כל דבר שאני יכול כדי לעזור

פרק 11:

חמשתם חזרו למחרת לכיכר גרימולד בעזרת מפתח מעבר. משם טדי עזב לביתו, מנשק את הרמיוני נשיקה גמלונית על פיה ומברך את כולם ב"חג מולד שמח" לפני שעזב, ואילו השאר הגיעו ל'מחילה' ע"י אבקת פלו. רון ניסה להרגיע את הסחרחורת בראשו. הוא באמת שנא לעוף בעזרת אבקת פלו.

האווירה במחילה הייתה שמחה, אומנם זכור לו בילדותו שהיה יותר צחוק, יותר קלילות בבית, אך בהתחשב בזה שפרד מת, גם שמחה מועטה הייתה הקלה מבורכת.

הוא והרמיוני לא החליפו מילה מאז שהם צעקו אחד על השני. האווירה ביניהם הייתה מתוחה כשהם שהו באותו החדר. כשכולם התיישבו סביב השולחן, שניהם התיישבו בקצוות שלו, רחוקים ככל שניתן אחד מהשני.

לפחות היו הרבה אנשים בבית, בנוסף למשפחה הגדולה שלו, כך שהיה הרבה רעש והמולה ואיש לא שם לב למתיחות בין שניהם.

רון עלה לחדר ילדותו והתיישב על המיטה, חושק במעט שקט. הוא לא יכל לסלוח לה על הדברים הנוראים שאמרה לו. לא יכול לסלוח לעצמו על הדברים הנוראים שאמר לה.

'אבל...' הרהר, 'זה לא שהיא לא צדקה. כמו תמיד' חשב במרירות. 'אני נמצא בשגרה, לא מאתגר את עצמי. וג'ורג' באמת יכול להסתדר בלעדי, בחנות יש לו את איימי והוא יכול להעסיק עוד עובד אם הוא יצטרך עזרה, ובחיים הפרטיים יש לו את אנג'לינה'. הודה בינו לבין עצמו בתבוסה, אך עדיין המשיך לכעוס עליה על הדרך שאמרה לו את דבריה.

חדור מטרה הוא ירד חזרה למטה והסתכל סביבו, מחפש בעיניו את האדם שרצה.

"אני יכול לדבר איתך רגע?" שאל בשקט, לא מעוניין שהשאר ידעו, לא עדיין.

"בטח, מה אתה צריך רון?" קינגסלי שאל בזמן ששניהם הלכו לפינה צדדית ושקטה.

הוא ניסח בראשו את הבקשה שלו. "חשבתי על שינוי תעסוקה. מאז ימי בית ספר רציתי להיות הילאי, אבל בגלל כל מה שקרה לא עשיתי את הכישופמטרי שלי ואני לא יכול להתקבל לקורס ההילאות. רציתי לבקש ממך, בתור שר הקסמים, אם תוכל לעזור לי להתקבל לקורס". הוא בלע רוק בדריכות, הוא שנא לשחק בקלף של 'אני רון וויזלי ועזרתי להשמיד את זה שאין לנקוב בשמו'. אומנם אחרים, בעיקר נשים, התייחסו אליו שונה והוא קיבל הטבות שונות, אבל הוא אף פעם לא שיחק בקלף הזה מצדו כדי לקבל מה שרצה.

"הקורס האחרון התחיל לפני כמעט שבועיים, והבא יתחיל רק בעוד יותר מחצי שנה", קינגסלי אמר.

"אתה יודע שאני יכול להשלים את השבועיים האלה, גם מבחינת כושר וגם מבחינת לחימה", הוא ניסה להכניס לקולו את הביטחון שהיה חסר לו בעצמו, חושש שהאומץ לבקש יעזוב אותו בעוד חצי שנה. הוא רצה לשנות את דרכו בהווה, להפסיק לדחות לעתיד.

קינגסלי הנהן בהבנה ואמר "למרות שאני שר הקסמים אני לא יכול לעשות מה שמתחשק לי. אני אדבר עם ראש המחלקה ואזרוק עלייך מילה טובה. מקווה שיהיה לי בשבילך תשובה כבר מחר".

"תודה רבה קינגסלי", הוא אמר בכנות, "אני מעריך את העזרה" והוא לחץ את ידו.

"למען האמת, הייתי בטוח שתבקש לפני כן. לפני שנתיים, לפני שהארי התקבל לקורס, הוא פנה אליי, גם לו היו חסרים ציוני הכישופמטרי, והוא הזכיר משהו על זה שגם אתה רוצה להיות הילאי. חשבתי אולי שאתה לא רוצה את עזרתי אבל ראיתי שלא הגשת בקשה כלל, גם בקורסים הבאים, לכן הנחתי שזנחת את הרעיון".

"לא, לא זנחתי את הרעיון. פשוט... התמהמהתי קצת" גירד את עורפו.

"בכל מקרה, אני שמח שפנית אליי".

אומנם רון העדיף להגיש בקשה להתקבל על סמך נתוניו והציונים שלו, אך בזמנים כאלה לפעמים יש לבקש עזרה גם כשלא חושקים בכך.

לא הרבה זמן לאחר מכן קינגסלי עזב, עם שאר האנשים, כך שרק משפחת וויזלי הקרובה, בתוספת הארי והרמיוני, נשארה ב'מחילה'.

כשרון ישן באותו לילה במיטתו שבחדר ילדותו, הוא ישן לאורך כל הלילה, אפילו לא סיוט אחד תוקף אותו.

---------------

רון קם למחרת, מופתע לראות בשעונו שכבר שעת בוקר מאוחרת. כבר חודשים הוא לא ישן כל כך טוב, אלא אם כן לקח שיקוי שינה מכושפת. גם אם לא היה לו סיוטים, הגוף שלו עדיין קם עייף, כאילו לא ישן לחלוטין. אך הבוקר הוא קם רענן וערני. הוא לבש את הסוודר החדש שאמו סרגה לו, חום סגלגל כמו תמיד. הוא ראה שהארי כבר לא במיטתו וירד מטה, להצטרף לשאר המשפחה.

"בוקר טוב" הוא נישק את אמו על הלחי.

"חג מולד שמח, מתוקי" אמו השיבה, סינר למותניה והיא הופכת את החביתה.

"הנה המתנה שלך רון" הארי הושיט לו ריבוע קטן עטוף.

"תודה הארי" רון השיב, והוא זימן את המתנות שקנה לפני כמה שבועות, מחלק אותם לשאר משפחתו שישבו סביב השולחן.

"חג שמח" אמר ביובש כשהגיש להרמיוני את המתנה שלה.

"תודה" אמרה בשקט והושיטה את המתנה שלו, "חג שמח".

"תודה", הוא קרע את עטיפה כדי לגלות ספר על משחקי שחמט ומהלכים. "אומנם זה ספר מוגלגי" הסבירה, "אבל הרעיון הוא אותו רעיון. אז חשבתי שזה יכול לעניין אותך".

הוא אפילו לא ידע שיש ספרים על הנושא, הוא דפדף בספר וכבר ראה כותרות שעניינו אותו ושיקרא יותר מאוחר, "תודה רבה" אמר פעם נוספת אך הפעם בכנות.

"תודה לך על הכובע והצעיף, האמת שאיבדתי את שלי לפני חודש".

"אני יודע, בגלל זה קניתי לך את אלו", חיוך קטן עלה על שפתיו אך נמחק במהירות, האווירה ביניהם עדיין דרוכה.

רעש טריקה נשמע וכולם הסתכלו לכיוון החלון כדי לראות את ינשוף המשפחה, ארול, נתקע בחלון.

"הוא עדיין חי?" רון גיחך, "הייתי בטוח שהוא כבר מת לפני כמה זמן". הוא ניגש לחלון כדי לחלץ את החיה המסכנה. הוא לקח את המכתב שהיה קשור לרגלה, ופתח אותו בהתרגשות כשראה את שמו על המעטפה.

'רון,

אומנם ראש המחלקה קצת כעס שפניתי אליו והפרעתי לו באמצע חג המולד, אך אני שמח לבשר לך שהוא מסכים שתתחיל את קורס ההילאות באיחור.

כרגע המגויסים נמצאים בחופשה אך הם יחזרו לאימונים בראשון הקרוב אחרי החג. לכן עלייך להתייצב בראשון עם שחר, בעוד יומיים, עם תיק הארוז לחודש הקרוב, במשרד הקסמים ומשם תמשיכו למיקום שהקורס מתקיים בו.

אני חייב להזהיר אותך שהאימונים לא פשוטים, ושיהיה לך הרבה חומר להשלים, אבל אני מאחל לך המון בהצלחה.

אנא שלח לי שקיבלת את המכתב עם אישור סופי וחתום.

קינגסלי.'

חיוך עלה על פניו של רון והלב שלו התחיל לדפוק במהירות, רגשות מעורבים התחוללו בו, התרגשות, שמחה, פחד, חשש, גאווה, ועוד קצת חשש.

הוא לקח פיסת קלף חדשה, כתב תשובה חיובית לקינגסלי וחתם עליה. הוא קשר את המכתב לרגלו של הרמס, הינשוף של פרסי, שהיה צעיר יותר. הוא לא רצה בשום פנים ואופן שהמכתב ילך לאיבוד.

הוא הכניס את מכתבו של קינגסלי לתוך כיסו והסתובב להתייצב מול משפחתו, כולם בוהים בו.

"קיבלתי עכשיו את מתנת חג המולד הטובה ביותר" הוא נשם עמוק, ליבו דופק בהתרגשות, "אני מתחיל בראשון הקרוב את האימונים להפוך להילאי".

שקט השתרר במטבח הקטן, מופתעים, ואז בבאת אחת קריאות החלו מכל עבר, "כל הכבוד!", "הגיע הזמן", "הללויה", "בהצלחה!".

"תודה על זה שהודעת לי שבועיים מראש על זה שאתה מתפטר" ג'ורג' צחק.

"כן, מצטער לגבי זה. רק עכשיו קיבלתי תשובה סופית מקינגסלי" רון הסביר באי נוחות.

"זה בסדר. בהצלחה אח קטן".

"אבל ראשון הקרוב? כל כך מוקדם?" גברת וויזלי שאלה בחשש.

"אני מתחיל את הקורס מעט באיחור, לכן אני צריך להתייצב כבר בראשון הקרוב".

"אז אתה תצטרך לעשות רק שלושה חודשים במקום ארבע? ממזר" הארי טפח על שכמו, "אתה יודע שיוצאים רק פעם בחודש, ואי אפשר לשלוח או לקבל מכתבים?"

לא, הוא לא ידע את זה. "אני אסתדר".

"אני יודע שתסדר. בהצלחה רון".

"תודה הארי".

רון לא יכל לשים לב שהרמיוני נשארה שקטה.

הפרק הקודם		הפרק הבא