מזרקת המשאלות

פרק אחת-עשרה/הנשף הגדול הגיע

באותו הלילה חלם לוק סיוט. הוא חלם שאח שלו הבכור- סדריק, רוצח את אימו בעזרת קללת אבדרה קדברה. אבא שלו מנסה לעזור ולהרגיע את סדריק- אבל סדריק רוצח גם אותו וצוחק בצחוק גדול. הם היו בגן החיות- ובו היה מזרקת המשאלות משמאל לסדריק. הוא החזיר בשרביט הבכור והשרביט הבכור יצר כול קסם שביקש בלי לומר את מילת הקסם בכלל. כחמישים אוכלי מוות מאומנים היו מימינו- עם שרביטים שלופים. לוק דמיין את עצמו כבלתי נראה בהתרחשות. ואז סדריק ראה אותו שואל את אחד אוכלי המוות:

"הבאת את הדרקון ההונגרי למגרש הקדווי'ץ באותו היום?"

"כן...ככן אדוני." אמר אוכל המוות בחשש. "אאבל הוא..הוא..הוא הצליח להבבביס אותו אדוני."

"להביס דרקון הונגרי!?" צחק סדריק. "בטח כול בית הספר עזר לו. או דמבלדור."

"אאבל אדוני." אמר אוכל המוות. "אננחנו אוכלי המווות שווי כוחות אחד אחד מאיתננו לדמדמדמבלדור."

"ואני שווה כוחות הרבה יותר מכולכם יחד." אמר לוק בכעס אליו. "אתה רוצה למות!?אני רוצה שלוק יפצע! קסמיו נוסדו מהמזרקה! יש לו גורל להשמידי! שלח אליו את כול הטרולים שיש לנו ושיתמקדו רק בו!"

"ככן...אדוני." אמר אוכל המוות ורץ מבחוץ לגן החיות.

לוק התנשף. אבא שלו- ואמא שלו, נהרגו על ידי סדריק. בגלל זה הוא לא היה חצי שנה בהווגורטס בבית הספר. הוא זה ששלח את הדרקון. הוא זה ששלח את הטרולים. הוא חייב לעצור אותו. חייב.

אבל המחשבה הזו נקטעה בגלל הנשף. ההרגשה לרקוד עם אנטרה במשך שעות על גבי שעות הסיחה את דעתו מלנקום על מותו של אימו ואביו.  הוא התלבש יפה, הקוביות של השרירים שלו בחזה עדיין בלטו מהחולצה, חולצתו הייתה ירוקה ומכנסיו שחורים ומסודרים ונקיים. הוא ירד אל האולם הגדול וראה שהוא סודר כמו אורך פלא- והכול היה מכוסה בקרח. זוגות על זוגות התכוננו להתחלת המוזיקה- ולוק שם עין על טום שנישק צרפתית את קריסטין. לוק חייך והמתין לאנטרה. הוא ניגש אל דוכן המשקאות שהיה משמאל לריקודים ופגש את מר פלוטיק.

"כמה טוב לראותך, נערי!" שמח פרופסור פלוטיק ולחץ לו את היד. "אולי ספר לחשים אטמוספריות למקצוענים בשבילך?"

"אולי אחר-כך." אמר לוק ומזג לעצמו לימונדה. הוא ראה שפרופסור פלוטיק מסתבך ולא מוצא מיץ אוכמניות. לוק עצק אותו מלחפש ושלף את שרביטו והקיש פעמיים בכוס ובדיוק שעשה זו אנטרה ירדה מהמדרגות. שמלתה הכתומה זוהרת באור, שיערה הגינג'י פזור לשתי צדדיה של כתפיה, פניה היו סמוקות שהתקרבו אל לוק. לוק הפיל בלי כוונה את השרביט מהרצפה מרוב שוק טוטלי למראה שלה. היא הייתה הנערה הכי הכי יפה בנשף..זה היה בטוח. פרופסור פלוטיק התעצבן והמשיך לחפש מיץ אוכמניות- ולוק הרים את שרביטו מהרצפה והלך באיטיות אלייה. היא גם ככה הלכה באיטיות עליו. הוא התפלל שהוא לא מסמיק עכשיו.

"וואו." אמר לוק. "את מדהימה."

היא הסמיקה עוד יותר. פניה הפכו לאדומות כעגבנייה. לוק היה גבוה ממנה רק ב-2 סנטימטרים, כך שהפרש הגובה היה סביר בינהם. היא הביטה לו הישר לעיינים. הוא שם לב שהדיסקוטק מתחיל לנגן את המוזיקה. הוא הושיט אלייה את יד ימין והיא הושיטה ליו את יד ימין והם הצתלבו לאגרוף אחד גדול וחם. לוק קצת הסמיק אבל שם לבסוף את יד שמאל שלו ברחמיה. מצד שמאל קצת לבטן והם התחילו לרקוד. בחופשיות.

כשהתחילה מוזיקת הרוק הם השתחררו מהלחץ. שניהם רקדו כמו מטורפים אחד ליד השני, ואז השתנה המוזיקה לקלאסית, ולוק הרים אותה באוויר כמה מטרים והנחית אותה על האדמה בסיבוב כמה פעמים, ואז השתנה המוזיקה לפופ וכך הלאה. כששניהם היו מוטשים מריקודים קרא דבר מדהים. בלי שידברו אחד עם השני התקרבו פה אל פה והתנשקו צרפתית.

הפרק הקודם		הפרק הבא