דאליאנה מאלפוי

"בוקר חשוב-חשוב-חשוב!!"

הקול נשמע ממש קרוב לאוזנה של דאליאנה. היא פקחה את עיניה בבהלה וקפצה לאחור כשראתה את פרצופה הזרחוחי של נימפלורה.

"אימל'ה,נים!הבהלת אותי!!!"זעקה דאליאנה, מתקרבת לקצה המיטה ובו ישבה המעירה שלה.

"כן, גם אותי."רטנה מישהי מימינה. דאליאנה סובבה את ראשה והביטה ישירות בפניה הזעומות של קארין.

"והייתי באמצע חלום מושלם!!!" עכשיו הפכו פניה לאומללות והיא קפצה מהמיטה.

"תזהרי!" פלטה מאריה מתחת למיטתה של קארין, וזאת חייכה.

"אין מה לפחד,מארי. כפי שאת רואה,הכל נמצא תחת שלי...טה!!" היא לא הספיק לסיים את המשפט והחליקה מאחת הגרביים הפזורות אל הרצפה.

דאליאנה ונימפלורה התפקעו מצחוק, ומאריה פלטה בעל כורחה גיחוך קטן. מעוצמת הצחוק מאלורי-שנמצאה בצידו השני של החדר, במיטת יחיד- התעוררה בבהלה.

"אל מה כל המהומה?" צעקה בקול צרוד ועייף. היא נראתה נורא: שערות-שערות משערה הבלונדי הארוך נפלו אל פניה באי סדר, ותחת עיניה הכחולות היו שקיות אפורות של עייפות.

אחרי שדאליאנה ונימפלורה נרגעו קצת, קארין ענתה אל שאלתה של לוריאן בקול נעלב.

"אל זה שאני-לתומי-קפצתי מהמיטה ובטעות-אני אומרת לך שמאריה זרקה אותה- החלקתי אל גרב!! ועכשיו, במקום לעודד אותי ולומר לי מילות נחמה, הן צוחקות אלי! זה נראה לך נורמאלי??" לוריאן ציחקקה.

"אה, זאת הגישה שלכן???" קארין קמה ולקחה חופן של גרביים מהרצפה."טוב, אתן בקשתן את זה." היא זרקה אותן,ובין רגע התחילה מלחמת גרביים מלוכלכות.

לאחר 5 דקות כשהמלחמה הקשה פסקה, היחידה שיצאה מזה בשלום הייתה נימפלורה, בגלל שהיא השתמשה בכרית של דאליאנה(ובדאליאנה עצמה) כמגן. היא רחרחה באוויר ועיקמה את אפה בגועל.

"כולן כאן צריכות מקלחת דחוף." הבעת פניה התרכחו מעט.

"טוב, אז מזל שהערתי אתכן ב-5 בבוקר."

הבנות החליפו מבטים.

"השעה 5 בבוקר?!?!?!"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נימפלורה צדקה בהשערתה: רק כעבור שעתיים כל הבנות היו מקולחות ומסודרות, בדיוק חצי שעה לפני הארוחה.

קארין, דאליאנה ומאלורי החליטו שבזמן שנשאר להן הן ילכו לבקר את שאר חברותיהן ויכירו אותן למאריה ולנימפלורה, שהצטרפו עליהן בשמחה.

קארין דפקה בדלת חדרן של חברותיהן תוך 2 דקות, כשכל שאר הבנות עומדות מאחוריה.

אמילי פתחה את הדלת, והבעת פניה העייפה הפכה למופתעת כשראתה את הבנות המסודרות העומדות מולה.

היא העבירה את מבטה בין כותונת הלילה המקומטת שלה לבין גלימות הסלית'רין שלהן ואז נתנה להן להכנס.

התגובה של הבנות שהיו בחדר הייתה דומה: רוני הזעיפה פנים כשהיא ראתה שאפילו קארין יותר מסודרת ממנה, דיאליה וג'יין החליפו מבטים ומאליה-שבדיוק סרקה את שערה מול המראה- הסתכלה אל השתקפותה בפרצוף עצוב, כמבינה שהיא לא בדיוק מסודרת כמו שהיא חשבה.

"מתי הספקתן להתקלח?" שאלה ג'יין כשראתה את שערה הרטוב של מאלורי, שהיה ממש ארוך והתייבש לאט.

נימפלורה חייכה עליה בחיוך ממתיק סוד.

"בואי פשוט נגיד," היא צעדה כמה צעדים לכיוונה, מחווה אל שיערה,"שהתעוררנו קצת יותר מוקדם ממך." ג'יין הסתכלה אל שיערה השחור ומבט נעלב אל פניה.דיאליה,אשר ישבה לידה,מרפקה את חברתה הנעלבת.

"אני בטוחה שהיא לא התכוונה להעליב אותך." ניחמה את ג'יין.

"חברה שלך צודקת," אמרה נימפלורה, צועדת עוד צעד אחת לכיוונן, עד שהיא הייתה ממש מולן,"אני פשוט רגילה להעליב." היא חייכה חצי חיוך."זה בגנים."

קארין ודאליאנה התחילו לצחוק,וכל השאר לא הבינו מה קרה.

"אני מקווה מאוד בשבילך שאמא שלך לא תדע שאמרת את זה." אמרה דאליאנה בשעשוע. מאלורי ומאריה החליפו מבטים."למה? מי אמא שלך?" שאלה מאליה בסקרנות. דאליאנה וקארין הסתכלו במבט שואל על נימפלורה, וזאת הנידה בראשה. 

"מצטערת,בנות." אמרה נימפלורה."אני עדיין לא מכירה את כולכן,וזה משהו שאומרים רק למי שבוטחים בו." המשפט העביר ניצוץ סקרנות בעיני הבנות, והן התחילו מיד בהיכרות.

תוך 5 דקות מאריה ונימפלורה השלימו את הפערים והכירו את כל הבנות.

"עכשיו את יכולה לספר לנו?" שאלה ג'יין, ששכחה כבר מהעלבה בנוגע לשיער. נימפלורה שינתה את הבעת פניה להבעה חושבת."אממ... בואו נראה: אני מכירה אותכן?-כן. אני סומכת אליכן?" היא היססה והעבירה את מבטה אל הבנות. כשדאליאנה תפסה את מבטה והינהנה עליה, היא הינהנה גם כן."כן, אני סומכת אליכן." היא סימנה להן להתקרב עליה,והן צייתו בצמא לתשובה.

אחרי שהן התמקמו, נימפלורה הכריחה כל אחת להישבע לא לספר את מה שהיא אומרת לומר להן לאף אחד.

לאחר שכולן הסכימו, היא התחילה לדבר.

"אני רוצה לומר לכן שהזהות של ההורים שלי לא משנה.אני זה מה שאני, בלי שום קשר לגנים. אוקיי?" כולן הנהנו בחוסר ציפייה.

"אוקיי." היא שאפה אוויר עמוק. "אני הבת של בלטריקס לסטריינג'." כמה בנות החליפו מבטים של חוסר אמון, ודיאליה התעלפה.

"אין מצב!!!!" התפרצה אמילי,"לבלטריקס לסטריינג' יש בת ואני לא ידעתי מזה?????????" קארין הביטה בה במבט מזדהה. "בדיוק ככה אני הרגשתי."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

לאחר שהן נרגעו מהגילוי, הבנות המאורגנות עזרו לאלה שלא והן ירדו (זאת אומרת,עלו) לחדר המועדון של סלית'רין, בדיוק רגע לפני תחילתו של עוד אחד מהנאומים של ראש הבית. אחר כך הן הבינו שהודיעו לכל חדר שיש אספה, אבל איכשהו הן לא קיבלו את ההודעה.

לאחר שכולן התיישבו, סוורוס התחיל לדבר.

"בוקר טוב, תלמידי שנה ראשונה, ובהצלחה ביום הראשון שלכם בהוגוורטס.

"דבר ראשון שאליכם לזכור הוא שאנחנו הבית המנצח, ואנחנו הרמה הכי גבוה בבית הספר הזה, אז תנסו להתרערע כמה שפחות עם שאר הבתים."

'מעולה,' חשבה דאליאנה,'תתקעו עם הסנוביים, אל תתקרבו לנורמאליים. מושלם.'

"דבר שני," הוא נעץ את מבטו בקארין,"אל תשמרו סודות בחברה. כאן כולם שווים ואליכם לקבל את זה."

קארין גילגלה עיניים בתנועה כמעט בלתי מורגשת, אבל דאליאנה, שישבה לידה שמה לב.

'זה טיפ-טיפונת חשוד.' 

"אתה מתכוון: עם יש לך סוד ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש מביך," קטעה אותו נימפלורה,"אתה צריך לספר אותו לכל בית סלית'רין בגלל שאנחנו צריכים להיות שווים??"

פיו של הפרופסור התעקם בזווית משונה. אולי הוא ניסה לחייך."אם הסוד ממש מביך, אז את לא חייבת.אבל אל תדאגי, נימפלורה. הסוד הקטן שלך בכלל לא מביך."

נימפלורה האדימה מכעס. היו רק שני דברים שרק סוורוס יכול היה לגרום לה לעשות-לציית ולהאדים מכעס.

דאליאנה אחזה בידה בכוח. לאט לאט פניה של בת דודתה חזרו והתבהרו.

"ודבר שלישי ואחרון:"

המשיך סוורוס כאילו לא הייתה שום הפרעה.

"אל תפריעו בשיעורים והשאירו רושם טוב אל בית סלית'רין.

"התקנון מספיק מובן?" התלמידים המפוחדים הנהנו במרץ, אבל תגובתם לא עניינה אותו.

רק כשקארין הנהנה בזעף, הוא חילק לכולם את מערכת השעות ושחרר את הילדים לארוחת הבוקר.

דאליאנה שמה לב שכשהוא נתן את מערכת השעות לקארין, הוא לחש לה משהו.

'טוב,אוקיי. זה יותר מטיפ-טיפה חשוד.'

הפרק הקודם		הפרק הבא