סיפורי נרגולים (חייה של לונה)

השעה הייתה שעת צהריים, ולונה וג'יני יצאו משיעור לחשים וצעדו לכיוון האולם הגדול. הן פטפטו על תכניותיהן לסוף השבוע הקרוב שבו תוכננה יציאה לעיירה הוגסמיד.

משהגיעו לפנייה שממנה מגיעים תלמידי סליתרין מחדר מחדר המועדון שלהם, נתקלו בדראקו ובחברו קראב. למעשה, ג'יני הייתה רעבה כל כך ולהוטה להגיע לארוחת הצהריים שמרוב הליכתה החפוזה היא לא ראתה לאן היא הולכת וממש התנגשה בדראקו והפילה את מה שהחזיק בידו. נשמע קול התנפצות, וג'יני שעוד לא הבינה במי התנגשה, פלטה :"אויש סליחה, לא שמתי לב ש... מאלפוי." קולה המתנצל השתנה באחת לתוקפני משהבחינה מי הבאים.

הארבעה הביטו על הרצפה, אל השלולית עם שברי הזכוכית שנראתה כמו מה שהיה מבחנת שיקויים שהחזיק דראקו.

"נו, באמת, וויזלי!" התעצבן דראקו. "אולי תסתכלי לאן את הולכת?"

"אויש סתום, מאלפוי." אמרה ג'יני בזעם, אך ניתן היה לראות ששהלם מכל ההתקלות המהירה הזו עוד לא נמוג לגמרי מעיניה.

"מה אני אמור להגיש לסנייפ עכשיו? הא?" דרש מאלפוי לדעת. "המטלה הזאת אמורה להיות 15 אחוז מהציון השנתי שלי בשיקויים! עבדתי במשך כמעט שעתיים על השיקוי שינה הדבילי הזה.." דראקו התאושש מהאובדן כמעט מיד וישר חיפש אשמים

"את תשלמי על זה, וויזלי," אמר,  "מצידי שיוריד לך נקודות מהציון על זה שאת הולכת כמו עיוורת ונתקלת באנשים במסדרונות."

"או שפשוט תגיד לאבא שלך לקנות לך ציון קס"מ, הרי זה מה שהוא יעשה בכל מקרה.." סיננה ג'יני. "את באה, לונה? אני גוועת ברעב, והאידיוט הזה כבר עיכב אותנו מספיק."

דראקו פנה להביט בלונה בעיניים פעורות מעט. נראה שרק עכשיו הבחין שעמדה שם, שכן רגע לפני ההתנגשות הבחינה לונה בחרק מכונף שטיפס על הקיר ועקבה אחריו בדממה, מבלי להקשיב יותר מדי לוויכוח שהתרחש מטרים אחדים ממנה.

"אני תיכף באה, ג'יני. אל תתעכבי בגללי." ג'יני זקפה אגודל לאות אישור והמשיכה בדרכה. לונה ידעה שג'יני לא מחבבת את הידידות בין לונה לדראקו אבל מאחר שג'יני ידעה כמה הידידות הזו חשובה לה, לא הרבתה להעיר על כך, וכמוה גם הארי,רון,נויל והרמיוני. 

"אולי ננקה פה קצת, מה אתה אומר, דראקו?" שאלה לונה ברוך. "כדי שאף אחד לא ידרוך על הזכוכיות האלה." היא התכופפה אל הרצפה ומלמלה "רפארו." ואז "אוונסקו." המבחנה חזרה לשלמותה והשיקוי שנשפך נעלם.

קראב, שכל העת עמד כמו פסל ובהה בדראקו, השמיע חרחור שהזכיר מעט טרול. נראה שסבלנותו  פקעה כי גם הוא המשיך לדרכו בכיוון האולם הגדול.

 לונה הושיטה לדראקו את המבחנה המתוקנת. "אתה רעב?" שאלה.

"דראקו הביט בה ופתאום נראה טיפה מתבייש באיך שדיבר אל ג'יני בנוכחותה של לונה. "מה אגיש לסנייפ עכשיו?.." מלמל, ספק אל לונה ספק אל עצמו, מנסה להצדיק את התנהגותו.

הוא תפש פתאום שלונה מתסכלת עליו ומחכה לתשובתו. "אה, כן, אני די רעב, רוצה ללכת לאכול?" והם החלו לצעוד לכיוון האולם הגדול.

לונה הנהנה בחיוך חמים ואמרה בנעימות : "אל תתעצבן כל כך על ג'יני. בימים האחרונים היא לא כל כך מרוכזת. ואל תדאג," הוסיפה, "אני אעזור לך לשחזר את השיקוי. הממ.. שנפגש בשעה החופשית בכיתת השיקויים?"

--------------------------------------------------------------------------------------

"האמת," אמר דראקו בסיומה של שעת עבודה בכיתת השיקויים הריקה. "אני חושבת שבעזרתך יצא לי שיקוי שינה יותר טוב ממה שיצא לי בפעם הקודמת." הוא הרים את המבחנה שהייתה מלאה שנוזל בצבע ירוק-אזמרגד והביט בה. "מה שבטוח, אם הייתי לבד זה היה הרבה יותר איטי, והרבה יותר משעמם."

"יופי," אמרה לונה, וניגשה לקחת את ספרי השיקויים שאיתם עבדו. 

"אל תטרחי, אני אקח את זה," הוא לקח מידה את הספרים. "תודה על העזרה." 

"שטויות, בקושי עשיתי משהו," אמרה לונה בחיוך רחב שעה שיצאו למסדרון.

"כן, אבל אירחת לי חברה במקום לבלות את השעה החפשית שלך בחוץ במדשאות. אה וגם, " הוסיף, "אם לא היית מזכירה לי את גרעיני הבולמנטון הירוקים, היה יוצא לי שיקוי שינה כחול במקום ירוק. "

לונה הסמיקה מעט, ודראקו חיבק אותה בזרוע אחת תוך כדי הליכה.  

"בכל מקרה לא היית נכשל," אמרה לונה בתבונה. "פרופסור סנייפ היה מעביר אותך אחרי שראה את ההישגים שלך בחודש שעבר.הם היו ממש טובים, אחרת לא היית מתקבל למשלחת."

"אם כבר מדברים על המשלחת.." אמר דראקו בקול מעט כבד. מולם עבר דניס קריווי הקטן, תלמיד שנה רביעית שנראה כמו תלמיד שנה שנייה מרוב שהיה צנום וקטן. בערב שבו הודיעו מי התקבל למשלחות, עברו לונה ודראקו במסדרון ליד דניס ואחיו קולין, שניסה לנחמו, שכן היה ברור שדניס זה הרגע בכה. הם הצליחו לשמוע כמה מילים מהשיחה שלהם והבינו שדניס התאכזב מאוד מכך שקולין, אחיו, שהתקבל למשלחת, הולך להפרד ממנו למשך כל הקיץ. דניס רצה מאוד להתקבל למשלחת ולצאת ביחד עם אחיו שאליו היה קשור מאוד אך לא עבר את המבחנים הדרושים. מאז, בכל פעם שראו את דניס, הוא נראה מרוכזב ומדוכא. 

דראקו הסיט את מבטו מדניס שנעלם בפנייה במסדרון ופתח בנושא אחר : "רוצה ללכת לפונדק שלושת המטאטאים בסוף השבוע? יש יציאה להוגסמיד." 

"האמת שהבטחתי לנוויל וג'יני שאלך איתם," אמרה לונה בקול מעט מאוכזב, אך שעדיין לא איבד מהחולמניות שלו. "רוצה שנפגש בדובשנריה, בסביבות הצהריים?שמעתי שקיבלו שם משלוחים חדשים של ממתקים." 

"כן. אין בעיה," אמר דראקו. הם הגיעו לפיצול- מצד ימין הייתה הירידה למרתפים של סליתרין ומצד שמאל העלייה למגדל רייבנקלו. הוא נפרד ממנה בחיבוק חם וצפה בה בעודה מדלגת במדרגות למעלה עד שנעלמה מן העין.

הפרק הקודם		הפרק הבא