לוחמי האגדה

חג שמח לכולם! הנה הפרק מוגש לפניכם:

הצאתי את הבקבוקון מכיסי. "שתיתם את מה שנתתי לכם?"

"כן." אמרו סיון ועומר בבת אחת.

"אוקיי. אם ככה, אז..... בסדר." שפכתי כל הבקבוקון שהיה מלא במים ממנהר לתה על האדמה. פני האדמה השחירו ותססו.

"מוכנים?" שאלתי.

"כן," אמרה סיון בקול חסר סבלנות.

התבוננתי אל שורות האויב, שהתחילו להתארגן מחדש. בתוכם, ראיתי את נבחר גאיה מתבונן בי בחשדנות.

"ו..... עכ.... שיו!!" ניפצתי את הבקבוקון הירוק על האדמה.

קאבום!!!

הכל השחיר.

התעוררתי על האדמה, כשטעם מתכתי בפי. מיהרתי לקום. חיפשתי מסביבי. כעשרים מטר משמאלי, שכבה סיון, וכשלושים וחמישה מטרים ממני, שכב עומר. מיהרתי אל סיון קודם. השיקוי השפיע עליה יותר, כי המים מנהר לתה שהיו מעורבים בפיצוץ שככו את התוצאה לעומר.

"סיון!! סיון!! את בסדר??" ניערתי אותה.

היא לא ענתה לי.

"נו באמת...... בחיי שאני יכולה להפוך לרופאה מקצועית." מלמלתי בכעס. נגעתי בה בעדינות  והעברתי זרם חשמלי בעוצמה בינונית.

"איייייייייייייייייייייייי!!! יובל!!!! אני- א-א-אהרוג אותך!!!" היא מילמלה.

כשסיון מאיימת להרוג מישהו, סימן שהיא בסדר.

מיהרתי אל עומר. "אתה בסדר?" שאלתי.

"נראה לי שכן...." הוא מילמל.

העפתי מבט אל המגדל שלנו. הוא היה שלם לחלוטין.

קמתי והתחלתי לחפש בין ההריסות. היו שם מגנים חלודים, חרבות מעוקמות וקסדות מכוסות אפר. ואז מצאתי את החרב שהייתה עשויה מאדמה.

"עומר, סיון! בואו מהר!" צעקתי. הם התאספו סביבי.

"זה היה שייך לנבחר גאיה. אתם חושבים שהוא מת?" שאלתי אותם.

עומר גירד את ראשו. "אני לא יודע."

"אמממממ... גם אני לא." אמרה סיון ונראתה מוטרדת.

"טוב..... אני הולכת לחדר שלי להינות קצת מהשקט שלפני הסערה." אמרתי להם.

הם החליפו מבטים. ידעתי שהם חושבים לעצמם: אוי לא. עוד ניסויים, עוד שיקויים ועוד פיצוצים. והם צדקו.

"אל תסתכלו עלי ככה!" אמרתי להם. "צריך להתכונן. נבחר גאיה לא מת. תראו את זה....." הצבעתי אל מאחורי גבם.

האדמה החלה להתערבל, והופיעו עליה אותיות חרוטות בעפר.

אני עוד אחזור...... היה כתוב שם.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא