אדון האופל החדש

בס"ד

כמה חבל, בילי קיבל תגובות כל כך יפות. הוא לא יראה אותם לעולם.

אז ככה, אתם כבר שמעתם עליי אבל עוד לא יצא לנו ממש לדבר. אני קלרה בראון, חברתם של בילי קרמייקל ואדם דארלינג. אני לומדת איתם בהוגווקטס בבית סלית'רין. אה, ולאחרונה בילי הקים לתחייה מכשפת אופל מסוכנת שעכשיו כלואה אצל פרופסור מקגונגל בחדר בתוך כלוב מזהב. את כל זה אתם כבר יודעים. אני מאמינה שאתם גם יודעים שהטלתי על בילי קללת אימפריו, לפי התגובות שלכם. חלקכם מאמין בי יותר, כמו הארי פוטר לורד ולדמורט (מה זאת אומרת אתה לא יודע מה יקרה אם אני אשבור את הקיר הרביעי? אתה תראה עכשיו!), וחלקכם מזלזלים בי, כמו imagine it (מה זאת אומרת קלרה עומדת להסתבך? מה, אתה חושב שאני לא יודעת להיחלץ מצרות לבד? אה, סליחה, אני אכתוב את זה בצורה שתבין אותי: הם תאז רתואם הרקל דתעום תבכלהס? הם, תהא שבוח ניאש אל עתיוד חלצלהי ותמצר דבל?), וחלק מזלזלים בבילי ומעלילים עליי עלילות שווא, כמו Tracy73 (ככה את מכירה אותי? לבגוד בבילי? להצטרף לאמיליה? בילי אמנם מעצבן לפעמים אבל אני לא אבגוד בו, אני בצד שלו בסופו של דבר גם אם אני מנסה לחנך אותו. ולהצטרף לאמיליה?! אני ניסיתי להיפטר ממנה מהרגע הראשון!), וחלק בכלל מנהלים נגדי קמפיין הסתה פרוע, כמו עוף הגשם (בילי לא יכול לחסל אותי, הדירוג של הפאנפיק זה הדירוג הכי נמוך שיש ככה שאני לא רואה איך מישהו מאיתנו ימות בקרוב. לפחות לא בדרך אלימה במיוחד כמו שאתה רוצה. וחוץ מזה, בילי יודע על הסמול טוק שהיה לי עם אדם בפרק הראשון כי הוא זה שכותב את הסיפור כאילו?). ובכל מקרה, בילי לא יכול לקרוא כלום ממה שכתבתם. היחיד שפנה אליי היה imagine it אבל, כאמור, הוא לא מאמין בי.

בכל מקרה, אתם בטח ממש סקרנים לדעת איך אני מספרת את הסיפור. אז ברגע שהטלתי על בילי את הקללה (ואדם התחבא בצרחות אימים מתחת לאיזה מדיח כלים במטבח), גרמתי לו לשבור לי את הקיר הרביעי ככה שאני עכשיו המספרת. חוץ מזה, גרמתי לו לפנות אליי בשם קלרה האצילית ולעצמו בשם ביל הדביל. אוי, אימפריוס זה כל כך כיף.

"אני חייבת למצוא דרך להביס את אמיליה לנה ורה סנור בילי, ואתה איתי," אמרתי לו.

"מה שתגידי, קלרה האצילית," אמר בילי בחולמניות והשיער הבלונדיני שלו התבדר ברוח בלתי מורגשת.

"השאלה היא מה עושים עכשיו?" אמרתי, "אדם, יש לך רעיון?"

"למה עשית את זה?!" שאל אדם המפוחד מתחת למדיח הכלים.

"כי רק ככה אפשר לעשות משהו," אמרתי, "הגיע הזמן לקחת יוזמה. במקום שאתם תעשו משהו נגד אלו"ס אתם רק עשיתם שטיפת מוח לכולם בהוגוורטס! לכן הטלתי על בילי אימפריוס וגרמתי לו לשבור לי את הקיר הרביעי כדי שאני אוכל לספר לקוראים."

"למה את אומרת כל דבר שאת עושה?" אמר בילי בחיוך מטופש ובאיטיות מסטולית, "זה מצחיק!" ואז החל לצחוק בפראות.

"כדי שכשתתעורר מהאימפריוס תבין שכל מה שגרמתי לך לעשות היה לטובתך, ושום דבר לא נבע מרוע לב אלא רק מדאגה," אמרתי לו.

"אממ... מה זתגידי, קלרה האצילית, חהחה!" אמר בילי והחל לדלג לו באושר ברחבי המטבח.

אדם יצא בחשש ממקום מחבואו.

"קלרה," הוא שאל אותי, "למה הוא מתנהג כאילו הוא לקח מוגלת פרונקנשטונקלים?"

"אני באמת לא יודעת," עניתי בכנות, "אבל עכשיו אנחנו צריכים להבין מה עושים עם אלף אנשים מהופנטים ומכשפה אפלה אחת. בילי, יש לך רעיון?"

"טיהי~!" הוא צעק מאיזושהי פינה. יופי, אני צריכה להיות המבוגרת האחראית.

"אוקיי, תקשיבו לי!" אמרתי להם, "מבצע מחזירים את אלו"ס לארץ הפלאות יוצא לדרך!"

בילי התייצב מולי בעמידת דום והצדעה. אדם המהוסס עשה כמוהו.

"יפה," אמרתי בחיוך, "בילי, לך ותביא לי משהו שאפשר לכתוב עליו! אדם, תישאר פה ותקשיב!"

אדם נשאר שם והקשיב כשבילי הלך משם, צוחק ומדלג לו.

"אז ככה, שלושתינו יוצאים מהמטבח," אמרתי כשבילי הביא לי לוח גדול וטוש מחיק.

"תודה בילי," אמרתי, "אנחנו מגיעים לחדר של מקגונגל," כתבתי 'מקגונגל' על הלוח, "שם תופסים את הארנבת," ציירתי ארנבת ליד המילה 'מקגונגל', "ואז מטפלים בה!" וציירתי איקס גדול על הלוח.

"וואו!" אמר אדם, ובילי שאל: "בשביל מה לוח?" עם החיוך המסטול שלו.

"אררגגג, זה לא משנה!" התעצבנתי, "הנקודה היא שאנחנו עכשיו הולכים לתפוס אותה! בואו!"

יצאנו מהמטבח, אדם חושש, בילי מרחף ואני נחושה למצוא אותה. נתקלנו בכמה תלמידי ומורי הוגוורטס שכשראו את בילי מיד הצדיעו לו ואמרו: "הללו את בילי האדיר!". היה קשה לי שלא לחייך בכל פעם שבילי תיקן כל אחד מהם באדיבות ובחיוך: "לא בילי האדיר, ביל הדביל. בבקשה מכם."

הגענו למשרד של מקגונגל, שם ראינו כלוב זהב פרוץ בלי שום ארנב בפנים.

"הו, שלום לכם!" שמעתי קול מצמרר מאחוריי. הסתובבנו שלושתינו וראינו שבינינו לבין דלת המשרד עמדה אמיליה במלוא הדרה וקומתה. היא הקישה באצבעותיה וסגרה את דלת המשרד של מקגונגל כך שהיינו בו רק ארבעתינו.

"אנחנו לא מפחדים ממך, מכשפה זקנה!" צעקתי.

"אל תקשיבי לה!" אמר לה אדם, "אנחנו כן!" ומיד הוא רץ והתחבא מתחת לשולחן.

"באמת?" שאלה אמיליה בעלבון, "חשבתי שאתם רוצים בטובתי! חשבתי שאתם בני ברית! הנה, אפילו הכנתם לי את השטח להשתלטות נוחה על הוגוורטס! הפנטתם את כל הנוכחים! אפילו את מינרווה מקגונגל, השומרת שלי! ככה נהייתי חופשייה!"

"בילי!" אמרתי לו, "תראה מה עוללת!"

"חיחיחי!" צחק בילי בשובבות.

"זה הקוסם האפל שהחיה אותי?" שאלה אמיליה בבוז, "את מדרדרת את כולם, ילדה, וממך אני אפטר ראשונה. לא, בעצם, אני אפטר ראשונה מהארי פוטר לורד ולדמורט. ממך אני אפטר שנייה. הכל טוב. אבל קודם אני צריכה לשבור את הקיר הר-"

"לא! בילי! אל תיתן לה!" אמרתי לו, "תביס אותה!"

בילי הפסיק לצחוק והסתכל עליי. "איך?" הוא שאל.

"לא יודעת! תעשה לה... איזשהו.. אברא כדברא או משהו, נו, אתה מבין בזה יותר טוב ממני!" עניתי.

"נראה לי שלא הבנת עד הסוף את הקטע של אימפריוס," אמר בילי, "את צריכה לתת לי דברים ספציפיים יותר לעשות."

"מה? אבל אני לא יודעת!" אמרתי לו.

"נו, אז למה קיללת אותי אם את לא יודעת מה לעשות?!" צעק עליי בילי.

"חה!" צחקה אלו"ס, "אפילו אלה שתחת השפעתך מורדים בך!"

"אהה, בילי," אמרתי לו, "תירגע! תחזור להיות כזה מסטול חולמני כמו קודם!"

"או! זה משהו ספציפי..." אמר בילי שוב בטון הרגוע והמוזר הזה.

"ואת אל תגידי לי איך להטיל לחש אימפריוס או לא!" צעקתי לעברה, "מי את חושבת שאת?!"

"מי אני חושבת שאני?" היא שאלה אותי, "אני אמיליה לנה ורה סנור, המכשפת האפלה הגדולה ביותר שהייתה פה אי פעם! ואת לא תוכלי לעצור אותי!"

"אה, כן?" שאלתי אותה, "את לא יודעת כלום על לחשי אימפריוס! זה אפילו לא היה קיים בתקופה שלך!". האמת, אני לא בטוחה אם זה נכון או לא. המצאתי את זה הרגע.

"זה... זה לא נכון!" היא אמרה, אבל ראיתי שהיא איבדה קצת את הביטחון שלה.

"אימפריו!" צעקתי בשרביט שלוף לעברה. אלו"ס נראתה מבולבלת לרגע אך מהר מאוד מבטה התאזן לחיוך המוזר ההוא שהיה לבילי על הפנים כל הזמן שהוא היה תחת הלחש. גם הרגשתי את הכוח עובר מפי דרך השרביט היישר לאלו"ס. יופי, עכשיו גם היא תחת שליטתי!

"אמיליה לנה ורה סנור," אמרתי לה.

"כן, קלרה האצילית?" היא שאלה אותי באותו חיוך חולמני.

"תחזרי לאיפה שבאת! אל תהיי פה יותר!" אמרתי לה, "תתאדי או משהו! ואל תחזרי לעולם!"

ואז אמיליה לנה ורה סנור, המכשפת האפלה הגדולה בכל הזמנים או וואטאבר, הסתובבה במקום במהירות עד ששמלתה השחורה-ורודה הסתחררה ועלתה מעלה כתוצאה מהכוח הצנטריפוגלי. מיד לאחר מכן היא התייאדה לאבק שהתפזר בחדר ועף דרך החלון הפתוח.

"איכס, נשמתי אותה!" התלונן אדם.

"אני..." מלמלתי, עדיין לא קולטת את מה שקרה, "אני... אני הצלתי את העולם!"

"את עשית את זה!" אדם אמר, יצא ממקום מחבואו וחיבק אותי בעוז.

"כן! אני עשיתי את זה!" אמרתי, "קדימה בילי!"

בילי גם הוא קפץ באושר. סליחה, אבל הדירוג של המשפט הבא גבוה יותר מהדירוג של הפאנפיק: מרוב ההתלהבות של בילי, או שלי, הוא נתן לי נשיקה גדולה ודביקה על הלחי. אחר כך כולנו השתוללנו בחדר.

"הצלתי את העולם!" צעקתי.

"קלרה הצילה את העולם!" צעקו הבנים.

אחרי שנרגענו, אמרתי לבילי: "שמע, וויליאם, רגע לפני שאני עומד לתת לך לשבור לעצמך את הקיר הרביעי, ורגע לפני שאני מבטלת את האימפריוס, תבטל את ההיפנוזה מכל מהופנטי הוגוורטס ברגע זה!"

"כן המפקדת!" אמר ביל הדביל ובהינף שרביט קטן חזרו כל המהופנטים להכרה מלאה.

"יפה בילי," אמרתי לו, שחררתי את הלחש והוא שבר לעצמו את הקיר הרביעי וסגר את שלי.

אני לא מאמין! אני פשוט לא מאמין! איך היא העזה לעשות לי את זה, הקלרה הזאת?! מה היא חשבה לעצמה?! אני בילי קרמייקל, אדון האופל החדש! זה לא יכול להיות! והיא גם העזה להיפטר מאלו"ס? בלעדיי??? מה נראה לה לחוצפנית הזאת?! והיא גם ביטלה את ההיפנוזה! הו, והכי גרוע, היא זאת שנתנה לפרק הזה את השם! מה נראה לה?! מה זה השם המכוער הזה? אני זה שהייתי צריך לנצח את אמיליה, לא היא! בסוף עוד יחשבו שהיא זאת שתהיה אדון האופל הבא!

דלת המשרד של מקגונגל נפתחה בבעיטה על ידי ג'יימס פוטר.

"מה אתה רוצה, דונלד טראמפ?" שאלתי אותו.

"הנה, יקיריי, הם כאן. עומדים לפניכם כמו אוכל מוכן!" הוא פלט מפיו חרוז חסר היגיון. ואז הבנתי, הקסם של אלו"ס! זה עוד פועל עליו! ואף אחד מאיתנו לא יודע איך לבטל אותו! הוא ימשיך לדבר בחרוזים עד יומו האחרון! זה אדיר! באותו הרגע סלחתי לקלרה על כל מה שהיא עשתה לי. הכל היה שווה כדי לדעת שג'יימס תקוע עם החרוזים האלה לעד. באמת, לא אכפת לי שהיא שלטה בי, ולא אכפת לי שהיא הביסה את אלו"ס במקומי, ולא אכפת לי שהיא גרמה לי לנשק אותה בלחי... טוב, האמת שאפילו די אהבתי את זה. אבל אל תספרו לקלרה שאמרתי את זה, טוב?

אל המשרד של מקגונגל נכנסו גם שני אנשים עם גלימות של משרד הקסמים. הם הביטו בנו.

"הם?" שאל אחד מהם את ג'יימס בזלזול, "אתה בטוח שזה בא מכאן?"

"אני בטוח, זה סגור! מי שהיה יכול להטיל שני אימפריוסים ביום זה הוא בבירור!" אמר ג'יימס בחיוך חושף שיניים לבנות ומרושעות. או-או...

הקוסם השני עם הגלימה של משרד הקסמים הוציא את שרביטו ועבר בינינו, מסתכל. הוא נגע עם שרביטו בחזה שלי, דחף קלות את אדם ואז נעצר מול קלרה.

"זו היא," הוא אמר.

האדם הראשון ניגש אל קלרה ואמר לה: "קלרה בראון, את עצורה בעוון ביצוע שתי קללות שאין עליהן מחילה. כרגע את בחזקת מכשפת אופל ואת תחת מעצר מעכשיו ועד תום ההליכים."

"מה?" שאלה קלרה, "אבל עשיתי-"

"מה? שאל אדם בפחד, "אבל זו הייתה-"

"מה?" שאל ג'יימס, ואז השלים לחרוז: "איזו תדהמה!"

"מה?" אמרתי אני, "אבל-"

קלרה שלחה אלינו חיוך עצוב ושני הקוסמים האלה לקחו אותה משם.

"אבל-אבל-" אמרתי, "אבל אני אדון האופל..."

"מה? קלרה? חשבתי שזה אתה!" אמר ג'יימס, "אני לא מאמין, דירדרת אותה!"

"שתוק, יא חרוז," אמרתי לו. הם לקחו את קלרה! מה עושים עכשיו?!

הפרק הקודם		הפרק הבא