לזכרו של הארי פוטר <גמור>

הי.

הוספתי את הפרק למרות שזה לא מגיע לכם...

אתם לא מגיבים.

ועכשיו ברצינות אם לא יהיו מינימום ארבע תגובות אני לא ממשיכה.

והפרק בכוונה קצר,לא כי הוא פרק מעבר,אלא כי לא מגיע לכם פרק ארוך.

נ.ב

עם יהיו שש תגובות אני אוסיף בפעם הבאה פרק ארוך.

עוד נ.ב

אי אפשר לשלוח תגובות פעמיים

ג'יני ראתה את גופתו של דראקו נופלת.
היא קפאה במקומה.
איפה שהוא בתת מודע שלה היא שלחה קללה לעבר אוכל מוות.
אבל...
כל מה שהיא רצתה היה לרוץ לעברו, להציל אותו, למות במקומו.
אבל זה כבר לא היה אפשרי.
'זה לא יכול להיות' היא חשבה.
'קודם הארי ועכשיו דראקו... זה לא יכול להיות'
תוך כדי לחימה ג'יני פרצה בבכי.
אוכל המוות שהיא נלחמה מולו נפל מת והיא רצה לעבר דראקו.
בעודה מיבבת בבכי היא נלחמה מעל גופתו.
נרקיסה רצה לעברה,דמעות בעינייה השחורות.
גם היא נלחמה באומץ מעל גופתו של בנה.
"אתה!!!" היא צרחה.
לוציוס מאלפוי התקרב לעברה שהבעה של כעס, תדהמה, וזלזול על פניו החיוורות.
השניים החלו בקרב.
בעל ואשתו נלחמים מעל גופת בנם.
זה נראה כאילו הקרב נעצר רק כדי להתבונן בהם.
"קרושיו!" צרחה נרקיסה.
"סקטמוספורה!" צרח לוציוס.
לוציוס פיספס אבל נרקיסה פגעה.
לוציוס צרח והתפתל מכאבים.
הוא התאושש ונרקיסה פגעה בו שוב.
אור ירוק.
גופתו של לוציוס נפלה על הרצפה, ליד בנו.
נרקיסה בעטה בגופתו שהתגלגלה הרחק ממנה ובנה.
ג'יני ונרקיסה המשיכו להילחם מעל גופת דראקו,
בלי שום יכולת לשמוע את השיעול החלוש שבקע מפיו. 

הפרק הקודם		הפרק הבא