שובו_של_אוכל_המוות

כשזואי נכנסת לחדר האסיפות. כולם כבר שם. תלמידים ותלמידות בשרביטים שלופים נדחקים זה אל זה וממלמלים בקולות נמוכים.
על הבמה כבר יושבים ויל, אמה וסאם. זואי מסתכלת בשעונה, בעוד דקה בלבד אמורה להתחיל האספה ולונה עדיין לא הופיעה. כאילו היא שמעה את חשבותיה של זואי. באותו הרגע נכנסת לחדר הנחיצות לונה וויזלי ומפלסת לה דרך אל זואי. היא לוחצת בעידוד על כתפה ועולה לבמה, שם היא מתיישבת במקומה על שולחן המועצה.

ויל דופק בשרביטו על השולחן ודממת מוות משתררת בחדר הצפוף.
"קוסמים ומכשפות יקרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת החירום שהתכנסה בעקבות ה……. מאורע הבלתי צפוי שהתרחש הלילה. חברת המועצה לונה וויזלי, בבקשה." ויל מפנה את הדרך ולונה עולה אל דוכן הנואמים המאולתר שסיפק להם חדר הנחיצות. היא מוציאה מכיס גלימתה קלף ירוק מוכר וקסום. על קלף זה היא כותבת את נאומיה וממנו תמיד מקריאה אותם, כך שהקלף הפך לסימן ההיכר שלה. אלא ההפעם היא עושה דבר שונה בתכלית. לונה מגביהה את הקלף גבוה מעל ראשה ואז, בתנועות חדות ומהירות, ולמרבה ההפתעה. לונה וויזלי קורעת את הקלף לגזרים, פיסה אחר פיסה של קלף קסום ויקר ערך.הקהל כולו מתנשם בהפתעה לנוכח הצעד המפתיע והלא צפוי. לונה שולפת את שרביטה ושורפת את חתיכות הקלף. לאחר מכן היא מנופפת בשרביטה ושולחן הנואמים נעלם, במקומו מופיעה כורסא עליה היא מתיישבת ומתחילה לקרוא בספר שהוציאה מתיקה.
רחש עובר באולם,כולם מתלחשים בינם לבין עצמם ומתרעמים על הצעד המתריס. זו ללא ספק הולכת להיות אחת הפגישות המעניינות בתולדות צ"ד.
"כיצד היא מעזה?!"
"לבזות ככה את המועצה?!"
"ככה? אל מול כולם?!"
"איזו חוצפה!"

אבל זואי אינה ביניהם. היא בהחלט מבינה את לונה. היא וודאי מנסה להראות תיאטרליות. להתריס נגד המערכת. היא רוצה שכולם יבינו עד כמה היא רצינית אחר כך. היא מבינה. אבל עדיין לא מסכימה עם המעשה. אבל איך זה ישפיע עלי? האם יקחו את דבריה ברצינות? האם יקחו את דברי ברצינות? האם יתנו לי לדבר בכלל? המחשבות מסתובבות בראשה של זואי ללא תשובה מספקת.
גם מעיני ויל ושאר חברי המועצה לא נעלמת ההתרסה שבמעשיה של לונה. והם ממהרים להגיב.
"שקט!" צועק ויל ומכה בפטישו. "מתוקף סמכותי כחבר וכיו"ר המועצה. אני פוקד עליך, גברת המועצה לונה וויזלי. להגיד את דבריך, או לשוב למקומך." הוא מתיישב חזרה בכיסאו ופרצופו חוזר להיות חמוץ וזועף כמקודם.

לונה סוגרת את הספר ומעלימה את הכורסא. אבל עדיין לא מחזירה את דוכן הנואמים.
"אמרת משהו? כי אני לא יודעת על מה אתה מדבר. להגיד את דברי? אני מניחה שאף אחד המנוכחים כאן באולם לא טיפש. כולכם יודעים מהי עמדתי. יהיה לי קשה מאוד להפתיע אתכם" אומרת לונה.
אולי לא כל כך קשה חושבת זואי לא אחרי המידע שמסרתי לך
פניו של ויל מאדימות כמו סלק והוא מתחיל לגמגם. "אז-אז-אז את אומרת בעצם ש-ש-שאין לך מה להגיד? את מוותרת על זכות הדיבור?" הוא נראה כמעט נלהב. וברור שהוא ולונה יריבים וותיקים.
"הו הו, אתה נראה ממש נלהב. אני לא רוצה לבאס אותך. אבל פשוט שב בשקט וסתום. יש גבול לסמכות שלך, וכאן הוא עובר." היא מחזירה בתנועה אחת את הדוכן ובתנועה שנייה את מגילת הקלף הירוקה. אם כי היא פשוט שמה אותה בתיקה.
"כולנו היינו לפני כרבע שעה בחוץ, כולנו חזרנו מאותו המקום ומאותה הסיטואציה. שמענו את אותם דברים, ראינו את אותם דברים, ורובינו גם הבינו את אותם הדברים." היא פוזלת לכיוון ויל שפולט נחרת צחוק ומסווה אותה כשיעול, לא בהצלחה יתרה.
"כולנו היינו בחוץ וראינו את המשפחה הבוכה, כולנו שמענו את המנהלת מקגונגל, אז אני אחסוך במילים וזמן ואגיע יישר לעיקר- מה הבנו מכל זה. מישהי נרצחה בהוגוורטס. כן, אמרתי נרצחה. אני לא מתייחסת לכל יפי הנפש האלה שמתרצים תירוצים. 'היא מתה בצורה טבעית' 'אז מה שזה קרה ליד מועדון סלית'רין' 'תפסיקו לראות דברים שלא קרו' וכו' וכו'. כולכם שמעתם כבר את זיבולי השכל האלה." כולם מתנשפים בהפתעה לנוכח ההתקפה הברורה על ויל. אבל לונה לא עוצרת בכך.
"ואני מאוד מקווה שאף אחד מהנוכחים כאן לא מסכים עם אותם המטומטמים החושבים כך." זה כבר צעד ברור בניסיון להוכיח את תמיכת הרוב בלונה ולא בויל. ורק מישהו באמת מטומטם לא מסוגל להבין את זה. ואף על פי כן, נראה שזה עובד. בזמן שלונה סורקת במבטה החודר את הקהל, הוא ממהר להסכים.
"כמובן, כמובן"
"ברור!"
"זה באמת מטופש"
"אף אחד לא חושב ככה"
"נו באמת!"
"כאילו שנאמין לשטויות האלו!"
אפילו סאם מהנהן בהסכמה. ואילו אמה נשארת ניטרלית. ויל לעומתם, מתחפר עמוק יותר ויותר אל תוך כיסאו המרופד. בברור ניכר שהוא לא מרוצה, כנראה שאלה בדיוק הטענות שהוא התכוון להעלות.

לונה מחכה עד שהשקט משתרר בשנית, ואז ממשיכה. "אני מסכימה בכל לבי עם המנהלת היקרה גברת מקגונגל. אנה לא מתה סתם כך.. אנה נרצחה על ידי מישהו מתוך בית הספר. וכנראה שהייתה לו סיבה ממש טובה. אנה ידעה משהו, משהו חשוב. ולכן היא מתה.ועל כן, מין הראוי יהיה שאנחנו, חברי צ"ד. נגלה מי הרג אותה ומה ידעה שהצריך צעד קיצוני כל כך. ואז נסגור עם הרוצח את החשבון שנפתח היום. כך, ואך ורק כך, נוכל להשקיט את מצפונינו ואת אי הצדק הנורא הזועק מכל הפרשה הזאת. רק אז יוכל השלום לשוב אל מקומו הראוי. ועד אז, נשלוף שרביטים!" היא מרימה את שרביטה אל על ו צועקת ראלשיו! משרביטה פורצים מטח ניצוצות סגולים ואדומים. הקהל מהסס, לא בטוח מה לעשות.
חייבים לגרום להם להזדהות עם לונה! מבינה זואי. והיא מגיע להחלטה.
הרוב המוחלט של הלחשים בפאנפיק לקוחים במפורש מהספרים,לדוגמא, בראלשיו השתמש הארי בזמן המשימה באגם כדי להיפתר מהגרינדלואים
" רלאשיו! " היא לוחשת ומגביהה גם היא את שרביטה אל על כשהניצוצות זורמים מקצהו כמו מפל בוהק בסגול ואדום.

ראלשיו! "לוחשים קולות נוספים סביבה ועוד ועוד שרביטים מתרוממים בקריאת הנקמה העתיקה. עד שכל חברי צ"ד מלבד ויל ואמה מניפים את שרביטיהם בהזדהות עם לונה. ללא ספק, לונה היא פוליטיקאית ונואמת מין השורה הראשונה.
"אם כך" היא אומרת "נותר לנו רק דבר אחד לעשות. עלינו לנסות ולחבר את חלקי הפאזל יחדיו ולנסות ולפצח כמיטב יכולתינו את החידה הזאת. עלינו לאסוף כל שביב של מידע כדי להגיע לחלקים הגיוניים כדי להגיע לפאזל השלם ולזהות הרוצח. ואני יודעת שלזואי ויליאמס יש יותר מבדיל מידע לשתף בו אותנו."
כל הראשים באולם פונים בבת אחת אל זואי בצפייה חרישית.
היא אולי חברה בצ"ד רק כשנה, אבל אין אף חבר שאינו מכיר את זואי. מאז שהצטרפה לארגון, היא נודעה בתור עילוי בדו- קרב ובלחשי התקפה. הרבה מאוד הודות לאמה הפרנואידית. כבר כמעט חודש שהיא זאת שמלמדת את הקורס באסטרטגיות קרב וקללות מוצלחות. לכל תלמיד ותלמיד שנוכח באותו הרגע בחדר הנחיצות ברור, שאם לזואי יש מידע, הוא כנראה מעניין ורב חשיבות עד מאוד.
זואי מסמיקה עד לשורשי שערה החום- בהיר כשהיא צועדת אל דוכן הנואמים. הקהל ממהר לפנות לה דרך וכולם נועצים בה מבטים חודרים. ראייתה של זואי מתחילה להטשטש ואת אוזניה ממלאות הלמות ליבה הפועם. האם ככה מרגיש פחד קהל? היא תוהה כשבטנה מתמרדת נגדה, מסתובבת ומתערבלת כמו מכונת כביסה רגזנית. בחילה עזה תוקפת את זואי ורק במאמץ עליון היא מתאמצת שלא להקיא. שמיעתה מתחילה גם היא להחלש בהדרגה עד שכל הצלילים הופכים להד קלוש בלבד.
האם פחד קהל הוא עד כדי כך חמור? האם קסם מעורב בזה? אבל מי ירצה לעשות לי את זה? התשובה הבזיקה מיד אל מול פניה של זואי. באופן מילולי, מול פניה היא מבחינה בויל ובחיוך הזחוח שנמרח על פניו. זואי שוקלת לתקוף אותו בחשאי, אבל יודעת שאין סיכוי רב שקללה ממרחק גדול כל כך לא תראה על ידי אף אחד מהנוכחים. אני אצטרך לפגוע בו ולהוציא אותו מריכוז רק ברגע שאני ממש עוברת לידו, אם אצליח להגיע עד לשם בלי להתמוטט היא מחליטה ובוחרת מזכרונה קללה אחת כואבת ולא נעימה אך לא מזיקה במיוחד.
זואי חורקת שיניים. להגיע אפילו עד לויל נראה פתאום כמו משימה בלתי אפשרית.
עשי זאת מטיף לה קול קטן מירכתי ראשה עשי זאת למען תומסתומס, תומס תומס מהדהד שמו של אחיה במוחה ומתגבר בכל פעם. עד לכדי צעקה תומס, תומס, תומס! כמו סכר שנפרץ, זורמת אנרגיה בכל גופה של זואי והיא גומעת במהירות את המרחק עד לבמה. ועדיין, הכאב לא פג לחלוטין. וזואי יודעת שהיא לא תהיה מסוגלת לפתוח את פיה מבלי ליבב כמו ידה קטנה, שלא לדבר על לדבר. היא עולה במדרגות ועוברת על יד ויל הבטוח בנצחונו. עכשיו או לעולם לא

" פורנונקולוס! " היא לוחשת ומחככת את שרביטה ברגלו של ויל. הוא פולט אנקת הפתעה וכאב וממהר להסוות אותה בשיעול מאולץ, ברור שהוא אינו רוצה להפגין חולשה ליד מתחריו. אבל השלפוחיות הנפוחות המתחילות להתפשט סביב רגלו לא משאירות לו ברירה.
אלא שלהפתעתה של זואי, הכשף שפעל עליה לא הופר בכך. אם כי הוקל במעט. האם יתכן שלא ויל הוא התוקף? האם יתכן שסתם רכשתי לי אויב? אם כך, מי הוא התוקף האמיתי? זואי מבחינה בסאם הנועץ בה מבט קר. האם זה יתכן? סאם? תומכה הגדול של לונה? חבר המועצה המתרפס ביותר? האמנם?
ואז הכול נגמר. הפחד, הבהלה, הטישטוש והלחץ המצטבר פורצים את מחסום הכשף ומנטרלים אותו, או אולי היה זה כוח חיצוני? זואי הולכת, כמעט רצה את המטרים האחרונים אל הדוכן, ונעמדת על יד לונה.

סומק מציף את לחייה. עכשיו זה באמת פחד במה. והוא מכה זואי במלוא העוצמה. משתק ומצמית. מרתק אותה אל מקומה ומעלים את המילים מפיה.
"אהמ אהמ. אני א-.... כלומר…." מגמגת זואי. היא נושמת עמוק. _למען תומס ולעזאזל, גם למען אנה. תעשי את זה! היא נוזפת בעצמה ומתחילה לגולל את הסיפור כולו. מההתחלה לסוף.

היא מספרת להם כיצד קיבל תומס את ההצעה הלא ממש מפתה, כיצד החביאה בכיסו את העט נוצה וכיצד עקבה אחריו לפגישה הלילית. היא מספרת כיצד עינה פיטר את אחיה ואילץ אותו להסכים. כיצד הפקיר אותו משותק על יד מועדון רייבנקלו.כיצד עקבה אחריו והאזינה לפגישה הסודית שהתקיימה במועדון בית סלית'רין. כיצד השניים דיברו ללא הרף על ה"אדון" שלהם וכיצד, כיצד הם רצחו את אנה. בשלב הזה היא פורצת בבכי, אבל לא מפסיקה לדברר אפילו לרגע. היא מספרת להם כיצד רדף אחריה מרקו, כיצד הביסה אותו וכיצד ברחה אל מגדל גריפינדור. (היא משמיטה את החלק בו דיברה עם לונה מטעמי פוליטיקה…) היא גגם מספרת להם איך ניסו השניים ללכוד אותה בכניסה לבית הספר אחרי הטקס, איך היא נחלצה מהקהל ואיך הם איימו על אחיה ולבסוף תקפו אותה ישירות.
כשהיא גומרת, כל העיניים באולם הקטן שסיפק חדר הנליצות מופנות אל זואי. המומות מהסיפור שזה אתה סיפרה.
"אתם- אתם- אתם מאמינים לי?" שואלת זואי בחשש. ויל פולט נחרת צחוק ומעסה את המקום בו לא מזמן פגעה בו זואי. אבל אף אחד מלבדו לא מגיב. לטוב ולרע.
"היא שאלה האם אתם מאמינים לה?!" צועקת לונה ומעירה את הקהל מקפאונו. ועדיין, אין אף אחד שעונה תשובה חד משמעית. "פחדנים" מסננת לונה ומניפה את שרביטה.
" אוויס! " השרביט משמיע רעם חזק כמו יריית תותח וזואי קופצת. מה יש ללונה עם הבעות תמיכה דרמטיות? תוהה זואי. אבל נראה שגם הפעם, זה עובד. רובם המוחלט של הנוכחים הניפו את שרביטיהם והשמיעו קולות נפץ דומים.

וויל לא נראה מאושר מזה, הוא לא נראה מאושר בכלל.
"אז את בעצם אומר לנו שאוכלי המוות חזרו? שיש תלמידים בסלית'רין שרוצחים? אני לא מאמין לשום מילה שיוצאת לה מהפה, ואתם עוד אומרים לי שהתיאוריות שלי משוגעות לגמרי." מלמולי הסכמה נשמעים בקהל. לא לא לא לא לא! אסור שזה יגמר כך!
"אתה יכול לומר מה שאתה רוצה. אבל אני יודעת שני לא משקרת. תביאו וריסטרום, תעשו לי ביאור הכרה. לא משנה לי. כי אני צודקת "
"את יודעת טוב מאוד שאנחנו כאן בצ"ד לא משתמשים בכלים כאלה. אני תוהה האם באמת היית מסכימה שנבדוק אותך או שזו הייתה התרברבות שווא שנועדה ליצור אמון? חלקה של לונה בסיפור הזה נראה לי ברור מדי, ואני לא חושבת שהוא מקרי. האם גם על זה היית מוכנה לעבור בדיקה?" אומרת חברת המועצה אמה ועיניה מבהיקות בין זואי ללונה. האם היא חושבת שזה מהלך של לונה? וגקם אם כן, איזו מין תוצאות היא חושבת שלונה מנסה להשיג? ומה היא מנסה להשיג? כל המחשבות מבלבלות את זואי. בייחוד שזו אמה, שנחשבת לחברת המועצה השקולה מבין הרביעיה.
"איך את מעזה להאשים אותי בשקרים ומזימות?! את לא יכולה פשוט להכחיש הכול!" זועמת לונה.
"היא לא מכחישה כלום, כי הכול כאן הוא שקר אחד גדול!" מתערב ויל. השלישיה הזועמת נועצת מבטים זה בזה כשחבר המועצה האחרון, סאם. ממהר להרגיע את הרוחות.
"שבו כבר, נעשה הצבעה. שבו, נו כבר! שבו! "לונה ויל ואמה מתיישבים בחוסר רצון מובהק.
"אם כך, נקיים הצבעה. האם אני צודק שמדובר בהחלטה של המועצה?" שואל ויל. אמה מהנהנת ולונה מנידה בראשה.
"בחייכם. מדובר כאן בעניין גדול, אני חושבת שזו צריכה להיות הצבעה כללית." היא אומרת. ויל מחייך חיוך ניצחון.
"אבל אי אפשר להגדיר את המקרה כמקרה רציני עד שלא ייקבע שהוא אכן אמת. נכון?" הוא אומר בקול מתקתק מחליא. לונה נאנחת, מובסת.
"אם כך, בואו ונצביע. מי אומר לא?" הוא מרים את ידו וכמוהו גם אמה. עכשיו הכול תלוי בסאם.
"מי נמנע?" שואל ויל. אין תנועה.
"מי אומר כן?" לונה וסאם מרימים את ידיהם. זהו תיקו. ויל מחייך חיוך מרוצה ודופק על השולחן בפטישו.
"ההצבעה נגמרה בתיקו. מה שאומר שצ"ד לא ישלול את הנושא, אלא שהוא גם לא יתייחס אליו." הוא נועל את הישיבה וכולם מתפזרים.

זואי המומה. כיצד זה יתכן? איך הכול השתבש כל כך? כעת תקוותה היחידה היא הפגישה עם המנהלת. אבל יכול להיות שהיא סתם רוצה לדעת למה תקפה את מרקו או משהו כזה, לעזאזל, היום הזה רק הלך והדרדר. עכשיו הכול אבוד. ואולי לא?
"היי זואי, מה קורה?" לונה . הזעם גואה בזואי בגלים ומציף אותה, מנטרל כל רגש חמלה או רחמים. זעם עיוור שמונע על ידי האכזבה והפחד. הכול בגללה. אם אני הייתי מעלה את הנושא, אף אחד לא היה מעז לומר שזה תרגיל פוליטי. בגללה אין לי גיבוי מצ"ד. בגללה אני לבד עכשיו. בגללה-
זואי מסתובבת ומטיחה את אגרופה בפניה של חברתה. לונה גונחת, דם פורץ מאפה בקילוחים.
"זואי אני מתחננת שתקשיבי לי!" היא אומרת. קולה עמום ומתכתי, כאילו שהיא מדברת מתוך קופסא.
"אני עוד אראה לך איך אני מקשיבה לך!" היא שולפת את שרביטה וצועקת- " לויקורפוס! " לונה מתהפכת באוויר אבל מצליחה להגיע לשרביטה.
"זואי, אל תכריחי אותי להילחם בך"
"נו קדימה, נראה אותך"

" דורו! " בגדיה של זואי מתקשים על גופה והופכים לקשים כמו מתכת. לונה משתחררת מהלחש התולה אותה באוויר.
"עכשיו את מוכנה להקשיב לי?!" שואלת\ מכריחה אותה לונה. זואי מנידה בראשה לשלילה. זה לפחות מה שהיא רצתה לעשות אבל צווארון חולצתה שהתקשה מנע ממנה זאת.
"יופי. אני לא התכוונתי שכל העסק יסתבך כל כך. אבל תזכרי שלא הפסדנו בהצבעה. יצאנו בתיקו. מה שאומר שעדיין תוכלי לפעול בתמיכת צ"ד באופן לא רשמי. קחי את זה. יש כאן את השמות של כל החבר'ה שמאמינים לך. מאמינים לנו, בהצלחה." היא משחררת את זואי ועוזבת אותה בצעדים נמרצים
זואי פותחת את הפתק שלונה הביאה לה וסוקרת את רשימת השמות. לא הרבה, אולי שבעה שמונה חבר'ה. אבל בשביל זואי זה מספיק.
נגמרו הקשקושים, הגיע הזמן לעבוד.

הפרק הקודם		הפרק הבא