להיות חצויי זה לא קל

הסתכלתי על הארבעה כמו מתוך חלום. הרגשתי כאילו שאני הולך מתוך שינה, ומישהו אומר לי מה לעשות. "מה יקרה הלילה?" הנער עם העור הכהה והחרב המלחיצה דרש לדעת. מי שדיבר דרכי שוב עשה את זה: "כאוס. חושך." אמר מי שזה לא יהיה וניסיתי להיאבק בו. כמובן שלא הצלחתי וכמעט נפלתי. הנער עם החרב תפס אותי וצעקתי. הרוח שהייתה בתוכי יצאה החוצה בצחוק מרושע וברחה מהתקרה. הנער עשה פרצוף כועס ומפחיד, שמיד נעמדתי. קיבלתי סחרחורת וכאב לי הראש. גם נעשה קר בביתן. "אחח...מה-מה-" מלמלתי ומצמצתי כמה פעמים. החזקתי את הבטן כי הייתה לי בחילה. "יש לך מזל שאני בן האדס." אמר הנער. מצמצתי שוב והמוח שלי התחיל להתעורר. התחלתי להבין...שוב שלטו בי, ממש כמו במקרה שנלחמתי באיימי בת דמטר בתפוס את הדגל מתחת למים. הסמקתי והעיניים שלי נהיו לחות. "מצטער," אמרתי בקול צרוד והם הנהנו. "אתה התיאום הזהה של אלכס, נכון? בן פוסידון?" בן האדס שאל ושבר את השתיקה. הנהנתי ומשכתי באף. עצרתי את הדמעות בקושי. בן האדס נשם עמוק. "טוב, זה יצא ממך. אתה שוב בטוח," אמר ואז בום! הדלת נפתחה בטריקה. קפצנו והסתובבנו. זאת הייתה נערה שזהרה באור אדום, ובן האדס הסמיק משום מה. "הכל בסדר לילה" הוא מיהר להגיד והיא התנשפה והזדקפה שעונה על הדלת. "בטוח? דין היה עד לא מזמן במרפאה, ו-" התחילה להגיד אבל קטעתי אותה. "אני בסדר. הודות לבן האדס" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ. היא פערה את הפה והנהנה. "טוב...שמחה שאתה מרגיש טוב," מלמלה. הנער עם החרב מיהר אליה. "בסדר. ה...אסיפה נגמרה. נחכה לערב" אמר ושילב איתה ידיים. התבלבלתי. מה יקרה בערב? אבל הנהנתי עם כולם ויצאתי. חיפשתי את אלכס אחי התיאום גם מהצד האנושי כדי לספר לו הכל.

מצאתי אותו רוטן באורוות ומאכיל את הפגסוסים. "היי," אמרתי בהיסוס בפתח של האורוות והוא מצמץ והסתכל עליי. הוא חייך קצת ושמחתי. נכנסתי וסגרתי את הדלתות. היו שם כל הפגסוסים הרגיליפ- פוס, לק, פיץ. בלאקג´ק היה במחנה יופיטר. ואז אלכס קפא כשנעמדתי לידו ונרתע ממני, שולף את חרב אנקלוסמוס שלו. בהיתי בה. "אתה...אתה לא-" גמגם ורעד. הוא הסתכל לצדדים והבנתי. עצמתי עיניים. נראה שכולם יפחדו ממני עכשיו. "זה יצא ממני בגלל בן האדס" אמרתי ופתחתי את העיניים. הסתכלתי עליו והוא הנהן במבוכה. "יופי. כלומר, מעולה!" הוא צחק צחוק מוזר. "רוצה לעזור לי קצת?" שאל מיד אחרי זה והנהנתי. לקחתי מגריפה ועזרתי לו לנקות את האורוות, מתעלם מהריח הנורא שלהן עד כמה שיכולתי. "למה אתה פה בכלל?" שאלתי והאכלתי את פיץ, הפגסוס של אחותינו ג´ין. אלכס נאנח ושפשף את המצח. "כי צותתי לאסיפה מצרית." הודה והסתובבתי אליו. "מה?" שאלתי והוא חייך לעצמו וסיפר לי על קרטר וסיידי, שהגיעו למחנה. הנהנתי במצח מקומט והבטן שלי התערבלה. "ואוו," מלמלתי והוא הנהן ונאנח שוב. "ועכשיו אני לא יכול לחזור הביי..לבית שלנו רק בגלל זה." רטן.  חייכתי. את אלכס גיליתי כשהוא הגיע למחנה החצויים בתחילת הקיץ, עם ברנדון וסמנתה. גילינו שאנחנו תאומים זהים כשאלכס הבחין שאנחנו קצת יותר מידי דומים. אחרי זה הלכתי הבייתה בפעם הראשונה אחרי כל השנים בבית יתומים או במחנה החצויים, וגיליתי שקוראים לי דין בראון. עד אז קראתי לעצמי רק דין. צחקתי ואלכס מצמץ. "לפחות אתה איתי והכל בסדר, פחות או יותר" ניסיתי לנחם אותו והוא הניד בראש וחזר לעבוד. חזרתי גם לעבוד ואלכס הפסיק. "זהו להיום, בוא נצא, כבר כואב לי הראש מהריח" הוא אמר בעייפות והנהנתי ויצאנו. "אז כמה זמן יש לך את העונש?" שאלתי כשהלכנו ואלכס שאף אוויר בכוח. "שבועיים. נשארו לי עוד שלושה ימים," הוא אמר במרירות והנהנתי. 

שמתי לו יד על הכתף וראיתי את קלי הולכת עם דיאנה והלב שלי דפק. אלכס הסתכל עליי בוהה בקלי. שתיהן בנות פוסידון. אני יודע שזה לא בסדר שהתאהבתי באחותי מהצד האלוהי, אבל זה גם לא בסדר שג´ייסון ותאליה אחים משני צדדים אלוהיים שונים, ושאליזבת´ בת ארטמיס. בסוף אלכס חייך. "תעשה עם זה משהו, תיגש אליה" הציע והסמקתי. הוא צחק. לחרדתי דיאנה שמעה אותי ורציתי לקבור את אלכס ואותי. (אבל כל אחד בקבר אחר)היא חייכה ולחשה משהו לקלי, שהסתכלה עליי. הפעם באמת רציתי לעשות משהו איום ונורא לאלכס, וכמעט הצטערתי שיצאה ממני הרוח. כמעט. התעלמתי מהם במופגן והמשכתי ללכת בלי אלכס במחנה, רוטן קללות ביוונית עתיקה. הגעתי לפתח היער,  ואז ראיתי לצערי את איימי בת דמטר מגיעה המומה למחנה.

הפרק הקודם		הפרק הבא