. החיוך הממזרי נעלם.
"מי בכלל ניבא את הנבואה הארורה הזו?" היא שאלה, מתייפחת.
"טרוליני." עניתי בפשטות תשובה מאוד מורכבת.
*-*-*-
[הלנה]
 
בהיתי בו, המומה כל כך.
"טרוליני? היא לא הייתה ממש משוגעת? אתה רציני, מייק? חצי מהנבואות שלה בכלל לא היו נכונות!" אמרתי לו והנדתי בראשי בחוסר אמון.
"כן." הוא ענה. "אבל החצי השני של הנבואות שלה לגבי וולדמורט היו נכונות."
"הוא לא קיים יותר! מיק אתה מבין את זה? אולי זה סתם נבואה שטוטית! אולי זה לא נכון! מה אני צריכה לעשות אחרי שאני בוחרת? להכריז?" שאלתי בזלזול ובלבול מוחלט.
להפתעתי הוא הנהן. ארררג.
"אז אולי אני אכריז, ואראה אם זה אמיתי! ואז אם זה כן תטילו עלי אימפריוס! כן, זה עשוי להצליח!"
"ומה תבחרי?" שאל את השאלה הגורלית.
"בצד האפל, ברור." עניתי והבטתי על הדשא שעליו ישבנו.
מייק הנהן, עצוב.
"לא," הסברתי לו, כשראיתי שהוא מביט בעיני כמנסה לשנות את דעתי. "רק בניסוי. אחרי שתטילו עלי איפריוס אחשוב על החלטה האמיתי שלי."
"אני חושש שזה לא יעבוד." מלמל.
"למה, מייק?! בוא רק ננסה. מה אנחנו מפסידים?"
"טוב," הוא אמר אחרי דקה של שתיקה, "עלינו להתייעץ עם הארי."
***
בבקשה תגיבו,
הפרק הבא הוא האחרון.
הוא כבר מוקדש למישהו מיוחד, אז סליחה על מישהו כבר בנה על הקדשה...

הפרק הקודם		הפרק הבא