מעבר לים

~הארי~
באותו הלילה לא הצלחתי לישון כמו שצריך, הורי נכנסו ויצאו מחלומותי ואף פעם לא דיברו, גברת וויזלי היתייפחה על גופתו של קרצ׳ר ורון והרמיוני משקיפים עליה ולראשיהם כתרים, ומצאתי את עצמי שוב מהלך במסדרון הארוך שהסתיים בדלת נעולה ...
התעוררתי שכרון עומד לבוש מעלי "...כדאי שתמהר אמא משתוללת ,היא אומרת שנפסיד את הרכבת.."
מהומה היתה פה
- ממה שהצלחתי להבין ופרד וג'ורג' כישפו את המזוודות שלהם כדי שיעופו במורד המדרגות ויחסכומלהם את המאמץ ואחרי זה היתנגשו המזוודות בגב של ג׳יני והפילו אותה במדרגות שתי קומות עד הכניסה לבית.
גברת בלאק וגברת וויזלי צרחו שתיהן בקולי קולות "זה היה יכול להסתיים בפציעה חמורה טיפשים שכמותכם", ו"בני כלאיים מטונפים מטמאים את בית אבותי".
בזמן שנעלתי נעלי ספורט הרמיוני נכנסה לחדר בריצה ונראתה נירגשת מאוד, הדוויג רכבה על גבה ובזרועותיה קרוקשקנס המתפתל,"אבא ואמא בדיוק החזירו את הדוויג" הדוויג עפה אל הכלוב שלה באות של הסכמה ,"אתה מוכן?"
,"כימעט" אמרתי ושמתי את מישכפי "ג׳ני בסדר?" ,"גברת ווזלי חובשת את הפצעים שלה" אמרה הרמיוני "אבל עכשיו עין זעם מתלונן שאי אפשר לצאת מכאן עד שסטרג׳יס פודמור יגיע , כי אחרת יהיה חסר אדם אחד בחוליית השמירה", "חוליית השמירה?" שאלתי "אנחנו חייבים ללכת לקרינג קרוס עם חוליית שמירה?", "אתה חייב ללכת קרינגס עם חוליית שמירה" תיקנה אותי הרמיוני, "למה?" שאלתי בעצבנות "חשבתי שוולדמורט שומר עכשיו על פרופיל נמוך,או שאת מנסה לומר לי שהוא עלול לזנק פיתאום מאחורי פח אשפה ולהתנפל עלי?", "אל תשאל אותי, זה מה שעין-זעם אמר" אמרה הרציוני והסתכלה בשעון שלה "אבל אם לא נצא בקרוב, נאחר לרכבת", "אתם יכולים לרדת כבר" שאלה גברת וויזלי הרמיוני מיהרה לרדת, אני לקחתי את הדוויג ואת המזוודה וירדתי למכונית.
~פרד~
אני לא מביו למה אני וג׳ורג׳ נענשנו, מה בסך הכל עשינו?
בסדר, העפנו מזוודות במורד המדרגות ופגענו בג׳יני אבל רק רצינו להקל על עצמינו, תמיד יש קורבנות...
אחרי שכולם ירדו נכנסנו למכונית יחד עם פרסי ג׳קסון, הוא ממש מצחיק, הוא הציע לעזור לנו עם הממתקים למבריזים שלנו, אני לא חושב שהוא יצא מוולדמורט, קודם כל יש לו אף מה שאין לוולדמורט ודבר שני הוא ממש נחמד, אבל אני מתכוון מממש נחמד סוג של נחמדות כזה שלא יכול להיות למישהו שנולד לזה -שאין-לי -קקי-עימו הוא גם אמר שהוא יעזור לנו לפוצץ את השירותים, כמו שאמרתי,ממש נחמד .
טוב,הוא מבקש את רשות הדיבור ,אז כולם ,קבלו את פרסי ג׳קסון.
~פרסי~
תודה ג׳ורג׳, גם אתה נחמד,נראה לי, באו נחזור לסיפור:
נסענו עד תחנת רכבת כולשהי והתקדמנו עד הרציפים 9-10 , חשבתי שאנחנו צרכים לחכות לרכבת באחד הרציפים האלה ,אבל היתברר לי שלא .
"פרסי,אתה עובר ראשון, פשוט תרוץ לקיר שבין הרציפים האלה ואתה תיהיה שם בין רגע" אמר לי מר וויזלי .
התחלתי לרוץ לקיר שבין הרציפים ועצמתי את עייני מתכונן להתנגשות...

הפרק הקודם		הפרק הבא