כול מה שאני צריך זה אותך.

 אחרי שכול הסערה שככה, נתנו לי ולוויל קצת מרחב נשימה לדבר.

"אתה כועס עלי?" שאל אותי וויל מודאג,בתשובה לשאלה נישקתי אותו, וכול האנשים מסביבי אמרו "אווווו.." 

כשהמסיבה נגמרה, (לא אחרי שליאו הראה לנו את "מה יכול לעשות ליאו אם אלכוהול ואש, ((שאגב זה הרבה דברים))) אני וויל עשינו את דרכנו לביתן של האדס.

בדרך פגשנו את הייזל שאמרה שהיא ופרנק צריכים לחזור למחנה שלהם דחוף כי מתברר שהכלבים של ריינה נכנסו לסוג של מלחמה אם החדי קרן ופרנק צריך לטפל בזה. אז חיבקתי אותה והם הלכו.

היה לי הרגשה שמשהו לא בסדר כשהיא הסמיקה לפני שהיא ופרנק עזבו.

"מה הקטע שלהם?" שאלתי את וויל,

"אני לא יודע" ענה אז הלכנו לביתן שלי, לא רציתי שוויל יעזוב וראיתי שגם הוא לא רוצה.

"לילה טוב" אמרתי אבל לפני שהספקתי לסגור את הדלת וויל התנפל עלי בנשיקה טובענית.

החזרתי לו נשיקה על כול נשיקה שהוא נתן לי. אם הרגל סגרתי את הדלת אבל איבדתי שיווי משקל ושנינו נפלנו על המיטה שלי. הנשיקות המשיכו והם נהיו יותר ויותר חזקות. התחילה להתעורר לי בבטן משיכה לא רציונלית לראות את וויל, אבל באמת את וויל ורציתי לראות אותו ללא חולצה. נראה שלוויל עבר אותו דבר בראש בגלל שהיד שלו התחילה להוריד לי את הז'קט באותו זמן שאני הורדתי את שלו. הנשימות שלנו נהיו יותר מקוטעות וחנוקות ווויל צחק ובין כול נשיקה הוא אמר "אנ-י-כ-ל-כך-או-הב-או-ת-ך-ני-קו-ש-לי" וזה גרם לי לצחקק גם.

בשלב זה כבר שנינו הינו בלי חולצה. העור הזהוב המנומש של וויל הכסיף באור הירח והשיער הבלונדיני נהפך לבן באור העמום. סוף סוף הסתכלתי עליו ללא חולצה, הוא היה מדהים וחזק ויפיפה, מי אני לעומתו, נער צנום וחיוור וגמלוני. כנראה וויל הרגיש את הבושה שלי כי הוא התכופף ונישק אותי, נשיקה עדינה ונפלאה.

"אין עוד יצור יפה כמוך בעולם הזה ניקו שלי." ממלמל, וזה עשה לי כול מיני פרפרים בבטן, ואז שמעתי דפיקה בדלת,

"ניקו?" שאל הקול של כירון מהדלת, "כנס לארון, קדימה!" לחשתי לוויל המבוהל. הוא רץ וסגר אחריו את הדלת של הארון בשקט.

פתחתי את הדלת של הביתן  וראיתי את כירון עומד שם אם קופסה גדולה אם סרט סגול גדול. "רציתי לאחל לך ווויל מזל טוב, אני יודע שהוא לא פה אבל אתם יכולים לפתוח את זה מחר ביחד. אפשר להיכנס?"

בלי לשמוע את תשובתי, הוא נכנס. "אני יודע שזוגיות זה קשה, ולזוגות כמוכם אפילו יותר." אמר בפרצוף שקוע במחשבות. "אהם.." אמרתי מנסה להסתיר את החולצות שלנו מבלי שישים לב.

"אז מה שאני מנסה להגיד זה ש.... רגע מה אתה עושה ?" שאל, ומיד ידעתי שאנחנו בצרות. "למה יש שם שני חולצות?" שאל כירון בפרצוף חמור הסבר.

"א... לבשתי שתי חולצות היום.... היה לי קר." מלמלתי במבוכה. נראה כי כירון האמין לי כי הוא המשיך אם הדיאלוג שלו על כמה קשה זה זוגיות "דו" וכמה אנחנו צריכים להיזהר.... "אם הוא רוצה, אל תשאיר אותו לחכות. שיעור ראשון בזוגיות"

חלק קטן במוח שלי שאל, מאיפה הוא יודע את זה? אבל זה היה חלק מאוד קטן כי שאר המוח היה עסוק בלנסות למצוא דרך לשכנע את כירון לצאת בנימוס ובלנסות לא להסמיק כי כירון נותן לי שיעור חינוך... "לסיכום מזל טוב, ברכות לרוב." סיכם. טוב, כי כבר הייתי אובד עצות.

הוא יצא וסגרתי את הדלת. כשהסתובבתי ראיתי את וויל עומד שם אם חיוך . "זה היה מאוד מענין," אמר מסמיק.

"כן, אני מצתער," אמרתי לגמרי נבוך.

" אולי כדי שנתחיל ליישם את מה שכירון אמר כאמור ""אל תשאיר אותו מחכה"" אמר ודבר הבא שאני יודע זה שנינו על המיטה שלי שוב מתנשקים.

שכבר הינו עייפים שכבנו שנינו על המיטה אם הידיים של וויל סביבי ומאזינים לקצב הנשימות אחד של השני.

"זה יהיה מדהים!" אמר כולו מתנשף.

"כן" הסכמתי.

"לילה טוב ניקו ארוסי שלי" אמר והטביע נשיקה על הכתף שלי.

מעולם לא הרגשתי שלווה טהורה כמו ברגע שוויל הניח את ראשו על כתפי ונישק אותי. ולעולם לא רציתי שהוא ילך.

ונרדמתי לקול הנשימות של וויל והרעשים מביתן פוסידון .^_-

אז העלתי את הדירוג לR כי אני חושבת שזה יתן לי עוד קצת חופשיות.

תגובות!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא