אהבה אמיתית - מהי?

נק' מבט דניאל~

"תראי, אנג'ל, אני יודע שהצלתי אותך, ואני יודע שסלחתי לך, אבל... זה רודף אותי" מלמלתי מול המראה, מתאמן על הפרידה מאנג'ל.

אני אוהב אותה, כל כך שמחתי שהיא הציעה לי לצאת אבל... אלוהים, היו לה כבר שני חברים, את שניהם היא זרקה תוך שלושה שבועות,

ואחד מהם היה שכבה מעליה! אני לא יכול לדעת אם היא תפרד ממני. קראתי קצת על המזל שלה, קשת, וכתוב שהן מתאהבות כל הזמן.

היא תהייה בסדר אם אני אפרד ממנה. כחכחתי בגרוני "תראי, אנג'ל, אני יודע שהצלתי אותך, ואני יודע שסלחתי לך, אבל... זה רודף אותי"

"מה רודף אותך?" נשמע קול מאחוריי. הסתובבתי. "אנג'ל" אני אומר לה בחיוך קטן. "מה רודף אותך?" היא חוזרת. "הנשיקה שלך ושל מאלפוי".

היא מביטה בי במבט עצוב, "הסברתי לך כבר-" היא פותחת, אבל אני קוטע אותה, "והעובדה שאת כל החברים שלך זרקת תוך שלושה שבועות".

עיניה מתמלאות דמעות, "הו, אני מבינה. זה הוגן לגמרי" היא אומרת בחיוך קטן, מסתובבת והולכת.

נק' מבט מאלפוי~

הא! שמעתם את זה??? דניאל זרק אותה. המסכנה בטח שבורה לגמרי! מה שאומר, שאולי כדאי לחכות טיפה לפניי שאנסה שוב...

או! שאסתער עליה עכשיו! קראתי פעם באיזה מגזין מוגלגי כתבה על איך לכבוש בנות. אמרו שכמו האריה, עלינו ללכת על ה"איילות", כלומר נשים, הפצועות.

אם כך, הנה אני בא, אנג'לה!

-כעבור שבוע-

נק' מבט אנג'ל~

אלוהים, זה היה פוגע. עבר כבר שבוע, ובאמת שלא אכפת לי שהוא נפרד ממני. אני קשתית, אני בטח אתאהב במישהו תוך שלוש שורות. אבל הסיבות...

נק' מבט מאלפוי~

חייב... להגיע.... תוך שלוש שורות!!

נק' מבט אנג'ל~

זה היה ממש פוגע! הוא באמת חושב שאני אזרוק אותו תוך שלוש שבועות, או שהנשיקה המזורגגת הזו הייתה בעלת משמעות עבורי?! זה כל כך...

פוגע! אני כל כך כועסת עכשיו! אם מאלפוי האדיוט הזה לא היה מנשק אותי אז, סביר להניח שדניאל לא היה נפרד ממני. "זה נכון?" שמעתי קול מאחורי.

"כן, ניית'ן, זה נכון" אני נאנחת ומתיישבת על הספסל בחדר המועדון, "רגע, מה נכון?" אני מוסיפה לאחר שתיקה קצרה. הוא צוחק. "זה שאת ודניאל..."

"השמועה כבר רצה?! בחיי, יש מכשירי ציטוט בחדרים? אני נשבעת לך..." אני נאנחת. ניית'ן מחייך אליי חיוך קטן ומתיישב לידי. אני אעז לאמר שהוא הנער הכי חכם,

הכי מבוקש, הכי גיי בשכבה שלנו, אם כי הוא אף פעם לא יצא מהארון. "אם כך, אני צריך עזרה ממך" הוא מוסיף ומביט מבט עמוק בעיניי.

אני חושבת קצת, ומבינה שהוא צץ אחרי שלוש שורות. מאלפוי המסכן... רק דיברנו על החמור המזורגג. "איחרת" אומר לו ניית'ן, "עברו שלוש שורות".

מאלפוי הלך משם ויכולתי לשמוע אותו צועק, "לאאאאאא". "אוקיי, שפוך" אמרתי לו בחיוך. "אז, אנג'ל, יש סיכוי ש-" "כן" אני קוטעת אותו. "אפילו לא שמעת מה אני רוצה..."

אני מחייכת אליו, "אני יכולה לנחש. ורייבנקלואים תמיד צודקים" אמרתי לו בחיוך. הוא חייך אליי חזרה, "אם כך תודה רבה, לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך, אנג'ל. את המלאך שלי" הוא אומר ומחבק אותי.

"נע, אין שום בעיה. אני גם ככה צריכה חבר מזוייף בשביל שמאלפוי יעזוב אותי בשקט" אני אומרת ומושכת בכתפיי, "אבל אני לא חושבת שאתה צריך להסתיר את היותך גיי" אני אומרת לו.

 "ההורים שלי יהרגו אותי. מספיק שיהיה שמועות, זה יגיע להורים שלי מהר כי ריטה תכתוב על זה, כי זכיתי מקום שני בתחרות ההיא של העשרה בהיסטורית הקסם, את יודעת, אני וזו שזכתה מקום ראשון מאוד מפורסמים..." הוא מסביר.

"אם כך, שנלך לשיעור, יקירי?" אני אומרת לו בחיוך ומושיטה יד. הוא משלב את ידו בידי ואנחנו הולכים לשיעור, צוחקים, מחייכים, מדברים, בוכים... האמת, לא בוכים, אבל לא היה לי רעיון אחר.

אני חושבת שנהפכתי ברגע לבחורה הכי שנואה ברייבנקלו, יוצאת עם ניית'ן... כפיים לי. מתחת לאחת.

נק' מבט כריסטי~

"דראקווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו זה נכון מה ששמעתייייייייייייייייייייייייייייייייייייי?????" אני צועקת עליו ובוכה מבין לבין. "מה?" הוא צורח, "מצטער, אני לא שומע אותך..."

"מההההההההההההה ששמעתייייייייייייייייייי??? נכון?????" אני צועקת בשנית. אני חושבת שהחרשתי אותו באחת הפעמים שצעקתי. "תכתבי!!" הוא אומר ומצביע על אחד הקלפים שנח על שולחנו.

"מה שששמעתי, זה נכון?" אני כותבת. "מה שמעת???" הוא צועק. "דבר חלש יותר" אני כותבת, "ומה ששמעתי שאתה ואנג'ל התנשקתם". "אהההה, זה נכון" הוא אומר בחיוך, "אבל יש לה עוד פעם חבר, זאתי"
"אז שנגרום לה לקנא?" אני שואלת, נואשת לקבל תשומת לב מוגזמת מהבחור האדיוט. מה הוא בכלל מוצא באנג'ל הזאת? היא כולה... טוב ו... איכס. אני הרבה יותר שווה ממנה, ואני יכולה לעשות אותו הרבה יותר מאושר ממנה.

ובלייז האדיוט מפחד שהאקס שלו, מהתקופה שהוא חשב שהוא גיי, יבוא לפגוע בשנינו, ככה שאין לי הרבה זמן איתו. אלוהים, איזה סיוט החיים שלי.

עבר כל כך הרבה זמן!
אבל עברתי על דבירם ישנים שכתבתי,
ופשוט....
לאדעת. הרגשתי שחבל לנטוש באמת.
אז חיפשתי את הסיסמא שאיבדתי,
ובום! הנה לכם פרק :)

אני יודעת שחלק מהפרק יצא קצת הומופובי,

אבל אני ממש לא הומופובית, פשוט ככה זה יצא,

ומאוד חשוב לי לציין את זה.

זהו.

הפרק הקודם		הפרק הבא