משחקי הרעב ה-76 לילדי הקפיטול

המשכתי כי פרופסור לבגוד השנייה וlet the cat keep the cream, ביקשו מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד יפה.
אז הנה הפרק.
קריאה מהנה.

הייתי בתוך מסדרון עשוי לבני אבן בקירות ובריצפה והתקרה הייתה עשוייה מבטון אפור. לפידים נתלו ממעמדות עשויים ברזל קר, והפיצו אור צהוב חיוור. בהמשך המסדרון היה כמו מה שנראה צומת. התקדמתי לעבר הצומת וספיידי ריחף לצידי בחוסר נוחות. קשקשיו נצצו באור הלפידים. התקדמתי לעבר ההתפצלות באיטיות וספיידי לידי ליחשש בחשש. הגעתי להתפצלות והסתכלתי לצדדים. המסדרון בצד הימני הסתיים אחרי שתי מטר. המסדרון השמאלי נמשך עד כדי כך שלא ראיתי את סופו. פה ושם ראיתי יציאות למסדרונות אבן נוספים. כול העניין הזה מזכיר לי את הקטקומבות בצרפת, רק בלי הגולגולות.
צעדתי בחשש כבד עד שהגעתי ליציאה הכי קרובה אלי. הצצתי לשם וראיתי את אותו מסדרון האבן שגם הוא היה באורך כול כך גדול שאת היציאה שלו ראיתי כנקודה קטנה. אבל היא התעקלה בזווית של תשעים מעלות לכיוון שמאל, בלי צד ימין.
מבוך. הו, יופי.
הרגשתי שאני גמור מעייפות למרות שלא היה מקום לישון בוא בלי לבלוט כמו פסל במקום הזה. רציתי למשוך כמה שיותר זמן בשביל לראות אולי יש כאן מקום שינה.
כלום.
"ספיידי, אתה יכול לשמור?" שאלתי את הנחש המעופף שלי.
הוא ליחשש ונחת על הרצפה. הוא התגלגל לכדור ועצם את עיניו.
"הבנתי," אמרתי לו. פרשתי את שק השינה לידו והלכתי לישון. הוא זחל לעברי והתכרבל לידי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אין לי מושג כמה זמן ישנתי, אבל התעוררתי מקול תותח יורה.
הייתה לי הרגשה שהתעוררתי מהיריה הראשונה ומיד התחלתי לספור.
13 הרוגים.
נאנחתי והוצאתי את תיק הרחצה. הוצאתי משם משחת שיניים והקצבתי לעצמי חצי ליטר לכול השבוע לטיפוח, נקרא לזה ככה.
ירקתי את משחת השיניים שלי מהפה והערתי את ספיידי.
טוב, בואו נפענח איך שורדים עם ארבעה וחצי ליטר מים בשבוע. בעיית אוכל אין לי, מים קצת פחות.
קיפלתי את השק שינה שלי והכנסתי אותו לתיק. בלעתי גלולה ואכלתי ירקות ונתתי לספיידי חתיכת עוף קפואה. הוא בלע אותה שלמה עם העצם והעור. לא נראה שמזיז לו שזה קפוא. "טוב, בוא נלך לחקור את המקום הזה." אמרתי לו והוא ליחשש.
התחלנו ללכת אל הכניסה הראשונה שראינו בצומת. הלכנו בזמן שהלפידים צבעו אותי בגוון צהוב חולני ואת ספיידי בגוון כחול מנצנץ. הגענו לפניה ולפתע ספיידי ליחשש. הורדתי את הקשת מהגב שלי ומתחתי בא חץ וחיפשתי את הסכנה.
סקרתי את הסביבה אבל לא ראיתי משהו יוצא דופן. ספיידי הסתכל על נקודה בקיר שלא נראתה יוצאת דופן. יריתי את החץ שלי והוא חדר לתוך האבן. קול פקיעה נשמע ושמונה צרעות ציד ענקיות יצאו מהקיר. והן נראו זועמות.
ספיידי פתח את פיו והתיז ארס ירוק ובעל ריח של חומצתי על הצרעות ציד. הארס פגע בשתיים מהם והמיס אותן לשלולית חומצית ומסריחה. טיפות קטנות של ארס פגעו בריצפה והשמיעו קול ליחשוש. שש הצרעות הנותרות הסתערו עלינו. הוצאתי את החרב והתכוננתי לשסף אותן. ספיידי הרים את הזנב שלו והקשקשים שלו עמדו. הוא הצליף בזנבו והם עפו ופגעו בשלושה צרעות. הסתכלתי עליו בהלם. גששים לא אמורים להיות מסוגלים לירות את הקשקשים שלהם. הנשקים היחידים שלהם הם הארס והיכולת לפתל את גופו סביב הקורבן ולשבור ולרסק את עצמותיו. בהחלט לא לירות קשקשים.
רק שלושה צרעות נשארו והן התעופפו לעברנו כמו טילים. הנפתי את החרב שלי ושיספתי אחת בזמן שאחרת עקצה אותי. הכאב נורה במעלה זרועי. צרחתי מכאבים ושמטתי את החרב. הוצאתי מהר את העוקץ וראיתי את העקיצה מתנפחת לגודל מפלצתי. זה היה סגול כמו מכה יבשה והפיץ ריח מסריח ונטף מוגלה צהובה ורירית. צרחתי כאבים בזמן שהצרעה השלישית נחתה לי על הצוואר והתכוונה לעקוץ אותי. משהו בעל פה ענקי ושתי ניבים נוטפי ארס ירוק חומצתי באים לנשוך אותי. הם הלסתות נסגרו בנקישה וקול פיצוח מחריד שלי עצמות מתרסקות ונשברות נשמע. ראיתי מולי נחש בעל כנפיים בעלי נוצות לבנות והייתי בטוח שאני מדמיין לאור העובדה שאני נעקצתי מצרעות ציד. הייתי צמא נורא אבל לא היה לי כוח לקום מהמיטה הנוחה שהייתי עליה. השמיים הכחולים נטולי העננים היו יפים נורא. השמש פזרה קרניים חמימות שנגעו בעורי וגרמו לי לתחושת שינה. אבי ואמי היו לידי וחיבקו אותי הושטתי את ידי כדי להחזיק להם חיבוק אבל הם נמשכו על ידי מורד בעל רובה וזרק אותם לתוך כלוב מברזל. צרחתי וניסיתי להגיע אליהם, אבל זוג מורדים אחזו בידי וזרקו אותי לשלג. הסתכלץי סביבי. הנוף החמים והנעים נעלם בשביל שמיים אפורים ושלג יורד. הטמפרטורה הייתה נמוכה ואני קפאתי. זחלתי לכיוון ביתן קטן מבטון ששם ילדים נצמדו זה אל זה בשביל להתחמם. נכנסתי לשם בציפייה לחום אבל מה שקיבלתי היה עדיין קור. כולם שם רעדו מקור. שיניהם נקשו ואיימו להשבר. צעקות נשמעו שרחפת של הרפיטול ריחפה והטילה מצנחים. כולם קמו ורמסו זה את זה בשביל להגיע ראשונים למצנחים. כול הילדים והנערים השיטו את ידיהם בשביל לתפוס את המצנחים, אבל הם ריחפו באיטיות מייסרת לכיוון הידיים המושטות.
אחרי פרק זמן שנראה כמו כמה שעות המצנחים היו קרובים מאוד. הם נחתו בעצלות בידי הנערים שמיהרו לפתוח את זה. רעם של פיצוץ נשמע ובוהק שטף אותי. הדבר הבא שאני זוכר זה שאני רואה את עצמי נשרף. עולה בלהבות הקפיטול, ועצמתי את עיני.
שפקחתי אותן ראיתי את ספיידי מרחף מולי בדאגה. מעלי הוקרנו פרצופים שנראו מוכרים. אלה בטח הילדים שמתו היום. ניסיתי לקום בעזרת יד ימין, אבל גיליתי שהיא משותקת. ספיידי הרים לי את התיק והביא אותו אלי. פתחתי את הרוכסן ושתיתי בזהירות לגימות לגימות עד שגמרתי את הבקבוק. עדיין הייתי צמא, אבל לא הרשתי לעצמי עוד מים עד מחר בבוקר. אכלנו חתיכות עוף קר וירקות. ספיידי בלע עוף שלם שבהחלט הגיע לו. ניסיתי לארגן את הדברים שלי. היו לי עוד ארבעה ליטר מים לשבעה ימים. זה אומר בערך כול יום קצת פחות מ3/4 ליטר של מים. אני חושב שאוכל להתמודד עם זה. אני מתחת לאדמה ודי קריר כאן אז אין סכנה של חום וזיעה. זה כבר משהו. מידי פעם עלו בי חזיונות של שניה. הסתכלתי על השזיף נוטף המוגלה שעל זרועי. אני אצטרך לסחוט את המוגלה והארס מה... דבר הזה שעל היד שלי. ספיידי כבר החל להכרך סביב הזרוע שלי ובעדינות סביב המוטציה שעל היד שלי. גם שזה היה עדין זה שילח בי גלי כאב שגרמו לדמעות לעלות בעיני וטשטשו את ראייתי.
"חכה רגע," אמרתי לו. לקחתי את השק שינה ונשכתי אותו חזק. ספיידי הסתכל עלי לאישור ואני הנהנתי.
והוא הדק את אחיזתו במהירות והכי חזק שלו. הכאב היה כול כך גדול שזה שילח בי גל הלם רציני. המוגלה השפריצה מהשזיף- ככה החלטתי לקרוא לדבר הזה- כמו מזרקה. השזיף נפל כמו בלון בלי אוויר, על ידי. ההרגשה הייתה מוזרה. כמו להרגיש עור מקומט.
ואז ההלם התפוגג. צרחתי לתוך השק שינה כול כך חזק שחשבתי שמיתרי הקול שלי יקרעו. הכאב היה עצום כול כך. אף פעם לא הרגשתי ככה. אפילו לא שנשרפתי חי שהפצצה, שהוצנחה מהרחפת, התפוצצה שוב והרגה כמעט את כול מי שהיה שם. הרגשתי את העלפון המבורך מגיע אלי כמו תרופת הרדמה אחרי שחותכים אותך חי.
התעוררתי כששמעתי ליחשוש ליד אוזני. זינקתי מיד והסחרחורת הכתה בי בעוצמה. המסדרון הסתחרר כמו קרוסלה בפארק שעשועים. לאט לאט הסחרחורת נרגעה והמסדרון הסתדר והתייצב שוב. ספיידי שלח אלי מבט סקרן.
"אני בסדר, רק סחרחורת קלה." אמרתי בביטול וליטפתי אותו. הקשקשים שעל זנבו הספיקו כבר לצמוח שוב והם מוכנים להינעץ בדברים.
פיצוץ קרוב וצרחה ומיד אחריה יריית תותח קטעה את המחשבות שלנו.
כדור אש נורה לכיווננו. כדור אש עצום שנורה מתוך חומת אש שהאירה את כול המסדרון באור כתום ואדום וצהוב והרתיחה את האוויר כמו מים בתוך סיר שעל האש. החום הכה בי כמו אגרוף. היובש היה נורא. כמעט קרסתי ממכת החום. האש הציפה את המסדרונות כמו מים בתוך תעלות.
חבל שבאמת אין כאן הצפה קטנה. הרמתי את הציוד וזרקתי הכול פנימה לתוך השק שינה. אולי חסר אחריות לשים חרב חדה בתוך שק שינה שבטוח מהטלטלות החרב תקרע חור בבד, אבל לא היה לי אכפת. רק לברוח מכאן. וכמה שיותר מהר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אז כן, חברים.
מקווה שנהנתם מהפרק השבועי, ואני מצטער שלא העלתי שבוע שעבר, היו לי כמה עבודות בקייטנה.
בכול מקרה,
בבקשה תשאירו תגובה.
אוהב,
קייל סמית.

הפרק הקודם		הפרק הבא