הפעם הראשונה שלי כמכשפה

הרגשתי שהדמעות מגיעות. שנאתי לריב עם דראקו.

התאפקתי לא לבכות מולו ואז אמרתי "שטויות במיץ עגבניות".

"מה שטויות? איך את יכולה להיות כול כך עיוורת?" דראקו המשיך לצעוק עליי.

לא יכולתי להחזיק יותר את הדמעות ופשוט שיחררתי אותן. ברגע שדראקו ראה אותם הוא הפך מאדום לחיוור.

"מייצ'ל אני מצטער.." הוא לחש.

"להתראות דראקו" אמרתי ועזבתי במהירות את המקום.

נכנסתי לחדר שלי ולא שמחתי לראות שכל החבורת בנות שם. הן ישר קפצו עליי ושאלו מה קרה.

סיפרתי להן את כל הסיפור והופתעתי מזה שהן הסכימו עם דראקו.

"כאילו ראית את הדרך שבה הארי מסתכל עלייך?" אמרה סברינה.

"הוא רוצה להיות איתך הרבה זמן, בגלל זה אתם אף פעם לא מסיימים את העבודה!" אמרה לי-אן.

"איזה שטויות! הוא סתם דלוק עלייה אל תעשו מזה כזה עניין" ניסתה להגן עליי רוז.

"ודראקו.. איך שהוא הגן עלייך! מייצ'ל הם רבים עלייך!" סברינה אמרה.

כשסוף סוף התרוקנתי מדמעות הצלחתי לדבר: "תפסיקו. כולכן. הארי לא אוהב אותי ולא נעליים. גם לא דראקו".

נכנסתי לתוך המיטה וניסיתי להירדם. הבנות המשיכו לדבר על הארי ודראקו.

בבוקר כשהתעוררתי, הרגשתי שהעיניים שלי ממש נפוחות. כנראה מהדמעות חשבתי.

התארגנתי וירדתי עם כולן לחדר האוכל. התיישבנו בקצה השולחן כי הגענו בין האחרונים.

לקחתי עוגייה ואכלתי אותה. לי-אן מזגה לי שתייה ואז נשפך קצת על השולחן.

קמתי מיד כדי לא להירטב ואז העיניים שלנו נפגשו. העיניים האפורות שלו הסתכלו עליי בעצב.

מיד הפנתי את המבט. לא רציתי לראות אותו. כעסתי עליו.

"אתן יודעות מה? איבדתי את התיאבון. אני אלך ישר לשיעור" אמרתי לבנות ויצאתי במהירות מהחדר.

שמעתי מישהו קורא בשם שלי. הסתובבתי ולא ראיתי את מי שרציתי לראות.

" "תיפגשי אותי בסיפריה ב4?" הארי אמר מחוייך כולו. "כן" אמרתי וניסיתי להחזיר לו חיוך.

"קרה משהו?" הוא נראה מודאג. "כלום אני פשוט עייפה.. נתראה" אמרתי והלכתי מהר לשיעור.

במשך כל השיעורים לא הצלחתי להתרכז אפילו דקה. הראש שלי התמלא במחשבות, בשיחות, בפרצופים.

התחמקתי מאנשים ככול שיכולתי, אבל רוז נצמדה אליי כאילו עמדתי להישבר בכל רגע.

השעה 4 הגיעה ונפרדתי מרוז. התקדמתי מהר לכיוון הסיפריה כי רציתי לסיים את העבודה הכי מהר.

"בנוגע לאתמול.." התחיל להגיד הארי. "לא, עזוב. בוא נסיים את העבודה" קטעתי אותו.

אחרי שעתיים סוף סוף סיימנו. חתמנו את השם שלנו בתחילת העמוד ואז הרמתי את כל הספרים.

"תני לי לעזור לך" אמר הארי וניסה לקחת את הספרים מהידיים שלי.

"לא זה בסדר" אמרת בקול צרוד והתקדמתי מהר לספרנית. הוא רק ג'נטלמן.. זה לא אומר כלום חשבתי.

החזרתי לה את הספרים ואז הסתובבתי לכיוון הארי.

"אממ היה כיף.." הוא ניסה להראות לא נבוך. "ממתי עבודה בשיקויים זה כיף?" צחקתי בשקט.

"כי זה היה איתך.." הארי לחש. הפנים שלי הפכו לחיוורים.

עשיתי כאילו לא שמעתי את מה שהוא אמר. אמרתי לו ביי ורצתי לכיוון החדר שלי.

זה לא קרה עכשיו חשבתי.

במשך שבוע שלם ניסיתי להתחמק מהארי ודראקו. לא רציתי לדבר עם אף אחד מהם.

אני והארי קיבלנו הל"מ- הצלחה למעלה מהמצופה בעבודה. חשדתי שהקשר בין הארי לסנייפ היה מה שקבע את הציון שלנו.

באותו יום שלישי היה משחק קווידיץ' בין סלית'רין לרייבנקלו. ממש רציתי להיות שם בשביל דראקו אבל עדיין היחסים בנינו היו קרים.

בידיוק חזרתי משיעור תורת הצמחים מהחממה כששמעתי את דראקו קורא לי.

נלחצתי. לא ידעתי מה להגיד לו. שהוא צדק? לשקר לו ולהגיד שהוא טעה?

הוא התקרב ובסוף כשעמד מולי החלטתי שאולי עדיף לא לדבר איתו לפני המשחק.

"רציתי לדבר איתך" הוא אמר מתנשף מהריצה. "אולי עדיף שלא נדבר לפני המשחק.." אמרתי לו.

הוא קטע אותי ואמר: "אני לא יכול לדחות את זה יותר מייצ'ל".

"אני לא יודע איזה חתול שחור עבר בנינו אבל אני מתגעגע אלייך. את החברה הכי טובה שלי ואני לא רוצה שזה ישתנה" הוא אמר לי.

"גם אני לא" אמרתי וחיבקתי אותו חזק. נשארנו חבוקים במשך כמה דקות ואז הוא שאל אם אני באה למשחק.

" "אני לא יודעת.." אמרתי לו נבוכה לגמרי.

"מה את לא תבואי לעודד אותי?" דראקו אמר ועשה פרצוף עצוב. "בסדר דראקו" אמרתי וציחקקתי.

"רוצה טרמפ?" הוא שאל והצביע על המטאטא שלו. "ממש לא!" אמרתי והתרחקתי. 

"זה רק מטאטא אין לך מה לפחד" דראקו אמר וצחק.

"אני אלך ברגל. בהצלחה" אמרתי וחיבקתי אותו בפעם האחרונה.

דראקו עלה על המטאטא ועף לכיוון המגרש.

הפרק הקודם		הפרק הבא