היא עושה לי כיף בבטן.

"אני כל כך אוהב אותך." 

היא שכבה על מיטתי, אני מעליה ורגלייה מלופפות מסביבי. 

ליטפתי את פניה ברכות והתכופפתי לנשק אותה, שפתיה היו רכות.

"מה יקרה אחרי הלימודים?" היא מילמלה בין נשיקות.

"אחרי הלימודים?" 

"כן, אחרי הלימודים…."

"אבל סיימנו עם הלימודים, ונשאר עוד מלא זמן לחופשת הקיץ.." אמרתי במבט מבולבל.

"אני מתכוונת אחרי שנסיים את השנה השביעית." 

היא התיישבה והביטה בי במבט עצבני, כאילו הייתי אמור להבין שהיא מתכוונת למה יקרה עוד שנתיים.

"אני לא בטוח….. אני כנראה אמשיך ללמוד משהו, או אולי אני אלך ישר לעבוד בחנות של אבא שלי…."

"לא אכפת לי מה אתה תעשה. מה אנחנו נעשה?" היא נתנה לי מכה קטנה בכתף.

"אהההההה…. אז היית אומרת." צחקתי. "אנחנו נמשיך להיות ביחד. כמו עכשיו."

"אוקיי, אז בסדר." היא החליטה וחזרה להתכרבל בין זרועותיי.

כל מה שרציתי הוא שנשאר ביחד. באותו יום החלטתי שנשאר ביחד לנצח.

באותו שבוע אמא לקחה אותי איתה לחנות תכשיטים מוגלוגית בצד השני של לונדון, היא עזרה לי לבחור טבעת כסופה עם יהלום קטנקטן. שילמתי בעצמי עם כסף שדודה מרת'ה נתנה לי בחג המולד.

לקחתי אותה לטייל מחוץ לבית שלי והתיישבנו מתחת לעץ האהוב עליה. היא ארזה לנו מיץ דלעת קר ואני הבאתי חבילת שוקולד גדולה. היא צחקה מכל בדיחה גרועה שהייתה לי ואני חייכתי ללא הפסקה.

"יש לי משהו לומר לך," התחלתי בקול נרגש, "אני יודע שאנחנו צעירים, וזה רק הבטחה שיום אחד אני אקנה לך אחת אמיתית…"

"על מה אתה מדבר?" היא הסתכלה עליי במבט מבולבל.

הוצאתי את הטבעת, "זה רק טבעת הבטחה, אני מבטיח. אל תבהלי, פשוט אני רוצה שתדעי שאני רוצה שנתחתן…. יום אחד אני מתכוון…"

היא הסתכלה על הטבעת ושוב עליי. 

"אוקיי." היא צחקקה, "אבל אתה מבטיח שזאת רק טבעת הבטחה?"

צחקתי יחד איתה ונישקתי אותה.

הרגשתי כמו הבן אדם הכי בר מזל בעולם. 

הרגשתי כאילו מעולם לא אהיה יותר מאושר. אלוי רק בחתונה שלנו.

הפרק הקודם