חייו ושקריו של אלבוס פוטר

כאשר הם ירדו לאולם הגדול, נתלו דלעות זוהרות מהתקרה המכושפת, אשר הלילה הראתה שמיים בהירים וזוהרים, ועטלפים חיים הסתובבו ופזרו קסם צמרמורת אשר מותיר אנשים מצומררים לכמה שניות ורק אז משתחררים מזה, חלק קטן מהתלמידים, רובם ממשפחות מוגלגים אשר לא ידעו את מסורת בית הספר, באו מחופשים לרוחות רפאים, שלדים ושאר יצורים מפחידים, וניק כמעט-בלי-ראש, רוח הרפאים של גריפינדור, נעלב כאשר תלמיד אחד מהשנה השלישית מגריפינדור אמר לו: "היי ניק, התחפשתי אליך!". שאר האולם היה מקושט יפה, אך בטנם של אלבוס ושל עוד הרבה תלמידים אחרים קרקרה מרעב, וכעבור חמש דקות הפרופסור מקגונגל קראה לתלמידים לשבת, והסעודה החלה. למרות העונש שציפה לו, אלבוס לא יכל שלא לשמוח כאשר ראה את רוז מחייכת כלפיו בחביבות ומזמינה אותו לרקוד, והם החלו להקיף את האולם בצעדים מדודים, בעוד תלמידים אחרים מצטרפים אליהם, לפתע הוא איבד את אחיזתו ברוז, הסתובב בתוך גוש התלמידים שרקדו, ומצא את עצמו רוקד עם ג'יין, "מסיבה יפה, אה?" הוא אמר וחייך לעברה, והיא הנהנה ואמרה לו: "אתה יודע, אתה ממש יפה כשאתה שמח", פתאום, בלי כוונה, בטנו התהפכה, והוא גמגם: "תו- תוד- תודה", היא הסמיקה, ואלבוס, שעד כה לא ראה אותה, עם שערה החום הגלי ועיניה הגדולות, כנערה נאה במיוחד, חשב שהערב היא התלבשה יפה מאוד. מרחוק הוא ראה את האגריד קורץ לעברו, והוא חייך לעברו חיוך רחב. הוא וג'יין הקיפו את האולם פעמיים, ופתאום שמו לב שלאט לאט כולם מפסיקים לרקוד ומסתכלים לכיוון משהו בכניסה לאולם, הם הביטו לכיוון וראו חמישה גברים הולכים עם ברדסים עליהם ושרביטים מונפים, וחוצים את החדר לכיוון במת המורים, אלבוס רצה שיעצרו, שיפסיקו, שהמורים יעשו משהו, אבל כולם נראו מרותקים מדי אל האנשים הללו, וחשבו שאולי זה תעלול של החג. אחד האנשים צעק: "כולם לעמוד בשורות צמודות פה מולי! עכשיו! לפני שמישהו ייפגע!" אלבוס נלחץ, והלך עם כולם לגוש אחד שהסתדר באמצע האולם, והאנשים סביבו נראו מבועתים לא פחות ממנו, אחד התלמידים בכה, וגבר נוסף צעק: "קרושיו!" והקול התחלף בצעקה, ואז דממה. אלבוס הכיר את הקול הזה, והוא לא רצה לזכור אותו, הוא ראה את ג'יימס במרחק כמה שורות ממנו חיוור כמו קיר, והדממה הופרה כאשר הפרופסור מקגונגל אמרה: "לא! תעצרו את זה! מישהו!", "תשתקי, אישה!" צעק אליה גבר כלשהו, ואלבוס ראה שכל המורים היו קשורים וצמודים זה אל זה, ושהם היו מפורקים מנשקם, כעת הוא פחד באמת, והפחד התגבר כאשר האיש שצעק ראשון אמר: "הבאו אליי את אלבוס פוטר!" אלבוס הרגיש איך דוחפים אותו והוא לא יכול להתנגד, ועמד פנים אל פנים מול הקוסם, הקוסם אמר לו: "זה הסוף שלך, חמודי, אין פה את מי שיציל אותך, מוריך מנוטרלים, חבריך בוגדים, בוא, ומסור את עצמך לידי המוות" הוא צחק צחוק מבעית, והוא באיטיות את שרביטו, אבל אלבוס פעל בלי לחשוב, הוא הוציא את שרביטו, ופלט את המילים: "א ב ד ה   ק ד ב ר ה" הבזק ירוק נורה משרביטו, והקוסם שעמד מולו לפני רגע נפל ארצה, מת. גל של תדהמה הכה באוויר, אבל לפני שכולם אפילו הספיקו להתאושש, אחד מחבריו של הקוסם צעק: "קרושיו!", ואלבוס הרגיש כאילו סכינים ננעצו בכל גופו, הוא צרח כמו שלא צרח בחייו, וראה מבעד לדמעות הכאב שכמה תלמידים התעלפו, "וכעת, משהרגשת את הכאב, תרגיש סוף סוף את המוות" הוא אמר, ואלבוס שמע פחד מעורבב עם טירוף, הוא חשש מהרגע הזה, והוא לא רצה לרצוח רצח כפול, הוא ידע שיבוא היום שבו זה יגמר, וזהו. הוא שמע את הקוסם צועק: "אבדה קדברה!" והרגיש כאב חד בגופו, כאילו מישהו סטר לו סטירה ענקית, אבל כשפקח את עיניו הוא מצא את עצמו שוכב על רצפת האולם, ולרגליו גופתו של האגריד.

הפרק הקודם		הפרק הבא