ג'יני והרמיוני-המלחמה

אז החלטתי להמשיך, גם כי היו יחסית הרבה בקשות שאני אמשיך וגם כי פשוט כיף לי לכתוב את הפאנפיק הזה!

דרך אגב, אני מחפשת בטא לפאנפיק נוסף שלי, מי שרוצה פרטים לפרטי...

בפרק הזה תיחשף זהותו של ***** ****** (מי שעדיין לא קלט, היו רמזים די ברורים לדעתי.)

**אזהרה-הפרקים הבאים יהיו סופר-קיטשיים!!**

עכשיו, לפאנפיק!

ג'יני רצה בין מסדרונות בית החולים בחיפוש אחר חדר 239 במחלקה לפציעות מוגלגיות (מחלקה שהמצאתי).

כשהגיעה לחדר, בכניסה עמדו המון מרפאים. "אני צריכה לבקר אותו!" היא צרחה אחרי שמרפא אחד מנע ממנה להיכנס.

"מה את בשבילו?" שאלה מרפאת אחת. "אני... החברה שלו!" היא אמרה והסמיקה. "תיכנסי." חייכה המרפאת.

היא נכנסה בהיסוס. מרפא חדש נכנס אחריה, לוח גדול בידו.

"מה שמו?" שאל את אחד המרפאים. "דראקו מאלפוי." (טאם, טאם, טאאאאאם!)

"ממה נפצע?" "תאונת דרכים מוגלגית וקטלנית." "מצבו?" "יציב יחסית." ג'יני התנשפה בהקלה.

"מי זה שם?" נשמע קול דק, שהתברר כקולו של דראקו. "דראקו!" לחשה ג'יני ורצה אליו. "ג'יני.." הוא לחש וחייך. "ידעתי שתבואי..." "ברור שאני אבוא, דראקו, אני... אני אוהבת אותך..." היא לחשה. דראקו חייך. "גם... גם אני אוהב אותך, ג'יני..."

"כדאי שנצא.." מלמלה בחיוך מרפאת שישבה לידם, וסימנה לכל המרפאים לצאת. בשניה שהדלת נסגרה, דראקו הזדקף בחולשה לישיבה, והניח את ידו על לחיה בחיוך. היא חייכה גם.

דראקו עמד לחזור לשכב על מיטת בית החולים, ואז ג'יני מנעה ממנו. "מה קרה?" הוא שאל. "אני אוהבת אותך." היא לחשה ונישקה אותו על שפתיו.

הפרק הקודם