אחרי המלחמה

הקללה המוזהבת

"מדאם הוץ' שרקה במשרוקיתה והמשחק החל" – אלו היו המילים הראשונות ששמע הארי לאחר שריקתה של מדאם הוץ'.

אבל משהו לא הסתדר לו, חשב הארי בזמן שטס לעבר חיפוש הסניץ'. הקול מוכר אבל... רגע , זה לא ייתכן, לי ג'ורדן?.

הארי העיף מבט זריז במושב המורים ואכן, לי ג'ורדן עמד ליד הרמקול ופירשן את המשחק.

"הקואפל אצל ג'יני מגריפינדור, מעבירה ללבנדר..., איי איזן עברה מלוכלכת של ברנרד....

הקואפל אצל ברנרד, מעביר לאלכס, זורק.... ואיזו חסימה מעולה של רון וויזלי" פירשן לי ג'ורדן והקהל פצח מייד במילות השיר"וויזלי הוא המלך".

"וויזלי הוא המלך וויזלי הוא המלך

וויזלי הוא המלך הוא לא סתם קוסם

את הקואפל תמיד חוסם

בהוגוורטס זה התפרסם

שוויזלי הוא המלך"

בתחושת עידוד מסויימת ווויזלי בהרגשה רגועה, הארי המשיך לעוף סביב המגרש, לחפש את הסניץ' המוזהב בכול, חור, סדק וגומחה בסביבות המגרש.

לאחר כמה דקות ראה הארי הבהוב ליד עמודי החישוקים וטס מיד לכיוונו בעוד מאלפוי חוטף את המחבט מידו של אחד מחובטי סלית'רין ומשלח 3 מרביצנים עוקבים לכיוונו של הארי.

הארי, ששם לב שקוט ופיקס עסוקים , התחמק לבדו מן המרביצנים אך איבד את הסניץ'.

"התוצאה כרגע היא 80-10 לטובת גריפינדור" צעק לי ג'ורדן לרמקול המוצמד לפיו.

לפתע, הארי ראה זאת שוב, הבהוב מוזר כזה, הוא החל לטוס אליו במהירות.

מאלפוי שעקב אחרי הארי קלט זאת ועף אחריו אך הארי היה מהיר יותר ושלח את ידו לעבר הסניץ' "עוד קצת..."חשב לעצמו "עוד רגע והניצחון בכיס של גריפינדור" ואצבעותיו סגרו על הסניץ המוזהב.

לפתע, פשטה על הארי תחושה כאב מפלח, תחושה שזיעזעה את כל גופו והוא הועף מן המטאטא לעבר מרכז המגרש שם גופו הכאוב מרחף בעוויות מעל שאר השחקנים....

הדבר הבא שזכר הארי הוא שהתעורר בחדר לבן שבו התקהלו מספר מסויים של אנשים ביניהם, גוש בשר גדול (כנראה האגריד).

"הוא מתעורר", נשמע קולה המוכר של גברת וויזלי. "הוא בסדר?"| שאל כפי הנראה רון.

הארי התרומם מעל מיטתו, חש כאב בלתי נסבל בידו ונשכב עוד פעם על מיטתו.

"מה קרה לי?" הוא שאל כאשר הרמיוני הגישה לו את משקפיו.

"אף אחד עוד לא בדיוק יודע" השיב רון ששהה מעל מיטתו של הארי.

"איפה אני?" שאל הארי.

"אתה בבית החולים על שם הקדוש מנגו" השיבה הרמיוני. "הקסם האפל שפגע בך הוא אותו קסם שפגע בקייטי לפני שנתיים" אבל, אתה יכול להתנחם בעבודה שגם אתה וגם המטאטא שלך בריאים ושלמים" אמר רון בחיוך.

"מי עשה לי את זה ומה גרם לזה" שאל הארי, נימת פאניקה בקולו. "חשבתי שלאחר הבסתו של וולדמורט לא יהיוו לי עוד אירועים כאלו... "מה שהתברר כטעות גמורה מכיוון שדווקאל לאחר מותו של וולדמורט, יש קהל אנשים לא מבוטל ובראשם היורש של וולדמורט שרוצים לנקום בך" פסלה הרמיוני על הסף.

" אני מניחה שהסניץ' היה מקולל מה שפוסל מרשימת החשודים את מאלפוי שכפי שאני זוכרת, טס אחריך לכיוון הסניץ' ו...... "הרמיוני תגידי לי את שפוייה", התפרץ רון באמצע דבריה. " מאלפוי הוא האדם הראשון שיירצה במותו של הארי.......

"זה יימשך עוד הרבה?" חשב הארי לאחר חצי שעה שבה רון והרמיוני התווכחו והתווכחו והתווכחו מבלי לשים לב בכלל לנוכחותו של הארי בחדר.

למזלו של הארי, בדיוק באותו הרגע נכנסו אדון וויזלי ופרופסור מקגונגל לחדר והחלו לתשאל ללא הפסק את הארי על הרגשתו ואף רצו לשמוע את התאוריות של רון והרמיוני בקשר לאירוע.

להארי כבר נמאס מכל זה והוא באמת החל לגבש תאורייה לגבי המקרה:

"הדבר האחרון שאני זוכר הוא שהועפתי מהמטאטא.... לא הייתי פוסל את מאלפוי כחשוד.... עם זאת, לא מסתדר לי שזה הוא.....מה אם זה אותו אדם שבא לחלומי, הוא בטח כישף את הסניץ' מכיוון שידע שלא משנה מה יקרה, אני תמיד אתפוס את הסניץ'".

"האדם הזה, מי שלא יהיה, הוא אדם מסוכן, הרבה יותר מוולדמורט. וולדמורט לא היה קשוב לאחרים היועצים לו ולא נודע מספיק טוב לכל סוגי הקסם, לעומת אותו אדם שהארי נהג לכנות "חשוד אפס", צופה ומתכנן טוב טוב לפני שהוא פועל וזה עלול להיות מסוכן.

במחשבות מטורפות אלו, נרדם הארי על מיטתו הלא נוחה בבית החולים.

לפתע, פרצה לחלומו הדמות  מהסיוט הקודם ואמרה "אין לך סיכוי קלוש... אילו רק ידעת מה אני עוד מתכנן בשבילך" ובמילים אלו התפוגגה הדמות והארי התעורר בבעתה לתוך בוקר היום הראשון שלו בבית החולים.

הפרק הקודם