ירח מלא

שלום!!!!
אוקי, אני מודה. נטשתי!
כבר יותר משנה שלא נכנסתי, ממש שכחתי מהקוראים המדהימים והנאמנים שלי, ואני ממש מצטערת על כך!
אבל הנה אני חוזרת לכתוב ולגמור את הפאנפיק כמו שצריך, בכבוד.
יש עוד בערך 5-6 פרקים עד לסיומו.
אם אתם לא זוכרים כבר את העלילה אתם מוזמנים לקרוא שנית:)
אוהבת אתכם תודה רבה רבה על התמיכה 3>

-

קייט הרגישה בחילה נוראית.

התרופה שנטלה לאחר שכנועים בלתי פוסקים של מדאם פומפריי גרמה לה לסחרור והבטן שלה התהפכה.
היא לא הופתעה לגלות שאף אחד מלבד רמוס וסיריוס לא בא לבקר אותה, והחלה לפתח אדישות לשנאה שהופנתה אליה לאחר מה שג'ייד עשתה לה.

היא הרגישה געגועים לאית'ן אך חשה הקלה שלא בא לבקר אותה. היא רצתה לעכל את מה שקרה לה איתו ואז לדבר איתו כמו שצריך.

לפתע היא גילתה את מחברת השירים שלה על השידה שליד מיטתה, ומעלייה חבילה של צפרדעי השוקולד שכל כך אהבה.
לחבילת השוקולד הייתה מחוברת מעטפה לבנה ובתוכה מכתב שכתוב בכתב מבולגן וקצת לא ברור.

"אני מבטיח שלא קראתי כלום.
אני יודע שאת עוד לא מוכנה להשמיע לי את השירים שכתבת...
אבל אני יודע שמוזיקה זו התרופה הכי טובה בשבילך, (וגם שוקולד) ובטוח שכך תחלימי הכי מהר.

קצת קשה לי לבוא לבקר אותך.
אני מניח שגם את צריכה קצת זמן לחשוב.
אני מאוד מתגעגע...

אית'ן."        

היא נאנחה וחייכה חיוך קטן. אף אחד לא הכיר אותה טוב כמו אית'ן.
היא התאכזבה לגלות שפיספסה את יום השדה, למרות שלפני כן לא ממש שמחה שיש אותו.
התרופה שנטלה החלה להשפיע עליה והיא חזרה לישון שינה עמוקה ונטולת חלומות.

-

בוקר.
כמה זמן כבר ישנתי? הרהרה קייט.
היא הסתכלה בלוח השנה. ה-14 לינואר.
ישנתי 3 ימים?!
וואו, התרופות האלה באמת חזקות...!
לפתע ראשה החל לכאוב. כאילו מוחה מנסה לומר לה משהו.
היא הסתכלה שוב על לוח השנה.
ה-14 בינואר?! היא הרגישה את בטנה מתהפכת.

חודש בדיוק עד ליום הולדתה, שבמקרה הוא גם יום האהבה.
אבל מעבר לזה, ה-14 בפברואר הוא גם היום שבו יתרחש השינוי הגדול.
היא תהפוך להיות בתולת ים – ולנצח.
היא קיוותה שמדאם פומפריי תשחרר אותה לפני הערב, כי הלילה זהו לילה של ירח מלא.

היא הרגישה מספיק טוב בשביל להשתחרר מהמרפאה, אך מדאם פומפריי התעקשה שקייט תישאר כמה שיותר, כי בכל זאת- קייט חטפה מרביצן בראש.

קייט הרגישה עייפות מסחררת ועומס על המחשבות, והחליטה ללכת לישון.

-

קייט התעוררה. השעה הייתה 3 וחצי בצהריים.
היה לה חם והיא החליטה לדרוש ממדאם פומפריי לחזור לחדרה, ולהתקלח סוף סוף במקלחות רגילות ולא במקלחות הצפופות של המרפאה.

היא הצליחה לשכנע את מדאם פומפריי לצאת מהמרפאה לאחר שהתעקשה על כך במשך שעה, ויצאה משם מרוצה ומחויכת. והפעם, לשם שינוי, המבטים העוינים שליוו אותה עד לחדרה לא הפריעו לה.
היא הרגישה חזקה מתמיד.

היא סידרה את דבריה, והתכוננה ללילה שמחכה לה.
היא החליטה ללכת לרמוס, היא ידעה שזה הולך להיות לילה לא קל בשבילו, כמו כל ליל ירח מלא.
כשהגיעה לחדרו מצאה אותו ישן על שולחן הכתיבה, ראשו שעון על ידו כשעט הנוצה מטפטף דיו על הקלף שעליו כתב.

קייט התקרבה אליו בזהירות.
רעש צעדיה נשמע בקושי אך רמוס התעורר. הוא הרים את ראשו אליה במבט מטושטש.

"קייטי!" חייך באושר.
קייט חיבקה אותו בשמחה.
"מה אתה עושה רמוס?" שאלה קייט בתמיהה.
"שיעורים בהתגוננות מפני כוחות האופל... את יודעת... על הנושא ההוא..."
קייט הנהנה וניסתה למצוא את הדבר הנכון לומר, אך לא מצאה.
בחדר הייתה שתיקה מתוחה.

"קייט, יום ההולדת שלך הוא חודש בדיוק מהיום" אמר רמוס את המילים שקייט לא הייתה מסוגלת לומר בקול רם.
"כן" מלמלה קייט באדישות.

היא העדיפה להדחיק את המחשבה שתיאלץ לוותר על חייה, בלית ברירה.
המחשבה שעלייה לעזוב, להיפרד...
כמו שעון פצצה, מתקתק.
טיק טק...
טיק טק...

איך אפשר להיפרד?
מה תגיד להוריה?
מה תגיד לחבריה?
מה תגיד לאית'ן?

"אני מבטיחה שאמצא פיתרון" הבטיחה קייט בשקט.

הבטחה שידעה, שהיא לא תוכל לקיים.

-

נכון, קצר... אבל לא יכולתי להשאיר אתכם במתח עוד.
מבטיחה להעלות בקרוב (ופעם אני גם אקיים)!
אני ממש ממש ממש אשמח לתגובות, זה מה שיגרום לי לכתוב עוד פרקים

שוב תודה רבה על הקריאה ותשומת הלב שלכם, וגם ביקורות יתקבלו בברכה!!

הפרק הקודם		הפרק הבא