הארי פוטר - סיפורים שקרו מאחורי הקלעים

אפילוג

היי חזרתי לאפילוג קצר עם רעיון שעלה לי לראש. גם כן זאת מין פירסומת לפאנפיק החדש שלי - "הארי פוטר והמלחמה על לונדון" ( https://hportal.co.il/index.php?act=fanfiction&showpic=10674&showchap=1 )

הוגוורטס 

עברו על הווגוורטס ימים ארוכים ומשעממים. הארי פוטר נפטר, כל הדור הישן התחלף בחדש, והכל נשאר אותו דבר. אותה טירה ואותם פסלים ואותם שיעורים ורק התלמידים מתחלפים בקביעות.
פרופסור ג'ריינג'ר הזקנה הביטה מחלון משרד המנהל על הילדים שמשחקים בחוץ והרהרה בימי נעוריה.
היא לא ראתה את שער בית הספר נפתח ונסגר, ודמות עטוית סחבות מתחמקת פנימה.
כבר זמן מה פרופסור גריינג'ר שוקלת פרישה. היא רצתה לחזור לגור באחוזת כפר, להעביר את הימים בחקירת ספרים עתיקים ובניסויים ברקיחת שיקויים. היא רק היתה צריכה שיגיע הרגע המתאים לכך, שתעבור בדרך שלה איזו עגלה שתוכל להקפיץ אותה הלאה.
בזמן שהיא הביטה בתלמידים חוזרים מההפסקה שלהם אל תוך הטירה נשמעה דפיקה על דלת המשרד.
"כנס..." אמרה ולא הסתירה בקולה את העייפות.
הדלת נפתחה בהיסוס. "כבוד גדול לפגוש אותך, פרופסור גריינג'ר", אמרה הדמות. ברדס גדול ובלוי הסתיר את פניה.
"נעים להכיר, אדון..." היא היתה מופתעת וידה היתה בהיכון על השרביט.
"דמבלדור", האיש הוריד מעל ראשו את הברדס וגילה פנים מצומקות להחריד. "אבפורת' דמבלדור. באתי להציע לך הצעה..."
. . .
"אבפורת'! אני זוכרת..."
"בטח שאת זוכרת", הוא ליקק את שפתיו היבשות ונראה כמו לטאה או דרקון. בן כמה הוא עכשיו? -הרהרה הרמיוני - 500?
" אני צריך עזרה מסוימת. כמו ששמעת או כמו שלא שמעת, בעזרת רישומים מסוימים שמצאתי בין חפציו של אחי ושל ניקולס פלמל, הצלחתי לייצור העתק של אבן החכמים, שנותן לי חיי נצח".
"לא שמעתי", הודתה הרמיוני, " אם הייתי יודעת שאתה חיי."
"גרתי עכשיו במשך מאתיים שנה במערות הברזל שבהרים. חפרתי עמוק יותר ממה שכל בן אנוש הגיע, הגעתי למקומות מסוימים שאף אחד לא חלם עליהם, ויצאתי אתמול כדי להביא לך את זה."
הוא הוציא מכיסו פנינה לבנה רגילה.
הרמיוני לקחה אותה.
"אל תשאלי אותי מה כל כך מיוחד בה, כי לא אומר לך בכל מקרה. אבל אני אאלץ לבקש ממך טובה מסוימת."
"מה?"
"שתעזבי את כיסא המנהל."
"למה?"
"כי היית בו יותר מידי זמןזמן"
הרמיוני לא הבינה. "ובשביל זה יצאת מהחור שהיית תקוע בו מאתיים שנה".
"גם. אחי פעם אמר לי שלא בריא שיהיה מנהל אחד על הבית ספר מעל מאה שנה. וגם בגלל שגיליתי כל מה שהייתי צריך לדעת על המערה".
הוא סיים לדבר, קד קידה עמוקה ויצא כשם שנכנס.
הרמיוני בחנה את הפנינה באור החדר. היא היתה פנינה רגילה לכל דבר.
" מעניין מה דמבלדור היה אומר..." לחשה.
"תשימי אותה על שרשרת.." הרמיוני הסתובבה והביטה על דמבלדור שישב בנחת בתוך התמונה שלו.
"מה?"
"הפנינה תהלום אותך אם היא תהיה על שרשרת. חוץ מזה אני שלחתי כמובן את אבפורת'. לא היה לי את האומץ להגיד לך מעצמי שאני חושב שכדאי שתעזבי." הוא היטיב את משקפיו. "מלבד זאת, עוד מעט באמת תחגגי מאה שנה בכהונה כמנהלת, את לא חושבת שהגיעה הזמן לפרוש להרפתקה אחרת?"
הרמיוני הביטה מהחלון על ההרים הרחוקים. כן. הגיע הזמן.

הפרק הקודם