קללת הנצח - נטוש

תהנו ^^

פרק 11

צרות של ליל כל הקדושים

ליל כל הקדושים הגיע והרמיוני הייתה מכורבלת על הספרה מול האש במגדל גריפינדור כשכוס שוקו בידה. שלג כבד נפל בחוץ ורוב חבריה נהנו בחוץ ממזג האוויר המקדים.

נקישה על החלון שברה את השתיקה שנפלה על החדר, גורמת להרמיוני לקפוץ במקומה. היא קמה והלכה אל החלון, פותחת אותו ומביטה החוצה.

הארי חייך אליה ורון וג'יני היו לידו, יושבים על מטאטאיהם. "היי, הרגשנו רע שהשארנו אותך לבד. רוצה לצאת לסיבוב?" הוא שאל. הרמיוני גיחכה. "אוקיי, שיקרתי לגבי זה שאני לא אוהבת לעוף. אני לא יכולה להתנהג אותו דבר בכל פעם." היא אמרה לחבריה.

שלושת חבריה המעופפים צחקו בשמחה הארי סובב את המטאטא שלו וזז קדימה כדי לתת להרמיוני מקום. היא טיפסה אל מחוץ לחלון והתיישבה מאחוריו, כורכת את ידיה סביב מותניו.

הארבע בילו את היום מעופפים באוויר, משחרים משחקים ומתחרים אחד בשני. לא היה להם אכפת ולו במעט משאר העולם.

הרמיוני זרקה את ראשה לאחור וצחקה כשרון ילל כשהובס על ידם שוב. "זה היה המטאטא שלי!" הוא מחה.

"בטח שזה היה, איטי אחד." הארי הקניט. תחושה קפואה התפשטה בבטנה של הרמיוני והיא הרגישה שמשהו לא בסדר בעצמותיה.

"תאט רגע, הארי." היא אמרה. מבולבל, הארי האט את המטאטא שלו. עיניה של הרמיוני המשיכו לסרוק את האדמות אחר סימן כלשהו.

האגם קפא במהירות כזו שלא יכל להיות זה מזג האוויר. פחד לפט אחיזה בקרביה של הרמיוני כשהיא הבינה שהיא, ולא אף אחד אחר, פרשה לא נכון את הסימנים. השלג.

השלג לא נבע בגלל ההתחממות הגלובלית, אבל הגשם קפא ישירות בגלל נוכחותם של היצורים הנוראיים ביותר בעולם הקסמים. מוצצי הנשמות, הסוהרסנים.

"הארי, אנחנו צריכים לאסוף את צ"ד. ג'יני, תכניסי פנימה את בני השנה הראשונה והשניה. רון, לך תביא את אלבוס והאחרים!" הרמיוני צעקה והוציאה את שרביטה ואת האוניה של צבא דמבלדור.

היא הטילה לחש בלחישה וקולה של הרמיוני הגיע לכל חברי צ"ד. "תתכנסו בכניסה, אנחנו תחת התקפה! הסוהרסנים פה. אם אתם מעל שנה שניה, אתם רשאים להילחם. אנחנו צריכים לזוז, עכשיו!"

חברי צ"ד זינקו ממקומם, רון אוסף את הפרופסורים וכל אחד אחר שהיה מסוגל להטיל פטרונוס בטירה. הרמיוני והארי בראש הקבוצה.

הרמיוני עמדה מולם, שרביטה מצביע אל השמיים. היא קראה לכוחם של השומרים וכל קסם שנקבע בהוגוורטס היה מוכן להגן על התלמידים שבתוכו.

הטורנדו השחור נחת ביער האסור, בדיוק מאחורי המגן, וגלימות החלו להופיע בכניסה של היער. "טום, אתה לא תפגע באף אחד פה כל עוד אני חייה!" היא קראה.

וולדמורט גיחך. "את בטוחה בזה?" עיניו פנו אל הארי. "או ששכחת את הנבואה?"

עיניה של הרמיוני הוצרו כשהיא נעצה את מבטה באיש. "זה יכול ללכת לשני הכיוונים, ואני מתכננת שהארי ינצח. יש לו את התמיכה של הוגוורטס ויורשתם של גריפינדור ורייבנקלו." היא הצהירה.

וולדמורט זייף טון מלגלג וקד. "אז שהמלחמה תתחיל!" הוא הכריז. הרמיוני קדה בחזרה. "היא התחילה מהרגע שתקפת את הבנים ואת המשפחה שלי!" היא נהמה. הטה את ראשו לאחור לפני שנכנס ליער האסור פעם נוספת.

אחרי שהטורנדו נעלם, האימה של הסוהרסנים השתחררה על בית הספר. הרמיוני להתכנס במבנה, מורים קרוב יותר לבית הספר, אחריהם שנה שלישית, רביעית, חמישית, שישית ושביעית ואז צ"ד.

המון הגלימות השחורות שלבשו הסוהסנים חלפו על פני העצים, הרמיוני הרימה את שרביטה. "כולם, תחשבו על הזיכרון השמח ביותר שלכם ותטילו את הלחש החזק ביותר שאתם יכולים." היא צעקה.

מסביבה, הדים של עשן כסוף התרומם לאוויר. הרמיוני עצמה את עיניה וזימנה את הזיכרון השמח ביותר שהיה לה. "אקספקטו פטרונום!" היא צרחה. אריה ענקי נורה משרביטה והחל להתקיף את הסוהרסנים.

לאחר חצי שעה, הסוהרסנים הובסו לבסוף. הרמיוני חייכה בניצחון כשקולות שמחה עלו מאלה שנלחמו. "עשינו את זה!" הארי הריע.

"זאת רק ההתחלה." הרמיוני נאנחה.

הפרק הקודם