הארי בממלכת השוקולד

(הפרק מוקדש ל (כמה לא צפוי)- שיר!!!

כן, ילדה.

פשוט חבל לי עלייך אחרי שראיתי את השיעורים המלחיצים שלך בסייבר...

וגם כי יש פה כל מיני בדיחות שכנראה רק את ואני נבין XD)

***

"וואו! לא ציפיתי לזה..."

"למי את מתכוונת להביא אותו?"

"להביא? חשבתי שבכל זאת תבואי..."

"מתי תביני?! אני- לא- אוהבת- שוקולד!!!"

"אני יודעת. אבל אולי בכל זאת?"

"תקשיבי- יש לך פה הזדמנות, ואת פשוט מפספסת אותה!!!"

"הזדמנות?"

"הארי פוטר... הלואו! הוא לא קיבל כרטיס, ותגידי מה שתגידי- אני יודעת שהוא רצה אחד!"

"ו... מה זה קשור אלי", למען האמת, גלית הבינה לאן חברתה חותרת. היא פשוט פחדה ממה שזאת הולכת להציע.

"תגידי, את מטומטמת, או מה?! זה- הכרטיס- האחרון. מובן?!"

"כן... אוקי, ו...?"

"את- הולכת- להביא- אותו- להארי!!!!"

"הו..."

"גאלה- אני מתפלאת ממך! את אמורה להיות הגאון של השכבה!!!" (ה"מ- געון... רק שיר תבין...חחח)

"אני לא! אני מקום שני..." גלית טענה בהתרסה, משלבת ידיים, בצורה די מגוחחת יש לציין. "וחוץ מזה, הבנתי. פשוט קיוויתי שלא תציעי את זה..."

"אוקי. את. הולכת. עכשיו. להארי. ונותנת. לו. את. הכרטיס!!!" שיר הדגישה כל מילה.

גלית מצמצה. וואו! ממתי הפלאפאפים מדברים בהחלטיות כזאת? (נתעלם מהעובדה הקטנה שגם גליתוש שלנו שייכת לבית הצהוב). 

(ה"מ- עוד בדיחה שרק שיר תבין... וזה רק אני או שהמשפט האחרון נשמע כמו מה שאלה אמרה לך בשיעור מחשבים האחרון רק בניסוח שלי?! O___O מטריד!)

"ברור לך?!"

"ברור. ברור." כנראה, גלית הייתה יותר מידי בשוק מהמבט שחברתה נעצה בה, שהיא לא חשבה אפילו על מה שהיא אומרת. אני בטוחה, שאם הייתה זו סיטואציה אחרת, גלית בחיים לא הייתה מסכימה! ועוד אני בטוחה, ששניה אחרי שהדברים יצעו מפיה, היא הבינה את גודל טעותה! אך, כיאה להפלאפאפית- מילה זאת מילה. הסכם הוא הסכם.

לכן, גלית הייתה צריכה לשכוח למשך חצי יום את שיעורי הבית שלה, ולהתרכז במשימה מפחידה הרבה יותר- באיך, לכל כובעי המיון והשרביטים, היא הולכת להארי פוטר, שרוב הסיכויים שכלל לא מכיר אותה, ומביאה לו את הכרטיס המוזהב?!

הפרק הקודם		הפרק הבא