קודקודים

חזרנו למפקדה.

"תביאו רופאים. תקחו אותה מכאן. שיתנו לה טיפול" אמרתי.

"אני לא חושב שאפשר כבר להציל אותה.." אמר הסוכן e.

"ואני חושבת שכן. היא רק התעלפה. אני רוצה שתקחו אותה" אמרתי.

"אבל" אמר הסוכן e.

"בלי אבל. תבקש מהרופאים שיבואו לקחת אותה" אמרתי. 

הוא נאנח, ידע שהוא לא יכול לשנות את דעתי. והוא יצא מהחדר.

נכנסתי לתוך הגליל.

"סטפני" קראתי לה.

"סטפני. אני יודעת שאת לא מתה. בבקשה סטפני" אמרתי לה.

"תני לי סימן. משהו. אני צריכה חבל להיאחז בו" אמרתי. סטפני נשארה דוממת.

נגעתי בידיים שלה. הם היו קרות.

"סטפני. בבקשה. אל תמותי. אני צריכה שתספרי לי. אני יודעת שאת יודעת. ואת בן אדם טוב, ואת תעזרי לנו נכון?" אמרתי והתחלתי לבכות.

"תחזיקי מעמד סטפני. רק קצת. את תיראי שהכול ישתפר." אמרתי.

"הסוכנת m?!" שמעתי קול.

-----------------------

נקודת המבט של סבאסטיאן:

דמות התקרבה עליי. היה לה מעיל שחור, שכיסה אתה כל גופה ופניה. יכולתי לראות רק את העיניים.

" שלום לך" היא אמרה בקול מתנשא.

"איפה אריל? אמרתי לו שאני רוצה להיפגש איתו. " היא אמרה.

"מה קרה לסטפני?" שאלתי.

"מה?" היא אמרה.

"מה. קרה. לסטפני. את יודעת.. העוזרת של אריל שתפסו היום." אמרתי.

"אין לי זמן להתעסק בדברים-"

"איפה היא?! איפה סטפני?! מה עשיתם לה?!" צעקתי עליה וחנקתי אותה.

היא התחילה להשתנק.

"מה אתה עושה לכל הרוחות?" שמעתי קול מאחורי. זה היה אריל.

הסתובבתי והנחתי לחפרפרת, היא נפלה לרצפה.

"א- אדוני, סטפני, היא לא מוכנה ל-"

"מישהו אמר לך לשאול אותה על סטפני? מה בסך הכול ביקשתי, שתדבר עם החפרפרת? זה כל כך קשה?" הוא צעק עליי ונתן לי סטירה.

התביישתי.

"אריל, אני לא אסבול התנהגות כזאת!" אמרה החפרפרת שהתעוששה בינתייים.

"היה לנו הסכם, אני צריכה להזכיר לך?" היא הרימה את הקול. הוא רק הביט בה במבט שגרם לה להתכווץ במקום.

"סבאסטיאן. תחזור למחבוא." אריל אמר, מביט בחפרפרת. היא התכווצה במקומה.

"אבל" אמרתי.

"בלי אבל. לך סבאסטיאן, לך" אריל אמר. הסתלקתי משם למחבוא.

"ועכשיו" אמר אריל.

"בואי נבהיר כמה דברים" הוא אמר.

הפרק הקודם		הפרק הבא