הנה עוד דבר חריג

הארי נשך את שפתו. דמעות חמות של זעם,תסכול,שנאה ועצב עמוק זלגו על פניו והתערבבו בזיעה שעל לחייו. הוא הבחין שגם ג'יני בוכה. רון, פרד וג'ורג' נראו חיוורים והמומים.
רק הרמיוני שכבה, קפואה ודוממת על האספלט השחור. הארי ניגב במהירות את עיניו וקם בגמלוניות. הוא החליט לנסות לחשוב, והיה לו קל יותר לשאת את המחשבות הכאובות בהליכה עצבנית על רצפת הרציף מאשר בישיבה בחוסר מעש. 
הוא חשב, חשב וחשב. חשב על היום שבו שמע על סריוס. הפעם שבו ראה אותו לראשונה. השמחה שליוותה אותו כשסריוס הציע לעבור לגור איתו. לפתע חשב הארי לעצמו, שכל זה היה טוב מדי בשביל להימשך. 
הוא היה צריך לדעת כבר אז. הפעם עיניו נותרו יבשות, למרות מחשבותיו המרירות. לפתע, כמו מתוך פה של זר, שמע הארי את עצמו אומר, בהפתעה גמורה:"צריך לנסות להעיר את הרמיוני." רון הרים אליו את מבטו,
ואז הגניב מבט אל הרמיוני. הוא הנהן באיטיות. "למישהו יש מים?" שאל ג'ורג' בקול צרוד מחוסר שימוש. "תגיד, אתה קוסם, או לא?" התעצבן פרד וזימן גביע. וג'ורג', בחיוך חלוש, הרים את שרביטו ונקש על הגביע
בידו של פרד. מים צלולים הופיעו בתוכו. הארי אפילו לא טרח להסתכל כאשר נטל רון את הגביע ושפך את המים בגמלוניות על פניה הלבנים של הרמיוני. 
הרמיוני נשנקה, השתעלה וירקה מים מפיה. לאחר מכן הזדקפה בתשישות. "מה- מה קרה? איפה אנחנו? ר-רון? מה-מה אתה עו-עושה פה?" שאלה בבהלה. "לא עכשיו," אמר לה רון, והארי שמע אותו מנסה להרגיעה.
אחר כך הארי הסתובב, והספיק לראות את ג'יני מחווה ביד רועדת על גופתו המוטלת של סריוס. "סריוס?!" קראה הרמיוני, מבוהלת. "אבל לא ייתכן שהוא- הוא- הוא.. מת?" שאלה בחשש.
 הארי רק הניד בראשו, ועצר במקום כל כך בפתאומיות שכולם קפצו. "אתם חושבים שזה מקום בטוח?" הוא אמר, מנסה להשתלט על הרעד בקולו. "אני חושב שכן." אמר ג'ורג'. "הרי לאף אחד אין מה לחפש כאן בחופש הגדול."
השלים פרד. "טוב, אז עכשיו אני חושב..." הוא הציץ ברון מזווית עיניו. "שכדאי שרון יתחיל לספר." רון תלה בהארי מבט מבוהל. פניו היו חיוורים. "מה קרה, רון?" שאל הארי, מעט בהיסטריה. 
"ה-ה-הארי!" קרא רון, וכעת גם שאר הוויזלים והרמיוני הסתכלו מאחורי כתפו בבהלה. "נו,נו,נו." אמר קול, והארי הסתובב בחדות. "תראו מה יש לנו כאן..." 

סורי על הפרק הקצר.. פשוט אן לי הרבה זמן.. (:::

הפרק הקודם		הפרק הבא