השושנה של סוורוס.

"סוורוס..."

"מממ..?"

"סוורוס..!" לילי ניערה אותו. "סוורוס, תתעורר כבר..!" היא נשמעה לחוצה.

"ממה יש, לילי? אם את שוב רוצה תפוח, תזמני אחד. אני לא קם שוב הלילה."

"סוורוס, זה ממש לא זה..! הבטן שלי... סוורוס!"

הוא קפץ מהמיטה מהר. הוא ראה את לילי שוכבת במיטה, אוחזת בבטנה. הוא ידע מה קורה והתארגן במהירות. בתוך שניה הוא היה לבוש במכנסי ג'ינס וחולצת טי ובידו היה תיק, מלא בבגדים של לילי. התיק הזה היה מוכן כבר מזמן.

בחדר השני הלנה התעוררה. לילי ירדה מהמיטה בעזרתו של סוורוס ונעלה את נעלי הבית שלה.

צעדים מהירים נשמעו במסדרון ורמוס נכנס אל חדר השינה בסערה, שרביטו שלוף.

"מה יש?!"

נראה היה שהצרחה של לילי ורעש הריצה שלו במסדרון העירו את כל דיירי הבית, כי דלתם של לילי וסוורוס היתה עמוסה במבקרים כשניסו לצאת. רק סיריוס הצליח להתגבר על המהומה.

"אני חושב שאנחנו מפריעים...! כולם, עופו בחזרה למיטות..! אמילי, קחי מכאן את רמוס, הוא נראה כאילו הוא עומד להתמוטט..."

רמוס הזדעף אבל נענה להפצרותיה של אמילי. שניהם יצאו מהחדר וחזרו אל החדר שלהם, בקומה למעלה.

איימי וסיריוס נכנסו פנימה וסיריוס שאל, "מה קורה, לילי?"

לילי היתה עצבנית.

"מה אתה חושב שקורה?! הדבר הקטן הזה שבתוך הבטן שלי, רוצה במקרה לצאת החוצה, אז אני צריכה לצאת מהבית המזורגג הזה, כי אני לא יכולה להתעתק מכאן!"

סיריוס נרתע והעיף מבט נוזף באיימי, שצחקקה בשקט.

"יופי," הפטירה לילי וגררה את סוורוס (בקושי) אל הדלת, ואחר כך אל מחוץ לבית. כשהתעתקו הרגיש סוורוס את אחיזתה בזרועו מתהדקת.

*היום שאחרי, לילי כבר ילדה. זה בן קטן וקושקוש..!*

"לילי, הוא כל כך חמוד..!!"

לילי וסוורוס ישבו על המיטה בבית החולים של המוגלגים, ומסביבם עמדו כמעט כל האנשים שהכירו. הפוטרים, משפחת לופין, וסיריוס ואיימי. מינרווה מקגונגל שלחה ינשוף ובמכתב הסבירה שהיא ואלבוס לא יוכלו להגיע. הם עוד בהוגוורטס, כמובן. יש להם אחריות כלפי תלמידיהם.

הלנה ואוליבר הסתובבו בין רגלי המבוגרים, שניהם לא מעוניינים במתרחש. רייס רק הסתכל מבעד לחלון.

ברגע שנולד הקטן, כתב סוורוס לקמרון, וזה השיב בשמחה ענקית. המכתב המקומט היה טמון בכיסו של סוורוס. לפי כתם מיץ הדלעת, נראה היה שהוא עוד אכל, למרות שזה היה חמש דקות לפני תחילת השיעור הראשון הבוקר.

זה היה מוזר. כשהגיעו לדלת בית החולים, ראה סוורוס גבר גבוה עם גלימה, שנראה לו מוכר מאוד. מוכר באופן מטריד. הוא היה בטוח שראה את האיש, אבל לא הצליח לקשר אותו לדבר אחד טוב. בתוכו התחולל מאבק אדיר, האם לספר לאלבוס או לאחד מחברי המסדר, או שאולי היתה זו סתם המצאה. פרי דמיונו. הרי, איזה קוסם ילך בבית חולים של מוגלגים, עטוי בגלימה?אפילו סוורוס נהג לוותר על הגלימות השחורות שלו כשיצא מהבית לסביבת מוגלגים.

"סוורוס?" קולה של לילי החזיר אותו למציאות. "משהו לא בסדר?"

"לא, זה כלום. סתם חשבתי..."

הוא חייך כשראה את התינוק הקטן בזרועותיה והרים אותו. הוא נזכר בפעם הראשונה שהחזיק תינוק בידיו. זה היה קמרון, והוא פחד בכלל לגעת בו. הא זכר הכל. הוא לא הצליח להרגיע אותו כשבכה והעביר אותו לאחות...

חיוכו התרחב כשנזכר. כמה פחד מהתינוק ההוא. פחד שישבר בזרועותיו המגושמות.

ועכשיו זה הוא. הקטן בעל העיניים הירוקות, שילל מעט כשהועבר בין ידיהם של המבקרים. הלנה קפצה על סוורוס וביקשה שירים אותה. היא הביטה בתינוק הקטן וחייכה. כשניסתה להעביר את ידה על לחיו, הוריד אותה סוורוס במהירות והזהיר אותה שלא תגע בו. לא עכשיו, בכל אופן...

-----------------------------------

הפרק אומנם היה קצר, אבל כתבתי אותו בפחות מרבע שעה כי אני מארגנת עכשיו את התיק לעין גב, ככה ש.. אני מקווה שתבינו..!

הפרק הקודם		הפרק הבא