אילברמוני

אילברמוני

חמוטל היתה שוב בביתה.

"את התעכבת זמן רב מדי בבית של מאי פישר היום," נזפה בה אמה, "התחלתי לדאוג לך!

וחוץ מזה, אני יודעת שמאי פישר היא החברה הכי טובה שלך, אבל אם את מבלה זמן רב מדי בבית של החברה שלך את הופכת לנטל.

את רוצה להיות לנטל על החברה שלך?"

"לא," אמרה חמוטל, "אני לא אעשה את זה יותר."

"דרך אגב," אמרה חמוטל כאילו באגביות אך למעשה ליבה הלם, "את יודעת במקרה לאיזה בית ספר לרשום אותי לשנה הקרובה?"

"אל תדברי שטויות, חמוטל," נזפה בה אמה, "את ממשיכה לכיתה ו' באותו בית הספר, למה שתעברי בית ספר לפני שאת גומרת את היסודי?"

"את לא רושמת אותי לבית ספר שקוראים לו, נגיד, אילברמוני?" שאלה חמוטל בסתמיות מזויפת.

"על מה את מדברת?" רטנה אמא של חמוטל.

"המממ, לא משנה.

מה פיספסתי כשלא הייתי בבית?" העבירה חמוטל את הנושא, וזכתה לסיפורים משעממים מלווים בקיטורים מצד אמא שלה על היום שחלף.

חמוטל התאכזבה.

היא חשבה שברגע שהיא תזכיר את המילה "אילברמוני" עיניה של אמא שלה יתמלאו אור והיא תספר לה על הילדות שלה כתלמידה באילברמוני ועל סיפורי גבורה מרתקים וקסומים שהיו לסבתא רוזה.

אבל לא, ברור שאמא של חמוטל היא מוגלגית לגמרי- כלומר לא מאגית, תיקנה חמוטל את עצמה, אם היא הולכת להיות מכשפה באמריקה כדאי שהיא תתאים את עצמה כבר עכשיו לצורת הדיבור באמריקה.

אבל איך היא הולכת למצוא את הקוסמים שיקחו אותה לאילברמוני ויסבירו להורים שלה את העובדה שהיא תיעלם לשנה תמימה באמריקה?

"זה יסתדר לבד," הרגיעה את עצמה חמוטל, "ככה זה עובד בספרים.

וחוץ מזה, ראיין לא היה משאיר אותי לפתור את הבעיות האלה לבד."

חמוטל נאנחה, ולקחה את "הארי פוטר ואבן החכמים" מהמדף כדי לקבל ממנו רעיונות איך להסתדר בבית ספר זר לקוסמים.

בדיוק כשהיא כמעט הצליחה לצלול כראוי אל תוך הקריאה,

שי אחיה הקטן התפרץ לתוך החדר שלה.

"חמוטל, אפשר לבקש ממך טובה?" הוא שאל בנימת קול שעצבנה את חמוטל מאוד.

"לא," היא רטנה.

"למא לא?" שאל שי.

"הלו? למה לא? למה לא? למה לא? כדור הארץ לחמוטל! אני חושב שאחותי נהייתה חירשת!" הוא נדנד לה בקולו המרגיז.

"הלוואי שהייתי חירשת, חתיכת קרציה!" התעצבנה עליו חמוטל, "אתה לא רואה שאני מנסה לקרוא עכשיו?"

"אבל את תמיד את קוראת! כל הזמן! מתי תביני שהספרים הטיפשיים שלך הם לא הדבר הכי חשוב בחיים? ספרים זה לא חשוב בכלל!", המשיך שי לנדנד.

"ספרים זה כן חשוב!" צעקה עליו חמוטל.

היא קמה מהמיטה שלה לעבר שי, אך בטרם הספיקה להתקרב אליו, הוא נהדף לאחור כאילו מישהו דחף אותו.

"אמא!" הוא צעק, "חמוטל-"

"סתום," סיננה חמוטל.

למרבה הפלא, הוא באמת עשה את זה.

חמוטל צפתה בו בפליאה מניע את פיו בלי להוציא משם ציוץ.

איך זה קרה?

אמא של חמוטל נכנסה לחדר.

"מה קורה פה?" היא שאלה בכעס.

"שי עושה הצגות," אמרה חמוטל בתמימות והחוותה לעבר שי שהעווה את פיו בכל מיני צורות כדי לנסות לדבר.

האם הרימה גבה ויצאה מהחדר.

ככל שהזמן עבר, ושי לא הוציא מילה מפיו, חמוטל הבינה מה היא עשתה.

עשיתי קסמים, חשבה חמוטל, אני באמת מכשפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא