משחקי הקסם

חודשים חלפו, ואני נהייתי בטוחה יותר שהפכתי לילדה הכי עסוקה בכל הוגוורטס, כולל המורים. תמיד קמתי בארבע עד שש בבוקר. קראתי ספרי שיקויים למתקדמים עד תחילת הלימודים. ואחר כך רצתי לכיתה. הגעתי תמיד כמעט-באיחור. אבל למורים זה היה מספיק, הם אף פעם לא העירו לי. נראה לי שזה בגלל שהייתי התלמידה הכי טובה בכיתה. טוב, הכי טובה בתיקו עם זלדה. תמיד היה נראה שלא משנה כמה אני משקיעה בלימודים זלדה תמיד תמצא את הדרך להיות יותר טובה ממני. כמעט יותר טובה ממני. כל הזמן היינו בתיקו של תוצאות מושלמות. חוץ מבשני שיעורים: בשיעורי לחשים היא הייתה תמיד יותר טובה ממני במעט. בגלל שהיא המציאה לחשים משלה. ובשיעורי שיקויים אני גם הייתי טובה ממנה בקצת. כי גם אני הכנתי שיקויים משלי. כל ילדי הכיתה אמרו שאנחנו משלימות אחת את השנייה. מעין יינג ויאנג אנושי. אבל גם אם היינו נראות כמו תאומות זהות לא הייתי מתחברת איתה. צדקתי, האופי שלה באמת כמו האופי של קטניס. רק הגרסה המעצבנת ביותר של קטניס. זאתי שניסתה להטביע את נורי ומתווכחת עם אמא. בזמן האחרון לא יכולתי לראות את הפרצוף שלה. ובחדר המשותף שלנו פשוט העמדנו פנים כאילו השנייה לא קיימת. אם כבר מדברים על קטניס. בארוחת הצהריים תמיד הייתי קוראת את המכתבים של אמא בשקיקה. כעסתי על פיטה על כך שהוא נטש אותה. שמחתי כשהיא הורידה את קן הצרעות על הקרייריסטים. וכמעט בכיתי כשרו מתה. אני עדיין זוכרת את היום האפרורי שבו קיבלתי את המכתב מלא הדמעות. חשבתי שקטניס מתה, אבל כשהתברר לי על ניצחונה המשותף קפצתי על הספסל באושר. וכן, קיבלתי מבטים מאוד משונים. אבל זה לא שינה לי. היא ניצחה! והכי חשוב, היא עדיין שמרה על עצמה ונשארה אותה קטניס ששרה לי! באמת דאגתי לכמה ימים שהקפיטול יהפכו אותה לרוצחת סדרתית. אבל כנראה הדאגות שלי היו לשווא. אחרי שעות הלימודים הייתי הולכת לחדרי הלינה של הפלפאף ועושה שיעורי בית. כשסיימתי הייתי קוראת עד עשר או אפילו שתיים עשרה בלילה. תלוי כמה החומר עניין אותי. בימים כאלה ג'ון היה צריך לגרש אותי לחדרי.

עד שסוף סוף הגיעה החג הזה, ליל כל-הקדושים. עם חופשה קצרה מדי מכדי שישחררו אותנו להורים אך ארוכה מספיק כדי שאני אוכל ללכת לספרייה ולא לצאת ממנה עד שהחופשה נגמרת! זאת תהיה החופשה הראשונה והכי טובה שלי! בבוקר כל-הקדושים התעוררתי לריח נפלא של עוגת דלעת. יצאתי מהחדר שלי עם נורי. לקחתי את "גידולי גחלים-איך ולמה לשים חומרי בערה בתוך שיקוי?" והתחלתי לקרוא כשנורי מגרגר על רגלי. לפי מדד האור הייתי אומרת שעכשיו בערך חמש וחצי. הגיוני, אתמול נשארתי כמעט עד אחת. אחרי כמה שעות ג'ון יצא מחדרו במין ריקוד מוזר. הוא סגר לי את הספר. מזל ששמתי סימנייה. פתחתי אותו שוב פעם. הוא סגר לי אותו שוב פעם. פתחתי אותו בעדינות אבל הוא סגר אותו שוב פעם. "פרימרוז! דיי לקרוא! זה החג הראשון שלך בהוגוורטס, את לא רוצה קצת להנות?" "קריאה ולמידה הן הדרך שלי להנות." אמרתי בזמן שבחנתי תרשים של התהליך העל-כימי שעוברת נוצת עוף חול במגע עם מים בטמפרטורה של מעל לחמישים מעלות. "קדימה אוורידין! קצת רוח חג!" הוא הקים אותי מהספה והתחיל לרקוד איתי. רקדנו עד תחילת הלימודים. וזה אפילו היה קצת כיף, קצת. אבל אחר כך הייתי צריכה למהר אף יותר מהרגיל. היום עבר כרגיל. עד לשיעור אסטרולוגיה. ששם הכומר עבר במפתיע דרך החדר ואמר שהמנהלת רוצה לדבר איתי. נלחצתי מאוד. ממתי עשיתי משהו רע?

הפרק הקודם		הפרק הבא