כששתי משאלות מתגשמות

וואו, עשיתי הפסקה ממש ארוכה, נכון. אפילו חשבתי לנטוש אבל אז גיליתי ש... אני לא יודעת איך נוטשים. אז ישבתי היום וכתבתי פרק.

תהנו מהחזרה המחודשת שלי!

-------------

ג'סיקה חיטטה בתוך התיק בעצבנות, שלפה משהו, ומיהרה להסתיר אותו מאחורי גבה.

''ראט, מה אתה עושה פה?'' היא לחשה.

''מה זה?'' התעניין רון.

''כלום.''

''אהה,'' אמרה לילי בטון משוכנע והסתכלה על ג'סיקה.

ג'סיקה נאנחה, פתחה את אצבעותיה, וחשפה עכבר קטן ולבן.

''עוד חיית מחמד?'' התפלאה לילי. ''כלב, חתולה, עכבר...''

''שני תוכים, תנשמת, נחש, ודג. אני יודעת,'' מלמלה ג'סיקה.

רון שלח בג'סיקה מבט המום ואז פנה אל לילי. ''תגידי, לאיזה בית את חושבת-''

אך לפני שהספיק לסיים את המשפט, דלת התא נפתחה, וילד עם עיניים בורקות הודיע בהתרגשות: ''הגענו.''

הם יצאו אל רציף קטן וחשוך.

לילי שמעה קול מוכר.

 ''תלמידים חדשים! תלמידים חדשים הנה לכאן!'' צעק האגריד. ''כולם, אתם בואו אחרי – יש עוד תלמידים חדשים? אתם תיזהרו כאן – תלמידים חדשים הנה אחרי!''

השביל הצר נפתח לאגם שחור וגדול.

''לא יותר מארבעה בסירה אחת!'' קרא האגריד, והצביע בידו על צי של סירות קטנות.

ג'סיקה, רון ולילי הצטרפו לתאומים הג'ינג'יים מהרכבת, שלא הפסיקו להסמיק, וששמעו על העיניין של ''ארבעה בסירה אחת'' החליפו התלחששו בניהם, עד שאחד מהם עזב.

''היכון, הכן, שוט!'' צעק האגריד.

''לרדת!'' קרא האגריד לאחר נסיעה של כחמש דקות.

הם עלו בגרם מדרגות מאבן והצטופפו דרך הדלת הקידמית להוגוורטס.

האגריד הרים את אגרופו והיכה על הדלת שלוש פעמים.

הדלת ניפתחה בבת אחת. אישה גבוהה, עם שיער אסוף בפקעת הדוקה וחלוק ירוק עמדה בפתח.

''תודה, האגריד, אני אקח אותם מכאן,'' היא אמרה.

היא הובילה אותם לחדר קטן וריק.

לא היינו פשוט יכולים להתפוקק לכאן, חשבה לילי לעצמה. כמו שעשיתי עם האגריד? ככה זה היה נגמר הרבה יותר מהר.

''ברוכים הבאים להוגוורטס,'' היא פתחה. ''סעודת תחילת השנה תתחיל בקרוב, אבל לפני שתתישבו באולם הגדול, אנחנו נצטרך למיין אותכם לבתים שונים...''

לילי האזינה בחצי אוזן ובהתה בקיר בעצבנות.

''הזדרזו ובואו,'' היא אמרה. ''טקס המיון עומד להתחיל.''

הם הסתדרו בטור ויצאו מתוך החדר חזרה לאורך המסדרון ודרך זוג דלתות כבדות אל תוך האולם הגדול.

המקום היה מוזר ונפלא. התיקרה הייתה קטיפתית, בצבע כחול כהה, משובצת כוכבים, ונרות מפוארים היו תלויים מהאוויר.

''זאת פרופסור מקגונגל,'' השמיעה ג'סיקה את הצליל הראשון מאז שהם עזבו את הרכבת.

''מי?''

''האישה הזאת. היא גם מורה לשינוי צורה.''

מקגונגל הניחה בדממה מצנפת קרועה ומלכלת.

אולי אני אצטרך למדוד אותה, חשבה לילי. ואם היא מתאימה לי – זה אומר שאני קוסמת, ואם לא – לא...

היא הפסיקה לחשוב על זה כי זה הלחיץ אותה.

הפרק הקודם