הסוד של אנה

בגלל שהייתה בי קצת מוזה, החלטתי לכתוב פרק מעבר !
אני יודעת, מעט קצר... אבל הפרק הבא יהיה די ארוך D:
אז... פרק המעבר, הנה הוא!

ואני מצפה לתגובות ולהמלצות לעוד D:

___

היומיים הבאים עברו על אנה והארי במהירות, ביומיים האלה הכתובת שאמברידג' הכריחה אותם לכתוב על היד כבר לא נעלם כמו מקודם, אלא נשאר ואף התחיל לדמם.
"אני פשוט שונא אותה" מלמל הארי כשחזרו בלילה השלישי מהעונש "אני לא מבין למה דמבלדור לא מעיף אותה פשוט"
"גם אני" מלמלה אנה בשקט כששפשפה את ידה בכאב קל "אבל עדיין, כדאי לנו לספר למישהו?"
"לא," הארי החליט והעביר את ידו בשיערו, מנסה כמה שפחות להביט באנה "אני לא רוצה לגרום להם לדאגה, ואני כבר יודע איך הרמיוני ורון יגיבו אם אספר להם"
הם הלכו במסדרון החשוך מספר דקות בשקט כשאנה פנתה במסדרון שפונה לעבר חדר המועדון כשנתקלה במישהו.
"ממש מצטע-רון?" היא שאלה בהפתעה כשראתה את נער אדום השיער מתחבא מאחורי פסל ומאחוריו החזיק משהו ארוך.
"מה אתה עושה פה?" שאל הארי והסתכל עליו, רון הסתכל על שניהם במין מבט מופתע.
"כלום!" הוא אמר במהירות וניסה להחביא את החפץ יותר טוב.
"מה אתה מחביא שם?" שאלה אנה בסקרנות וניסתה להתבונן יותר טוב בחפץ.
"זה... מטאטא" הוא נכנע והוציא את המטאטא מאחורי גבו "רציתי... טוב, אתם רק תצחקו עלי"
"למה?" שאל הארי "אנחנו לא נצחק עלייך, נכון אנה?" הוא הסתכל על חברתו שחורת השיער בפעם הראשונה הערב, וגם זה לשניות אחדות.
"ברור" אנה הבטיחה בחיוך והסבה את מבטה להארי, היא נראתה מעט מבולבלת ממבטו המהיר.
"אוקיי" רון אמר לבסוף והסתכל מסביב "אבל תבטיחו שלא לספר לאף אחד טוב?"
אנה הנהנה במהירות, מסוקרנת לדעת מה הוא מסתיר.
"אני... אני מתאמן לקראת מבחני הקווידיץ'" הוא הודה במבוכה, תנוכי אזניו מאדימים לחלוטין "קדימה, תצחקו עלי!"
"בחיים לא נצחק עלייך" אמרה אנה בתדהמה, והסתכלה על הארי "זה רעיון מעולה, נכון הארי"
"כמובן" הוא אמר בחיוך "זה רעיון מעולה"
רון נשם בהקלה, נראה שהוקל לו ששני חבריו לא צחקו עליו.
"אז למה התחבאת מאחורי הפסל?" שאלה אנה לבסוף, כשראתה שהוא לא עומד להתמוטט מעצבים.
"התחבאתי מפרד וג'ורג'" הוא אמר וסידר את המטאטא שבידו כך שלא יפריע "הם עברו פה מקודם עם כמה תלמידי שנה ראשונה. הם כבר לא יכולים למכור את הממתקים שלהם בחדר המועדון"
"בגלל הרמיוני?" שאל הארי בחיוך ונשען לאחור, מעביר את ידו הימנית בשיערו.
הוא הנהן כששם לב לידו של הארי והתקרב אליו "מה זה?" הוא שאל בבלבול.
"כלום" הארי אמר במהירות וניסה להסתיר את ידו מאחורי גבו, בדיוק כמו רון לפניו.
רון העביר את מבטו מידו המוסתרת של הארי לידה הגלויה למחצה של אנה ובמהירות מפתיעה משך אליו את ידה האדומה.
"המפלצת עשתה לכם את זה?" הוא שאל ואזניו נצבעו שוב באדום, הפעם מכעס גדול.
אנה והארי הסתכלו אחד על השני בשקט, מבטה של אנה שאל אם לספר או לא.
הארי נאנח והנהן בשקט לרון, שהתחיל לקלל במילים שאם גברת וויזלי הייתה שומעת... רק אפשר לומר שהיא לא הייתה אוהבת את זה.
אחרי כמה דקות הוא התנשף בשקט ועזב את ידה של אנה, שכאבה לה במקצת.
"רגוע?" שאל הארי והסתכל עליו.
"לא" הוא אמר בכעס קל "אבל אני אירגע"
"אני יודעת מה יכול להרגיע אותך" אמרה אנה בחיוך קטן, ערמומי מעט.
"מה?" שאלו הארי ורון ביחד והסתכלו עליה בתיאום לא מתוכנן, "מה יכול להרגיע אותי?" הוסיף רון.
"רק דבר אחד אני רואה שיוכל לעזור לשניכם להירגע" היא אמרה בחיוך "וזה טיסה על מטאטא"

__

אז הנה הפרק...
מקווה שאהבתם!

הפרק הקודם		הפרק הבא