pretending

טוב אז החלטתי כן להמשיך לפרסם את הפאנפיק, פשוט כי עבדתי עליו ככ קשה וגם אם לא מגיבים לפחות אני יודעת שמישהו קורא אותו

(אני לא באמת יכולה לתת לחברים שלי לקרוא ושיגיבו אז אני ממש אשמח אם בכל זאת תהיה תגובה פעם ב)

בכל מקרה, הנה הפרק

"גריינג'ר" אמרה פנסי בנימוס.

"פרקינסון" ענתה הגריפינדורית גם היא בנימוס.

אחרי שדראקו סיפר לפנסי על רגשותיה של קסי, כמובן שהיא ידעה זאת לפני כן, היא החליטה לעשות מעשה ולדבר עם גריינג'ר, שלפי דעתה, הייתה היחידה מבין חבורתם שנחשבה לשפויה.

גריינג'ר הודתה שזה בדיוק מה שרצתה בשביל הארי, כמובן, לאחר הויכוח האחרון שלהם במיוחד.

*ת.פלאשבק*

הרמיוני בהתה בהארי. זה כבר חצי שנה שהוא בקושי מתקשר עם הסביבה, היא הפילה את ספריה מולו וצעקה בזמן שהוא קפץ בבהלה שזה "מספיק! מספיק עם זה הארי!"

"מספיק עם מה?" השחרחר שאל בבהלה, ידו מונחת על חזהו, הברונטית בהחלט הבהילה אותו.

"עם זה! אתה.. אתה נראה כמו רוח רפאים!" דמעות עלו בעיניה של הרמיוני, "אולי תלך אל אייברי? לך אליה ותגיד לה מה שאתה מרגיש כלפיה. תספר לה הארי זה יעשה לך טוב!"

"בשם התחתונים האדומים של מרלין, על מה את מדברת הרמיוני?"כמובן, הארי לא הודה ברגשותיו כלפי כחולת העיניים.

"אתה יודע על מה אני מדברת" היא אמרה, מביטה לתוך עיניו.

מבטה החודר של הרמיוני גרם להארי להסיט את מבטו, "לא, אני לא יודע על מה את מדברת. אין לי שום רגשות כלפי בלק. אני כרגע עם ג'יני, ואני אוהב אותה"

הרמיוני נאנחה, "אתה היחיד שקורא לה בלק ולא אייברי" היא התעלמה לגמרי מהחלק השני של המשפט.

"היא הרגילה אותי" חיוך נזכר עלה על פניו של הארי והרמיוני לא הייתה צריכה יותר מזה. היא הולכת לעזור לפנסי עם התוכנית הקטנה שלה.

*ס.פלאשבק*

לתוכניתה של פנסי היו הרבה שלבים, הרבה שלבים מסובכים, אך עדיין לא בלתי אפשריים. והרמיוני ידעה שאם ילכו לפי השלבים, התוכנית של פנסי בהחלט הולכת להצליח.

"איך אייברי?" שאלה הרמיוני. כמובן שהיא לא באמת התעניינה, אך שאלה מתוך נימוס.

"בלק" תיקנה פנסי, "ואנחנו מנסים לשכנע אותה שזה לא כל כך נורא לאהוב את פוטר" זווית פיה של הרמיוני התרוממה לחיוך.

"איך פוטר?"

"אנחנו מנסים לשכנע אותו שזה לא נורא להתאהב בבלק" היא גרמה גם לפנסי לחייך מעט. "אני מתכוונת, הם היו אמורים לגדול ביחד. העניינים הסתבכו ובגלל זה היא גדלה עם מאלפוי"

"היא הייתה גדלה איתי בכל מקרה" נשמע קולו של דראקו ושנייה לאחר מכן הוא כבר עמד ליד פנסי, "אמא שלי ואמא של קסי חברות טובות. קסי פשוט הייתה צריכה להחליט את מי היא אוהבת יותר. ואני בטוח שאנחנו יודעים במי היא הייתה בוחרת" נימתו של דראקו הייתה עוקצנית.

הרמיוני הסתכלה עליו למשך כמה שניות, ודראקו היה בטוח שהיא הולכת להחטיף לו בדיוק כמו בשנה השלישית. אך היא התעלמה ממנו כליל והמשיכה את שיחתה עם פנסי.

"ובכן גריינג'ר, האם את מוכנה לשתף איתי פעולה?" שאלה פנסי.

"מוכנה" אמרה הרמיוני והשתיים לחצו ידיים, מסכימות על שותפות.

"די!!!!" צעקה קסי לאחר שיום שלם דראקו ופנסי רדפו אחריה, מציקים בשאלות כאלו ואחרות.

"קסי מה קרה לך?" דראקו היה מופתע מהתפרצותה של חברתו.

"כלום, כלום לא קרה לי!" היא צרחה, "אני פשוט רוצה להיות לבד ואתם לא מפסיקים להציק לי עם פוטר פה ופוטר שם. לא. איכפת. לי. מפוטר!!!" בכל שש עשרה שנות חיו של דראקו, הוא לא ראה את קסי מתעצבנת כך.

"כל מה שאמרנו, זה שאתם-" החלה פנסי אך קסי קטעה אותה בגסות שלא הייתה מתאימה לה.

"אני שמעתי טוב מאוד מה אמרתם, אני לא רוצה לשמוע" היא יצאה בעצבים מחדר המועדון של סלית'רין, דוהרת בדרכה לכיוון האגם, לכיוון העץ בו פעם היא והארי היו יושבים ומתאבלים יחדיו על סיריוס.

מה שדראקו ופנסי שכחו, דבר שלא היה מתאים לאופיים של השניים, זה שבאותו היום היה יום השנה למותו של סיריוס. זאת הייתה הסיבה שקסי הייתה חסרת סבלנות כל כך, זאת הייתה הסיבה שהיא התעצבנה בצורה שכזו. כל מה שקסי רצתה היה לשכב במיטה שלה ולבכות, לבכות עד שלא יישארו לה דמעות.

עד שקסי הגיעה לאגם, כבר כל פרצופה היה רטוב מדמעות. כמה תלמידים משנה ראשונה ושנייה שראו אותה, שאלו אותה אם הם יכולים לעזור במשהו, אך קסי סירבה בעדינות. כל מה שרצתה, חוץ מלשכב במיטה שלה ולבכות, זה שהארי פוטר המזורגג יהיה לידה וינחם אותה.

היא ישבה ובהתה באגם, מדי פעם זורקת כמה אבנים ומחכה. מחכה שהארי יבוא, מחכה לשיחות הארוכות שלהם על כמה מדהים היה סיריוס. מחכה לחום גופו כאשר הוא מחבק אותה, לריח השמפו בשיערו שאהבה, לריח הבושם שלו.

היא חיכתה במשך שעות. אך הארי לא הגיע.

היא המשיכה בכל זאת לחכות, ואז חשבה, שלבטח כך הארי הרגיש, כאשר היא לא הייתה מגיעה.

זה היה לקראת הערב, כאשר הרמיוני התיישבה ליד הארי בחדר המועדון של גריפינדור. הוא נראה כמנסה להכין שעורי בית, אך מתקשה בלהמשיך להתרכז.

"איך אתה?" היא שאלה, מלטפת את ידו. הרמיוני, לא שכחה איזה יום היה.

הארי נאנח והתייאש, סוגר את הספר "אני אהיה בסדר" הוא אמר.

הרמיוני הסתכלה עליו במבט מרחם, עד שרעיון קפץ לראשה, "מה עם אייברי-" היא עצרה את עצמה כשנזכרה, "אני מתכוונת בלק. אולי תלכו ביחד לאגם?"

הארי הרים את גבתו, "אני לא צריך את בלק בשביל להתגבר"

"הארי אתה יודע שאתה כן. בלק-" הרמיוני התחילה אך הארי קטע אותה בגסות.

"קסי מה?! אני הפסקתי לראות אותה ברגע שהיא הפסיקה להתאבל על סיריוס!" הוא התפרץ, לא שם לב שקרא לקסי בשמה הפרטי.

"אממ הארי" אמר רון, "אתה הרגע קראת לה קסי"

הארי הביט בשני חבריו למשך שניות מעטות עד שצרח בעצבים ויצא מן המועדון, דוהר במסדרונות ודוחף אנשים בכדי להגיע כמה שיותר מהר למקום השקט שלו. ובכן, שלו ושל קסי, אבל היא בטח לא תהיה שם.

בדרך, הוא נתקע במאלפוי ופרקינסון, שסירבו לתת לו לעבור.

"מאלפוי עוף מפה אין לי כוח אליך עכשיו!" הוא התפרץ על הבלונדיני.

"אתה יודע למה קסי עצבנית כל כך היום?" שאל דראקו ברוגע.

"מאיפה לי לדעת למה בלק עצבנית?! אתה החבר הכי טוב שלה, ולי לא איכפת ממנה! עכשיו זוז!" הוא דחף את דראקו בכל כוחו והמשיך ללכת במהירות אל האגם.

"אי.. את חושבת שהם רבו?" שאל דראקו את חברתו.

פנסי הנידה בראשה לשלילה, "לא נראה לי. בוא נשאל את גריינג'ר, היא בטח תדע" היא משכה בכתפיה והם הלכו לחפש את הגריפינדורית.

בנתיים, הארי כבר הגיע אל האגם, מבחין בדמות היושבת מתחת לעץ שלו. הוא התקדם בזמן שהדמות הפכה לברורה יותר ויותר, "בלק? מה את עושה פה?"

קסי הרימה את מבטה וברגע שפגשה בעיניו של הארי, הדמעות חזרו לפקוד את עיניה. סוף-סוף הוא הגיע.

ברגע שהארי התיישב על ידה היא החזיקה בגלימתו ובכתה לתוך חזהו, מצטמררת מעט כאשר הזרועות המוכרות עטפו את גופה הקטן.

"אני לא יכולה לסבול את זה יותר" היא אמרה להארי מבין דמעותיה, "אני מותשת מלטפל בדראקו"

הארי הידק חזק יותר את זרועותיו סביבה, "אמרתי לך," אמר, "אמרתי לך שאת צריכה לטפל קצת בעצמך" הוא לא שם לב לכך שגם הוא התחיל לבכות.

קסי התנתקה מן החיבוק כאשר הרגישה טיפה נופלת על כתפה. היא הסתכלה לתוך עיניו של הארי, "אל תבכה" היא אמרה וניגבה את דמעותיו, למרות שדמעותיה המשיכו לזלוג כנהרות מעיניה.

"לא יכול, תפסיקי את" הוא ניגב שוב ושוב את זרם דמעותיה.

"לא יכולה" קולה כבר היה צרוד והיא הצמידה את מצחה אל מצחו.

הארי צחקק, "אנחנו כאלה מטומטמים" הוא אמר וגרם לקסי לצחקק גם כן, הדמעות עדיין לא מפסיקות לזלוג מעיניהם של השניים ונשימתם מתערבבת יחדיו.

עיניהם ננעלו ואט אט פניהם החלו להתקרב עד שהיו קרובים מספיק בכדי להצמיד את שפתיהם יחדיו. הנשיקה הייתה צורבת וחמה, טובה ואסורה, מלוחה ומתוקה, ואלוהים, כל מה שהם אי פעם רצו. ידיהם החזיקו בחוזקה אחד בבגדיו של השנייה, כאילו לא רצו לעזוב לעולם, לא רצו לעזוב את עולמם בו הכול טוב, ויפה. ידיה של קסי נשזרו בשיערו הקצר של הארי, בעוד שידיו של הארי נחו על מותניה של קסי, מנסות למשוך אותה כמה שיותר קרוב אליו.

אחרי דקות ארוכות הארי משך אחורה, חוזר לעולם ונזכר בג'יני.

ג'יני החברה שלו, האחות הקטנה של רון. רון יהרוג אותו אם הוא יידע שמשהו כזה קרה.

השניים ישבו אחד מול השנייה, בוהים אחת בשני באימה.

"זה לא קרה!" אמרו שניהם ביחד ומיהרו כל אחד מהם לחדר המועדון שלו.

הפרק הקודם		הפרק הבא