"אני לא מה שאתם חושבים."

הי אנשים! לפרק הקודם לא היו תגובות… האם אני אמורה להבין מזה שלא אהבתם את הפרק או שאתם פשוט עצלנים מכדי להגיב? בכל מקרה, הנה פרק 12:

כשנכנסנו לאולם הכניסה, פיבס קידם את פנינו עם הרבה פצצות מים. אני ומאל הצלחנו להתחמק מרובן, אבל לאומה הן לא בדיוק הפריעו. כשנכנסנו לאולם הגדול היא פשוט ייבשה את עצמה בהינף יד.

אחרי המיון, הגיע הזמן לנאום של דמבלדור. "יש לי רק מילה אחת להגיד לכולכם," אמר דמבלדור, "בתיאבון!"

השולחנות התמלאו באוכל כמו בכל תחילת שנה, ובזמן שאכלתי העפתי מבט על שולחן גריפינדור. פרד וג׳ורג׳, מן הסתם, לא יאהבו את מגבלת הגיל שהוטלה על טורניר הקוסמים המשולש של השנה. הארי, רון והרמיוני דיברו עם ניק כמעט בלי ראש. הרמיוני, משום מה, הפילה את גביע מיץ הדלעת שלה והתחילה לצעוק משהו על גמדוני בית.

אחרי הסעודה, דמבלדור קם על רגליו.

"ועכשיו!" הוא אמר, "עכשיו, כשכולכם אכולים ושתויים, עלי לבקש מכם שוב את תשומת ליבכם בזמן שאקרא כמה הודעות."

אחרי ההודעות הרגילות שפילץ׳ מבקש מדמבלדור להזכיר בכל תחילת שנה, האיסורים לגבי ביקור ביער האסור או בהוגסמיד (לתלמידים מתחת השנה השלישית), דמבלדור אמר:

"בצער רב עלי להודיע שגם גביע הבתים בקווידיץ׳ לא יתקיים השנה."

"מה?!" קראה מאל. "אה, זה פרט קטן שלוציוס שכח להזכיר," אמרה מאל בשקט.

"רוב הסיכויים שהוא פשוט לא ידע את זה," עניתי לה. "הוא לא בדיוק מתעניין בקווידיץ׳. או שמי שסיפר לו על זה במשרד הקסמים לא מתעניין בקווידיץ׳. או שהוא פשוט פחד להרגיז אותך. אם כי, אם הוא פחד להרגיז אותך, הדבר ההגיוני היה פשוט להגיד את האמת, כי את תגלי על זה במוקדם או במאוחר, והידיעה שהוא שיקר לך תרגיז אותך יותר ממה שביטול הקווידיץ׳ היה מרגיז אותך אם הוא היה מספר לך עליו מלכתחילה." הסתכלתי על מאל ושמתי לב שהיא כבר לא מקשיבה.

דמבלדור המשיך, "זאת בגלל אירוע שיחל באוקטובר ויימשך לכל אורך שנת הלימודים, וידרוש מהמורים הרבה מאוד תשומת לב וכוחות - אך אני משוכנע שכולכם תיהנו ממנו מאוד. אני שמח מאוד להכריז שהשנה בהוגוורטס יתקיים טורניר הקוסמים המשולש."

המוחות של רוב התלמידים התפוצצו.

"אתה מתלוצץ!" צעק פרד. כל מי שלא היה בהלם מוחלט צחקק.

בום.

דלתות האולם התפוצצו.

טוב, דלתות האולם לא בדיוק התפוצצו. הן פשוט נפתחו בחוזקה בדיוק ברגע שבו נשמע רעם.

בכניסה עמד לא אחר מאשר עין הזעם מודי. התלמידים ‏בהו בו בניסיון לעכל את מה שראו ושמעו, בעוד עין הזעם הלך אל שולחן המורים כאילו כלום לא קרה.

מודי לחץ את ידו של דמבלדור, הם החליפו כמה מילים, ועין הזעם התיישב בכיסא הריק ששנה שעברה היה שייך לפרופסור לופין. הוא לקח צלחת נקניקיות, בדק שהן לא מורעלות והתחיל לאכול אותן תוך כדי שעינו הקסומה שולחת מבטים חשדניים לכל עבר.

"אני מתכבד להציג בפניכם את המורה החדש להתגוננות מפני כוחות האופל," אמר דמבלדור. "פרופסור מודי."

דממה. בדיוק שתי מחיאות כפיים מצד האגריד ודמבלדור. אה, כן, והמון לחשושים.

"עין הזעם מודי?" שאלה אותי מאל. "המורה להתגוננות מפני כוחות האופל של השנה?"

"כנראה שכן," עניתי. "טוב, זה אומר שהשנה אנחנו עוד יותר זהירות מהרגיל."

"כן… הוא תפס את רוב אוכלי המוות באזקבאן." מלמלה מאל.

"ובתשובה לקביעתו של מר וויזלי," המשיך דמבלדור, "לא, איני מתלוצץ."

אחרי הסבר קצר על טורניר הקוסמים המשולש לטובת אלה שלא ידעו עליו הרבה, דמבלדור אמר:

"מנהלי בתי הספר בובאטון ודורמשטרנג יגיעו באוקטובר עם המועמדים לייצג אותם בטורניר, ובחירת הנציגים עצמם תתקיים בליל כל הקדושים. שופט נייטרלי יבחר מיהם התלמידים הראויים ביותר להתחרות על גביע הטורניר, על תהילתו של בית ספרם, ועל פרס כספי אישי של אלף אוניות זהב."

"זה לא זול במיוחד," העירה מאל.

"אני מודע לכך שכולכם משתוקקים לייצג את הוגוורטס בטורניר," הוא אמר, "אך מנהלי בתי הספר המשתתפים, בעצה אחת עם משרד הקסמים, הסכימו להטיל מגבלת גיל על המתחרים השנה. רק תלמידים שעומדים בתנאי הגיל - זאת אומרת בני שבע עשרה ומעלה -"

"מה?!"

"זה לא הוגן!"

תלמידים רבים התנגדו מאוד לרעיון הזה.

"- יורשו להירשם כמועמדים." המשיך דמבלדור. "צעד זה הוא הכרחי בעינינו, בהתחשב בכך שהמשימות בטורניר יהיו קשות ומסוכנות, למרות כל אמצעי הבטיחות, ולא סביר שתלמידים מתחת לשנה השישית והשביעית יוכלו להתמודד איתן. אני אישית אוודא שאף תלמיד שלא עומד בתנאי הגיל לא יוכל להגיש במרמה את מועמדותו לשופט הניטרלי שלנו." הוא העיף מבט לכיוון פרד וג׳ורג׳. "לפיכך אני מבקש מכם לא לבטל את זמנכם בניסיונות להציע את עצמכם כמועמדים אם עוד לא מלאו לכם שבע עשרה."

אחרי עוד כמה פרטים טכניים, דמבלדור שלח את כולנו לישון. בכניסה לאולם פגשנו את התאומים, אומה, הארי, רון, הרמיוני וג'יני. התאומים נראו כאילו נתנו להם את כל האושר שבעולם ואז חטפו אותו מהם.

"הם לא יכולים לעשות את זה," אמר ג׳ורג׳. "אנחנו נהיה בני שבע עשרה עוד מעט, באפריל. למה?!"

"העולם אכזר," אמרה לו אומה.

"הם לא ימנעו ממני להגיש מועמדות," אמר פרד. "אנחנו נמצא דרך, ג׳ורג׳. זה בטוח."

"באמת היה יכול להיות מעניין להתחרות," אמרה אומה.

"כן," הסכימה מאל. וואו - אני חושבת שזה הדבר הראשון שהן אי פעם הסכימו עליו.

"אה - וראיתם מי הולך להיות המורה שלנו להתגוננות השנה?" אמרה ג'יני. "זה עין הזעם מודי! הוא פחות או יותר ההילאי הכי טוב שהיה אי פעם." כשאמרה את זה, היא העיפה מבט עלי ועל מאל.

אומה נפרדה מאיתנו ופנתה למרתפים. כעבור כמה גרמי מדרגות נפרדנו מהגריפינדורים והלכנו למגדל רייבנקלו.

לאחר כמה ימים קרה מקרה מעניין מאוד. מאלפוי ליגלג על ההורים של רון, ובתשובה הארי העליב את אמא של דראקו. בדיוק כשהארי הסתובב, הפחדן שלח קללה לעברו, אך החטיא. פתאום, פרופסור מודי היה שם, והפך את דראקו לנמייה. זה היה פשוט נפלא. אני ומאל נדאג לכך שדראקו לא יישכח את היום הזה לעולם.

הזמן חלף במהירות, וכבר הגיע יום שישי ה - 30 באוקטובר. הטירה קורצפה כמו שהיא לא קורצפה כבר הרבה מאוד זמן. בשעה שש בערב כל התלמידים התאספו בכניסה לטירה.

"תראו, שם!"

כרכרה ענקית הופיעה מעל ליער האסור, נמשכת על-ידי שישה סוסים מכונפים בגודל פילים. הכרכרה נחתה בריסוק אדיר, אבל איך שהוא נשארה שלמה. דלת הכרכרה נפתחה, וממנה יצאה מנהלת בית הספר בובאטון. מה שהפתיע אותי זה שהיא הייתה בגודל של האגריד. היא גם חצי ענקית.

"מדאם מקסים היקרה שלי," אמר דמבלדור לאחר שנישק את ידה. "ברוכה הבאה להוגוורטס."

"דומבלי-דוררר," ענתה מדאם מקסים. "שלומך טוב, אני מקווה?"

"הו, מצוין, תודה," אמר דמבלדור.

"תלמידי," אמרה מדאם מקסים, והחוותה אל הכרכרה. תריסר בנים ובנות עמדו שם ‏ורעדו מקור.

דמבלדור ומדאם מקסים דיברו עוד כמה דקות, ואז מדאם מקסים הובילה את התלמידים שלה אל הוגוורטס.

"איפה המשלחת של דורמשטרנג?" שאלתי.

"כאן," אמרה אומה, שהרגע הופיעה מעל לפני האגם. "מה זאת אומרת, 'כאן'? בתוך האגם?"

"בדיוק," חייכה אומה.

פתאום נשמע רעש מטרטר מהאגם, וברוב דרמה מתוך האגם עלתה ספינה.

הספינה עגנה סמוך לגדת האגם, ואנשים החלו לרדת מהספינה. האדם שהוביל אותם ניגש אל דמבלדור ודיבר איתו מעט. ופתאום זיהיתי את השם שלו - דמבלדור קרא לו איגור קרקרוף.

"הוא היה אוכל מוות," לחשתי למאל ולאומה.

"כן, נכון…" מלמלה מאל. "כל זה מוזר… קודם עין הזעם, אחר כך אוכל מוות לשעבר… יש לי הרגשה רעה לגבי זה."

"כן," הסכמתי. "גם לי."

אחרי שתיקה קצרה, מאל קראה: "רגע, זה לא ויקטור קרום?!"

הבטתי לכיוון שאליו היא הסתכלה, וראיתי שהיא צודקת - אחד מהתלמידים של דורמשטרנג היה קרום.

"גם שחקן קווידיץ׳ וגם מנסה להיכנס לטורניר? זה מישהו שאוהב אתגרים..." אמרתי.

כולם הלכו לאולם הגדול, לסעודת קבלת הפנים. דורמשטרנג התיישבו בשולחן סלית׳רין, ובובאטון - איתנו, בשולחן רייבנקלו.

דמבלדור נשא כמה מילות ברכה, והכלים שלפנינו התמלאו במאכלים. הפעם היו שם דווקא מאכלים מסורתיים של צרפת, בריטניה ובולגריה. פתאום נכנסו לאולם לודו בגמן וברטמיוס קראוץ׳, והתיישבו בשני כיסאות ריקים בשולחן המורים. לאחר הסעודה, דמבלדור קם, ולאחר שהציג את מר בגמן ומר קראוץ׳, אמר:

"את התיבה, אם כן, בטובך, אדון פילץ׳".

פילץ׳ ניגש אל דמבלדור כשבזרועותיו תיבת עץ עתיקה, משובצת אבנים יקרות. הוא הניח אותה על השולחן.

"כפי שאתם יודעים, שלושה מתחרים יתמודדו בטורניר," המשיך דמבלדור, "נציג אחד מכל בית ספר שמשתתף. את המתחרים יבחר מנגנון נייטרלי... גביע האש."

דמבלדור נקש בשרביטו על התיבה שלוש פעמים, והיא נפתחה. גביע האש עצמו לא היה ממש מיוחד, אך הוא היה מלא באש כחולה.

"גביע האש יהיה מוגן על ידי קו-גיל שאני אטיל בעצמי," אמר דמבלדור. "על מנת להגיש מועמדות, עליכם לרשום את שמכם ושם בית ספרכם על פתק ולהכניס אותו לגביע. לרשותכם 24 שעות. שימו לב, אם נבחרתם להשתתף בטורניר, אין אפשרות לשנות את דעתכם. אתם תהיו מחוייבים להתחרות בטורניר."

"24 שעות? זה לא יותר מדי זמן," הערתי בשקט.

"כן… לפרד ולג'ורג' אין הרבה זמן לתכנן דרך להגיש מועמדות."

חיכינו לאומה ולגריפינדורים ליד היציאה.

"נו, מה דעתכם?" שאלתי.

"קו-גיל! נו באמת! בשביל מה יש שיקוי מבגר?" ענה פרד בקלילות.

"לא נראה לי ששיקוי פשוט כל כך -" התחילה מאל.

"ברור שכן! למה לא?" אמר ג'ורג'.

"הממ, בוא נחשוב. אה, אולי בגלל שדמבלדור בעצמו מעביר את קו-הגיל?" אמרתי.

"אני אומר לך, אנחנו נצליח! ואז אתן תקנאו בנו כשניבחר."

"לא, אנחנו לא." אמרה הרמיוני.

הניסיון של פרד וג׳ורג׳ להגיש מועמדות הוכתר ככישלון חרוץ. הם שתתו את השיקוי המבגר, אבל כשהם עברו את קו-הגיל שניהם צימחו זקנים לבנים לתפארת.

סוף כל סוף, הגיע הזמן להכרזת המתחרים. לאחר הסעודה באולם הגדול, דמבלדור הכריז כי הגביע כמעט מוכן, וכולם חיכו במתח.

לפתע, הלהבות הכחולות הפכו לאדומות. פיסת קלף זינקה מתוך הגביע ודמבלדור תפס אותה.

"המתחרה מטעם בית הספר דורמשטרנג," אמר, "הוא ויקטור קרום."

מחיאות כפיים סוערות.

כעבור כמה רגעים התעופפה פיסת קלף שנייה מתוך הגביע.

"המתחרה מטעם בית הספר בובאטון היא פלר דלאקור!"

מחיאות כפיים סוערות.

עברו שתי דקות, והנה פיסת הקלף האחרונה יוצאת מתוך האש.

"המתחרה מטעם הוגוורטס -" התחיל דמבלדור, ונעצר. לתדהמת כולם, הוא הפריד בין שתי פיסות הקלף שהחזיק.

לא פתק אחד קפץ מתוך הגביע, אלא שניים.

לאחר רגע או שניים של הלם, דמבלדור אמר:

"הארי פוטר ומלאני פיטרסון."

הפרק הקודם