הארי פוטר8 ופסל הזהב

פרק עשירי: קרב קוסמים {שם בלתי נמנע} חלק א'

הרעש נשמע ממש חזק, והם ברחו אפילו בלי להסתכל מה היה שם...

עבר יום, שבו הם היו כמעט כל הזמן במועדון, וכמעט לא זזו.

"איפה הייתם?" התרגז סקרופיו, כמובן בלחש.

"שלחנו מכתב לאבא שלי, שיביא את גלימת ההיעלמות, כמובן שדראקו, אביך, סיפר לך עליה, אני צודקת?"

"כן.." לחש סקרופיו. "פוטר..."

"זהו שמו."

"אוקיי, אני חייב להראות לכם את זה מיד, אין זמן, צריך לעשות את זה בלי הגלימה."

"איך נצליח?" שאל הוגו

"אתם עוד תראו." הוא אמר.

הם התחילו להתגנב במסדרונות, פעם אחת הם ראו את הפרופסור מקגונגל,

"ששש, מכאן." אמר הוגו

הם התגנבו למדרגות הלולייניות, והגיעו לקומה השלישית.

הרעש נשמע שוב.

"א-אתתתה רווצה לה-הראוות לנ-נו ממ-ה ייש ש-ששם?" גימגמה לילי.

"כן.." לחש סקרופיו.

הוא פתח את הדלת במהירות, הוגו ולילי ציפו לראות משהו מפלצתי וגדול, אך הם רק ראו, את קריצ'ר.

אך כמובן שהם לא ידעו מי זה.

"קריצ'ר, אני רק רוצה להגיד לך, שאתה עשית עבודה טובה בבילבול המצנפת, אך יש לי הודעה בשבילך."

"מה, אדונילי?"

"אבדה קדברה!"

ובשונה מאביו, קריצ'ר נפל על הריצפה.

לילי בכתה לכתפו של הוגו.

"כן.." אמר סקרופיו, "נראה לי שהבנתם.."

"את-תה חתיכת..." התחיל הוגו.

אך הם השתתקו, הם שמעו קול, של חתול.

"זאת גברת נוריס!" לחש הוגו.

"כן.." אמ סקרופיו, ונעלם בבת אחת.

"בחיי, נראה לי שההורים שלו מלמדים אותו קסמים לגיל 17!" אמר הוגו.

הם התחבאו בארון מלא ורי עכביש בקומה.

לילי פתחה את הדלת לחריץ, גברת נוריס עדיין הייתה שם, ולא נראה שהיא עומדת להיסתלק בחזרה לפילץ' בגלל שראתה שאין פה כלום.

היא אפילו לא הסתכלה עליהם.

הם ישבו שם איזה רבע שעה, והם התחילו לשמוע 'מיאו...' חלוש.

גברת נוריס הולידה גורים.

"נכון שהם יפיפים?" לחשה לילי.

"אל תשכחי מי ילד אותם." הזכיר לה {בלחישה} הוגו.

גברת נוריס עזבה.

הם חיכו עוד איזה חמש דקות בארון, ואחר כך רצו למועדון.

"סלובוס אמיליטור" הם אמרו את הסיסמה, ונכנסו.

אחרי חמש שניות, סקרופיו הופיע עוד פעם.

הוגו תפס בחולצתו. 

"תגיד לי, אתה משוגע?" שאל הוגו

"וגאה בזה." חייך סקרופיו.

"למה עזבת אותנו שם? למה הרגת את הגמדון ההוא? למה - "

"שבו בשקט, אני אסביר לכם הכול."

הם ישבו על הספה.

"בחופש הגדול, אבי, דראקו לוציוס מאלפוי,לימד אותי דברים ש, איך נאמר, לא הכי לגילי."

"אמרתי לך." לחש הוגו ללילי.

"כן." אמר סקרופיו. "אבי לימד אותי להתעתק, אך לא אוכל ללהדגים לכם, כפי שאתם יודעים - "

"אי אפשר להיתעתק ברחבי הוגוורטס, אמא  שלי היא הרמיוני גרינג'ייר, ואני בטוח שהוא סיפר לך עליה."

"הבוצדמית, כן..."

"אל תקרא לאמא שלי ככה!" 

"זכותי לקרוא לאמא שלך איך שארצה!" הוא אמר

"אה, כן? אני - אני מזמין אותך לקרב קוסמים!!"

"בוודאי."

"לא! הוגו! תזכור מה שהוא אמר!"

"לא, לילי, אני יעשה את זה בשביל אמא שלי..." הוא אמר.

----------------------------------

כן, קצת דרמטי מדי, שמעתי....

----------------------------------

"קבענו למחר?" שאל סקרופיו.

"למה? אתה מפחד לעשות את זה   עכשיו? בחוץ בלילה?"

"בחוץ? אבל אמרנו שזה יהיה - טוב! בסדר! בוא נצא!"

ולילי עקבה אחריהם, לנגד רצונה.

הפרק הקודם		הפרק הבא