למה אני?

מימי הרגישה בארוחה תחושה מוזרה. כשהאור בקע ממנה, היא הרגישה תחושת חמימות מנשבת, ופקחה את עיניה. היא לא ראתה כלום, הכל היה מלא אור, חוץ מדראקו מאלפוי. היא ראתה אותו מתבונן בה בתדהמה, ושניה לפני שהיא נעלמה, היא ראתה דמעות מבצבצות בעיניו. אז הכל נעלם.

כשהיא פתחה שוב את עיניה, היא הייתה מוטלת על האדמה ברחוב לא מוכר, כשמסביבה התקהלות ובהם נער שתפס מבטה. הוא עמד כמה פסיעות מלפני כולם. נער עם פנים לבנות, שיער שחור פרוע, עיניים כחולות, והרבה נסיון שרואים בעינים. לאחר כמה שניות הוא שאל אותה, “את בסדר?” והיא, שלא הבבינה מה קרה, ענתה לו "כן.” הוא התבונן בה בעיניים מצומצמות, ולאחר כמה שניות הסתובב ורץ ריצה מהירה (ממש מהירה!) לעבר הגדרות שם. 'בחור תמהוני', היא חשבה לעצמה כשהוא תפס את הגדר ביד אחת וקפץ מעליה בקלילות. היא שמעה צעדים מתקרבים אליה כשהבחור טיפס על הקיר, עלה על הגג, קפץ ממנו, ונעלם תוך כמה שניות. כשהיא התרוממה לעמידה והביטה לאחור כדי לראות מי זה היה, היא שאלה בהפתעה, “אתה דמבלדור האמיתי?” דמבלדור הנהן לעברה קלות, והיא הפנתה מבטה לוולדמורט שנראה קצת שונה מאז שהוא מת ושאלה אותו, “מי אתה?” הוא שנראה כמהרהר קצת פנה לעברה ואמר לה, "אני וולדמורט, ועשיתי קצת ניתוחים שאראה שונה כדי שלא ייזהו אותי אחרי זה. אני מתכוון להחליף את זהותי לגמרי.” מימי הסתכלה עליו וחטפה שוק בזמן שחלק מהאנשים בכיכר ברחו בצרחות וכמה נסוגו כמה צעדים. “מ-מצטערת,” מימי מלמלה, “אבל, אתה הוולדמורט האמיתי? או ש-ש אתה רק מתחזה?” וולדמורט הביט בעצב באנשים שרצו בצרחות לרחוב הסמוך, ונאנח. “הלוואי שהייתי וולדמורט מתחזה, אבל אני האמיתי, וכמה אנשים מפחדים שאכניס אותם לקרן הנצח-” מימי, שאזרה קצת ביטחון וחוצפה כשראתה את מצבו הירוד מעט של וולדמורט קטעה אותו ושאלה שאלה. “מה זו קרן הנצח? ומי זה?” היא הנידה ראשה לעבר קולין. וולדמורט סימן בראשו לאות לא, ואמר, “אני חושב שעדיף שדמבלדור יגיד לך מה זו קרן הנצח, וזה-” קולין התקרב אליה ולחץ את ידה. “נעים להכיר, אני קולין קריווי, וכנראה שאני אדריך אותך בשבועות הקרובים.” מימי פערה עיניה. “אתה זה שצילם את כל התמונות בסיפרי ההיסטוריה! וואו, בהוגוורטס עכשיו שיטת הצילום שלך היא להיט, וכלום ממש רוצים שתלמד אותם את השיטה ושתהיה חיי… וואו! זה כאילו אני פוגשת סלב... דרך אגב, מי זה היה הבחור המוזר הזה שטיפס על בית?” קולין גיחך וחייך, “תודה… ממש נחמד לשמוע... ו... הבחור הזה הוא מייק, הוא באמת קצת מוזר, חבל שראית אותו ראשון...” כשמימי הבינה שאין לו מה להגיד, היא שאלה, “אז… איך זה הולך פה?” קולין חייך אליה חיוך ידידותי, ואמר לה, “טוב, קודם כל אני אראה לך את הדירה שלך...” והם התקדמו לעבר הבניין תוך כדי פילוס דרך בקהל, באותו זמן שוולדמורט ודמבלדור נכנסו לביתו של דמבלדור.

הפרק הקודם		הפרק הבא