לילי וג'יימס שנה שישית

הפעם זה לא עבר ביוט... רק היום גמרתי את זה ולא רציתי להתעכב יותר...

אז סורי אם יש הרבה שגיאות כתיב... :)

וויתור זכויות וכל זה...

זמן:קונדסאים

נקודת מבט:לילי

עוזבים

*5 חודשים מאוחר יותר*
*תקצור אירועים: לילי וג'יימס נהפכו כבר לזוג קצת, אממ... דביק. איך שהוא למוח כלב יש חברה, קוראים לה מיה. ג'יין ניתקה איתן קשר כי היא מעדיפה להיות עם החבר שלה, סוורוס סנייפ מסלית'רין. חופשת הקיץ תתחיל רק עוד יום אחד.*

אני לא מאמינה, עוד מעט שנה אחרונה. אני אוכל לעשות קסמים מחוץ להוגוורטס. "ג'יימס, אני אתגעגע אלייך בחופש" אמרתי ושמתי את ראשי על כתפו. ג'יימס פשוט צחק.
הסעודה האחרונה הייתה פשוט מדהימה, כל האולם היה מלא דגלים בצבע צהוב ושחור והגיריות כיסו כל חלקה אפשרית. כן, הבנתי את זה לבד. האפלפף זכתה בגביע הבתים. אחריהה רייבינקלו ואז סלית'רין ובסוף גריפינדור. כל כך מבאס, אבל זה מה שקורה כשמדריך עושה מתיחות על ימין ועל שמאל.
הארוחה הייתה מדהימה, היו כל כך הרבה דברים טעימים שאכלתי עד שהתפוצצתי. כשדמבלדור סיימם את דבריו אני קצת פחדתי, הוא נראה מפוחד... כולם עזבו את האולם ועלו על הכירכרות, ומרחוק הוגוורטס נראה בודד, זה היה פשוט פריקי. זה נראה כאילו הוא מצפה למשהו רע, אין לי מושג למה אני חושבת על זה. "ליל, את בסדר? מה קרה?" שאל ג'יימס בזמן שנגע בעדינות בכתף שלי.
"כלום, סתם מוזר לי לעזוב את הוגוורטס. אני שמחה שאני עומדת לראות לראות את המשפחה שלי סוף סוף. אני מתגעגעת לג'ינג'ר..." סיכמתי בקצרה. "אפילו לפטוניה?" שאלה רייצ'ל.
היא אחותי! מה נראה לה?! "היא אחותי! אני מתגעגעת לכלבה שלי, איך אני אתגעגע לאחותי?" אמרתי קצרות. "יש משהו בדברייך..." סגרה אליס את הנושא.
יש לי הרגשה רעה... אני פשוט לא יודעת למה.
"כדור הארץ לליליאן אוונס!" קראה שרלוט. אני פשוט חייבת להפסיק לחשוב איך טוני תקבל אותי בבית... כשסוף סוף עלינו לרכבת כבר מתתי מעייפות.
בתוך התא אחרי כמה דקות נרדמתי על הכתף של ג'יימס.
בנסיעה חלמתי על טוני, חלמתי שאני מגיעה הביתה והולכת לכיוונה והיא הופכת למין חיה מוזרה ודי מפחידה, החיה ניסתה לתקוף אותה וראיתי את טוני בצד מדברת עם ג'יימס ומחבקת אותו. ג'יימס עמד ונראה די מרוצה.
ניסיתי לקרוא לעזרה אבל זה כאילו הפה שלי נחסם ולא הצלחתי לפתוח אותו. רציתי לשלוף את השרביט אבל אז ראיתי את סוורוס מולי כמו כשהיינו בני 9 והוא הסביר לי על עולם הקוסמים, על מה עושים לקוסמים קטינים שמשתמשים בקסם מחוץ להוגוורטס.
ג'יימס העיר אותי, "ליל? הגענו, קומי." אמר בזמן שניער אותי, כנראה השתמשתי בו ככרית. הוא ישרוד את זה. "אני קמה! בסדר!" אמרתי בזמן שהתמתחתי. התרוממתי לאט לאט מהמושב וגררתי את המזוודה שלי ויצאתי החוצה יחד עם ג'יימס. וואו! אני הולכת לפגוש את המשפחה סוף סוף! אחזתי חזק ביד של ג'יימס רצתי כשאני גוררת אותו בידו לכיוון המחסום, שם כבר פגשתי את סיריוס, רייצ'ל, אליס, שרלוט, רמוס, פיטר ו... אני לא מאמינה! ג'יין! מה היא עושה כאן?!
"אוונס, בכלל לא רואים שאת מתגעגעת למשפחה..." אמר סיריוס בצחוק וחיבק אותי ביד אחת. נתתי לרייצ'ל, שרלוט ואליס חיבוק גדול.
התקדמתי לרמוס פיטר וסיריוס וחיבקתי גם אותם. אני כל כך אתגעגע אך כולם. נתתי לג'יימס נשיקה חפוזה על השפתיים ורצתי למשפחה.
אדומה ממאמץ הגעתי סוף סוף וראיתי שאבא לא שם. "לילוש, אבא היה חייב לרוץ לעבודה. הוא יגיע הבייתה עוד חצי שעה בערך ויצא שוב בערב, טוב מתוקה?" אני כל כך שונאת כשהוא עושה את זה! "בסדר." המהמתי.
"כל כך התגעגעתי אלייך מותק שלי!" אמרה וחיבקה אותי שוב. "אמא, אני צריכה לעשות משהו מאוד חשוב שקשור ללימודים, זה בסדר אם אני אלך עכשיו ואגמור את זה בהתחלה ואז יהיה לי כל החופש להיות איתכם?" שאלתי בתקווה.
החיוך של אמא נהיה מאולץ, "אם זה חשוב לך חמודה, אבל את לא תראי את אבא..." אמרה. "יש לי חודשיים להיות איתו! אני אלך לעשות את זה היום עם השני שצריך לעשות את זה, ביי!" אמרתי ונתתי לטוני ואמא חיבוקים חפוזים, הכנסתי את המזוודות לתא המטען ורצתי לכיוון ג'יימס. סיריוס היה איתו. "ג'יימס, זה בסדר אם אני אשאר אצלך? יש לי שוב בעיות עם אבא שלי..." סיכמתי. "אין לי בעיה." אמר סיריוס. מאז שאני וג'יימס יוצאים אני וסיריוס כמו אחים. "אז בסדר." אמר ג'יימס בחיוך.
"איך אתם מתכוונים להגיע לשם?" שאלתי. "אוי, לילוש, לילוש, לילוש, באיזה דרך את חושבת שנגיע?" שאל סיריוס. "מאיפה לי?" אמרתי. "בדבר הזה שלכם, רכובת, ריכית, מה שזה לא יהיה..." אמר סיריוס.  "רכבת! וכמה כסף יש לכם?" שאלתי בחשד. מעניים כמה הם חשבו שזה עולה...

"ההורים שלי שלחו לי לא מזמן בואר ינשופים 550 דילרים או אי שלא קוראים לזה, זה יספיק?" שאל ג'יימס. "זה מספיק? זה יספיק לעוד חמש עשרה כמונו!" אמרתי בחיוך.
ממש נבהלתי שלא יהיה מספיק כסף... "אתם יודעים על איזה רכבת צריך לעלות?" שאלתי בתקווה שהם יודעים ושלא פספסנו אותה.
"יש כמה רכבות?! וואו, אתם המוגלגים יותר חכמים ממה שחשבתי!" אמר סיריוס בהתפעלות. "אוי, נו באמת! אולי כבר עדיף לנסוע במונית? שם זה פר מרחק ולא אנשים..." אמרתי בזמן שניסיתי בראש לחשב את הסכום בערך.
"נסתדר, לא חשוב איך ניסע, לא? העיקר שנגיע... אחר כך אין מה לעשות עם הכסף." אמר ג'יימס ומשך בכתפיו.
"אז עדיף מונית, לא?זה יקח אותנו יש למקום ולא נצתרך לעבור תחנות" אמרתי וסגרנו את הנושא.
תפסנו מונית עם נהג עצבני. שני הסתומים האלו (אפילו אם זה חבר שלי ומשהו כמו אחי...) לא מבינים בזה כלום. כל הנסיעה התלחששנו מאחורה. לא הזכרנו אפילו לשנייה את כל העניין של הקסם.
כשהגענו למקום קרוב לבית של ג'יימס אמר סיריוס "כאן, כמה דילורים זה יצא?" "סלח לו, הוא פשוט מזמן לא התעסק עם הדברים האלו... כמה דולרים זה יצא?" שאלתי לאחר שראיתי את המבט שהנהג תקע בנו. "270" אמר בעצבנות.
הושטתי לו את הסכום ויצאנו לדרך. מסכנים סיריוס וג'יימס, הם היו צריכים להיסחב עם המזוודות.
"אנחנו קרובים..." אמר סיריוס בקושי מסוים.
וואו, זה בית יפה! מה שנכון נכון... ג'יימס שלף ממקום כל שהוא את השרביט שלו, הוא נקש על הידית פעם אחת ומלמל משהו.
הדלתות נפתח מעצמן.
וואו! אם חשבתי שמבחוץ זה היה ענק זה כבר היה הגבול! כמה גודל בית ל-3 אנשים?! ג'יימס סימן לי לבוא אחריו.
"כמה שהתגעגעתי לבית הזה..." אמר סיריוס. ג'יימס פתח דלת ונכנסנו לחדר צבוע באדום וזהב. הייתה מיטה רגילה בצד החדר,

 מתחת לחלון. בקצה השני עמד ארון שגם הוא מעוטר באדום וזהב. די קרוב לדלת עמד שולחן כתיבה פשוט עם כיסא לצידו. זה מאוד דומה לחדר שלי. "איפה סיריוס?" שאלתי ברגע ששמתי לב שהוא חסר.
"הוא הלך לשים את החפצים בחדר שלו, על בטוח." אמר ג'יימס וחיבק אותי. "יש לו כאן חדר?!" שאלתי ברוב טמטומי. "כן, בואי נלך אליו, הוא בטח צריך עזרה עם כל הדברים." אמר ויצא

מהחדר.
הלכתי אחריו. הדענו לחדר כמעט זהה לחדר של ג'יימס. סיריוס ישב על המיטה ובהה בקיר.
"אני מת על המקום הזה... בואו נלך לבריכה! חם לי..." אמר סיריוס. נשמע נחמד, חוץ מזה שאין לי בגד ים... "בכיף! וואלה, באמת חם..." אמר ג'יימס.
הם אדיוטים, לא יודעת למה. הם פשוט אדיוטים. "ליל? את רוצה שאני אביא לך משהו לבינתיים?" טוב שהוא נזכר...
ג'יימס נתן לי חולצה כתומה (גדולה עליי ב-2 מידות, אני אסתדר בכל זאת...) ובגד ים של בנים, בצבע אדום. לפחות יש בו קשירה... העפתי את שני הבנים מהחדר והתלבשתי, אני באמת נראית כמו גזר ככה...

אני נראית כמו טום בוי... פתחתי את הדלת ולפני שיצאתי אמרתי "בלק, אם אתה תגיד משהו אני אכרות לך את..." אמרתי ונקתעתי על ידיו, "את היד... אני יודע..." התכונתי להגיד את האף, אבל גם זה משהו, אולי אני אוסיף... יצאתי מהחדר. בלק לבש בגד ים כחול וחולצה ירוקה וג'יימס בגד ים שחור וחולצה כחולה.
"אני יודעת, אני נראית כמו טום בוי" אמרתי וג'יימס חיבק אותי "את נראית בנפלא גם ככה" אמר ונישק אותי. "אני הולך לבריכה! לפחות שם אין את זה..." אמר בגועל ורץ משם. "כדאי שנלך, לא?" אמרתי בשקט.
ג'יימס נתן לי יד והתחלנו ללכת, אני אחריו. אני פשוט לא מאמינה! זו חתיכת בריכה!

סיריוס כבר היה בפנים ושיחק כמו ילד בין חמש. "לא תצליחו לתפוס אותי!" צרח לנו.
"אני מימין אתה משמאל" לחשתי לג'יימס, הוא הנהן ושנינו קפצנו למים.
לסריוס לקח כמה שניות לקלוט ששניים רודפים אחריו. הגעתי אליו ראשונה ותפסתי אותו, הוא ברח ממני אז קפצתי לו על הגב.
אנחנו נראים כמו ילדים בני חמש. ארבע. ג'יימס הביט בנו וצחק, "מה כבר קרה?" שאלתי כמעט מתפוצצת מצחוק, סיריוס האדיוט הזה ניסה להעיף אותי בעזרת דגדוגים. הוא הצליח. המשכנו לשחק במים כמו אינפנטילים.

"נו? מה כבר קרה עם אבא שלך?" שאל סיריוס בזמן צף על המים. "כלום... לא קרה כלום..." אמרתי מסמיקה. "אני צריך להזכיר לך שאני מומחה בבעיות עם המשפחה?!" אמר בעצבנות קלה.

"אני הבן שלה!!! איך היא מעיפה אותי?! אני ידוע שהיא לא הכי סבלה אותי אבל זה פשוט הגבול..."

"בסדר! חפרת! זה אבא שלי בסדר?!" אמרתי וצללתי עמוק לתוך המים. שם אין חקירות. סיריוס צלל וגרר אותי למעלה. "שפכי! דברי כבר! אני בטוח אוכל לעזור! אני כמו אח שלך!" אמר, את האמת, צדק.

"אבא שלי כל הזמן עסוק רק בעבודה, אפילו בחג המולד, באתי רק לשבוע, כל השבוע הזה הוא לא תרח אפילו לחזור פעם אחת מוקדם! כבר שנה לא ראיתי אותו! עכשיו שוב הוא בעבודה... אני ממש לא רוצה לראות אותו... אני פשוט לא רוצה להיות איתו באותו בית! הוא לא תורח לנסות לשמור איתי על קשר!" סיריוס היה מופתע מההתפרצות שלי, ג'יימס הביט בי ואמר
"נראה לי שאני היחיד כאן שאין לו בעיות עם ההורים..." אמר בגיחוך. "אתה כל כך צודק." אמרתי בחצי חיוך. "גם אצלי, זה היה קשה בהתחלה, יש דברים שאליהם פשוט מתרגלים. אני לא יודע איך..." סיכם סיריוס את הנושא.
לאחר עוד איזה כמה שעות מוזרות בבירכה נכנסנו לבית, רטובים ועייפים. "סיריוס, אתה מסריח. אתה הולך להתקלח ראשון!" אמרתי בזמן שתחבתי מגבת שג'יימס הביא בשבילו לידיו. "למה? הייתי עכשיו במים!" ילל בעצב.

"כי, אתה מריח כמו ביוב! למקלחת!" אמרתי בזמן שניסיתי לגרור אותו לכיוון המקלחת. "בסדר! בסדר! בסדר! אני הולך!!!" אמר וניכנס למחדר אמבטיה.

"אפשר לנשום סוף סוף..." אמרתי קצרות. "שנלך לחדר שלך?" שאלתי אותו. הוא הנהן והלכנו לשם ביחד.

סגרתי את הדלת. "אז? מה אתה רוצה לעשות עד שהוא יצא מהמקלחת?" שאלתי, הוא מתקלח שעות!

"לא יודע, מה שיהיה יהיה..." אמר בחיוך. התישבתי על המיטה. הוא התישב לידי. "אני עייפה רצח" אמרתי ושמתי את הראש עליו. מה יש לי מלישון עליו בזמן האחרון? הוא ליטף את השיער שלי.

נירדמתי, כשהתעוררתי ג'יימס לא היה בחדר. יצאתי מהחדר והתחלתי לחפש אותו. אני עדיין בבגד ים.

דפקתי על דלת החדר של סיריוס. הוא פתח את הדלת, הוא לבש ג'ינס רגילים ולבש חולצה בצבע אדום.
"אתה יודע איפה ג'יימס?" שאלתי אותו. "במקלחת. לא נראה לי יקח לו הרבה זמן..." שמענו צרחה, היא הייתה מקפיאת דם, זה צרחה של בת. שנינו רצנו מטה. אני לא מאמינה!

מקווה שתאהבו!!!

~תגיבו~

הפרק הקודם		הפרק הבא