מכשפה חדשה-ישנה

הדבר האחרון שגאיה זכרה לפני שנכנסה לתרדמת היה שהיא עוצמת את עיניה, ועכשיו בדיוק היא התעוררה מהתרדמת בבהלה, כשהארי העלה אותה מעל פני המים.

היא נשמה עמוק את האוויר והייתה רטובה כולה. לקח לה שתי דקות להבין ולהיזכר מה קרה, ועוד דקה להבחין שהארי נושא גם את אחותו הקטנה של פלר.

אחותה של פלר שחתה עד לחול לפלר שבכתה בהתרגשות. "כל כך קר...." גמגמה גאיה בשיניים נוקשות. היא הייתה קפואה, היא הרגישה כאילו היא עשויה מקרח, וגם החשיפה הפתאומית לחמצן אחרי משהו

כמו 12 שעות לא עזרה במיוחד. הארי שחה איתה במהירות מחוץ למים. הוא הרים אותה על ידיו למרות שגאיה ראתה שהיה ספוג גם הוא, והתיישב איתה ליד מדורה, עוטף אותה במגבת.

"תו-תודה הארי" היא מלמלה. הארי הנהן והידק את המגבת סביבה. "אז בגלל זה פרופסור מקגונגל קראה לך ולהרמיוני אתמול נכון?" שאל והיא הנהנה. "הם... הם הכ-הכניסו אותנו יש-ישר לאגם...

עם-עם שיקוי מיוח-חד כזה.." היא גמגמה. היא הרגישה שהלסת שלה קפאה, והיא התקרבה יותר למדורה. אז היא שמה לב לרון שישב ליד הרמיוני שהייתה במצב דומה לשלה.

"ה-הרמ!" מיהרה גאיה להגיד. "הרמ, את בס-בסדר?" שאלה בגמגום קל והרמיוני הנהנה בחיוך. "אז, הארי, מה עש-עשית במשי-משימה?" שאלה גאיה והביטה בהארי שחייך. "הכל בזכותך, את גאון!" אמר בחיוך.

"באמת דיברתי עם דובי, והוא דאג לי לאצות זימיזים!" סיפר לה בהתלהבות. "אצ-אצות זימיזים? איך א-אנחנו לא ח-חשבנו על זה?" שאלה גאיה, כועסת על עצמה.

"העיקר שהצלחנו במשימה, עכשיו הארי בשיוויון עם סדריק על המקום הראשון!" אמר רון בהתלהבות. "הארי! הארי!" נשמעה קריאה כמה מטרים מהם, ואישה מעט שמנמנה וג'ינג'ית כמו רון רצה להארי עם מגבת ועטפה אותו בה.

"הארי חומד, אתה בסדר?" שאלה אותו והארי הנהן. "תודה, גברת וויזלי" הוא אמר. גאיה קלטה-זו אמא של רון! היא לא הספיקה לקום לפני שדמות ג'ינג'ית אחרת התנפלה עליה.

"ג'ין!" קראה גאיה בחיוך. "גאיה, אלוהים, שלא תעשי לי את זה שוב! איך לא הודעת לי שאת הולכת לדבר הזה?!" שאלה ג'יני מודאגת. "א-אני לא ידעתי בכלל, פ-פרופסור מקגונגל ק-קראה לי ולהרמיוני ו-ולא היה ז-זמן ל-לשלוח מכתב" 

אמרה גאיה וג'יני הנהנה. גברת וויזלי הביטה בה במבט צונן מעט, וגאיה מיהרה לקום. "ש-שלום גברת וויזלי" אמרה בחיוך. "ק-קוראים לי גאיה-" התחילה גאיה להציג את עצמה.

"והיא החברה הכי-הכי טובה שלנו!" קפץ רון והארי והרמיוני הנהנו. גברת וויזלי סרקה אותה מכף רגל ועד ראש. "קראתי את הכתבה בנביא היומי-" התחילה לומר, אבל כל החמישה נאנחו בייאוש.

"אמא!" מחתה ג'יני. "ג-גברת וויזלי, גאיה מעולם לא הייתה בת הזוג שלי וסקיטר סתם שיקרה, גאיה היא החברה הכי טובה שלי" אמר הארי וכרך זרוע אחת סביב כתפה של גאיה.

מבטה של גברת וויזלי נהפך לחם ואימהי, והיא אמרה לגאיה: "טוב, עכשיו אני רוצה לשמוע הכל, כי הם לא סיפרו לי כלום עלייך". גאיה הנהנה וסיפרה לגברת וויזלי את סיפורה. גברת וויזלי הייתה המומה בעליל.

"שלא ישלחו אותך להוגוורטס? סלחי לי מתוקתי, אבל לדעתי זו חרפה!" אמרה גברת וויזלי. "אני יודעת, ולכן שיכנעתי את ההורים שלי לקנות לי שרביט וכמה ספרי לימוד שאני אלמד בעצמי" סיפרה, וגברת וויזלי חייכה.

"טוב, חמודים, אני צריכה ללכת, וגאיה, אני כמובן מצפה שתגיעי אלינו בחופשים!" אמרה גברת וויזלי. גאיה הייתה מאוד מופתעת וגברת וויזלי נעלמה משם. "אמא..." נאנח רון.

"אמא שלך היא אחת הנשים הכי נחמדות שפגשתי!" פסקה גאיה וחייכה לרון חיוך רחב שהוא החזיר לה גם. "ועכשיו, יש לי שאלה לפרופסור דמבלדור" אמרה וקמה. "רגע, רון, אפשר את השרביט שלך?" שאלה.

הוא הנהן בבלבול ונתן לה אותו. היא הטילה עליה, על הרמיוני ועל הארי קסם ייבוש. "תודה גאיה" אמרה הרמיוני בחיוך. גאיה הנהנה והחזירה לרון את השרביט שלו, והלכה לפרופסור דמבלדור שניסה לפתוח קרמבו.

"אמ, פרופסור דמבלדור?" היא שאלה בהיסוס. הוא הביט בה. "כן העלמה טארה?" שאל בחביבות. "יש לי שאלה, בבקשה" אמרה, והוא נראה קשוב.

"כשלא הורשיתי ללכת ללמוד בהוגוורטס-" פתחה. "אני קניתי שרביט וספרי לימוד ולמדתי בעצמי בבית. בנוסף, למדתי גם שבמשרד הקסמים יש עיקוב על כל קוסם קטין, ושאסור לעשות קסמים, במקרה הזה, מחוץ להוגוורטס.

אז, איך אני למדתי וביצעתי קסמים בבית ללא לקבל אף לא מכתב ממשרד הקסמים?" שאלה, ופרופסור דמבלדור חייך. "שאלה מצויינת, העלמה טארה" הוא אמר.

"ובכן, אכן יש עיקוב על קוסמים קטינים מהרגע שהם נולדים, אבל רק לטהורי-דם וחצויי-דם. לבני מוגלגים מתחיל העיקוב מגיל 11, כשהם נכנסים לראשונה להוגוורטס ומתגלה שהם קוסמים.

מכיוון שלא הגעת להוגוורטס, שמך לא נכנס לרשימת העיקוב ויכולת לבצע קסמים מחוץ להוגוורטס ללא ידיעת אף אחד על מכשפה קטינה" הסביר הפרופסור. "תודה, פרופסור" היא אמרה, ופרופסור דמבלדור הנהן בחיוך,

חוזר לנסות לפתוח את הקרמבו שלו.

גאיה חזרה לרון, הארי והרמיוני. "הכל בסדר?" שאל רון וגאיה הנהנה בחיוך. היא הייתה פשוט מאושרת בהוגוורטס.

כלומר, לא היה לה רע בפנימייה המוגלגית, כלל לא! תמיד אמרו לה שהיא חכמה, שהיא מעולה בספורט, והוריה היו מתמוגגים מהציונים שלה.

כשהחברים של ההורים שלה היו מגיעים הם היו אומרים איזו ילדה יפהפייה ומנומסת גאיה, וההורים שלה היו מתמוגגים.

כשהיא הייתה חוזרת מחופשות וחברות היו באות אליה, והיא הייתה מדברת איתן ו'נהנית', הוריה התמוגגו מכמה חברותית ביתם.

אבל כשדיברה איתם על הקסם-הם לא התמוגגו כלל וכלל. הם היו מזעיפים פנים, ולא מדברים על הנושא. פעם אחת, כשאמה ממש התעצבנה על זה, היא אמרה שכל עוד זה תלוי בה,

היא לא תיתן לבת שלה להפוך ל... 'פריקית'. זה פגע בגאיה, והיא לא דיברה עם אמא שלה ימים עד שאמה אמרה שהיא התכוונה לקסם, ולא חלילה לגאיה, 'הילדה המתוקה שלה'.

בשנה שעברה מאז שגאיה קיבלה את המכתב, עד גיל 12, היא ניסתה להמשיך להתנהג כרגיל, להנות עם חברות ולהישאר מצויינת בלימודים. אבל לא.

הראש שלה היה במקום אחר. היא לא הרגישה שזה המקום בשבילה. היא רצתה ללמוד בבית הספר המיוחד והמכושף, להתמחות בשיקויים וללמוד לחשים עם חברים קוסמים.

והנה, היא סוף סוף הגשימה את החלום הזה! מגיל 12 היא החלה ללמוד לבד, אחרי ששכנעה את הוריה שכדאי שיהיה לה ידע בסיס כדי שלא יקרו לה תאונות והתפרצויות קסם.

ובגיל 13 וחצי, אחרי שנה של חקר וסיכומים, כשההורים שלה לא היו בבית באחת החופשות ואחיה ישן אצל חבר,

היא הטילה את כישוף האנימאגוס-והצליחה. אחרי שקראה כבר שלוש פעמים את "הוגוורטס:תולדות", היא ידעה שגריפינדור יהיה הבית שלה אם תגיע להוגוורטס, ולכן בחרה להפוך ללביאה.

היא שמה לה למטרה ללמוד את כל החומר שהיא מפספסת בהוגוורטס. ועכשיו הגיע גיל 14, וסוף סוף היא הייתה שם,

בהוגוורטס, בבית גריפינדור עם החברים הכי נפלאים בעולם. "גאיה, בואי צריך לחזור" אמר הארי. היא הנהנה ותפסה ביד שהושיט לה והתרוממה.

אין ספר. גאיה טארה הייתה מאושרת.

הפרק הקודם		הפרק הבא